נפילה מארגז משאית עקב בלטה פגומה

טענות הצדדים התובע טוען, כי רכבו חנה ברחוב העצמאות 48 יהוד, במקום חניה בסמוך למקום עבודתה של אישתו, כאשר לפתע נפגע מעמודי תיקשורת של בזק שקרסו עליו, ככל הנראה בשל המשאית שחלפה ברחוב ופגעה בכבל תיקשורת של בזק.

חוות הדעת של השמאי הוגשה בהסכמת כל הצדדים (ראו הודעת הנתבעים 1 ו- 2 מיום 16.5.19) ודי בכך כדי "להכשיר" את קבלת חוות הדעת, גם אם היה בה פגם כזה או אחר.

טענה נוספת של בזק היא, כי לא רק המנוף בלט מעל לגובה ארגז המשאית, אלא גם הגזם שהיה בארגז היה בתפזורת ויתכן וענף ממנו הוא שבלט ותפס את כבל התיקשורת.

לאמור יש להוסיף כי נהג המשאית העיד שכלל לא הרגיש בנפילת שני עמודי תיקשורת אבל הרגיש שעמוד אחד, השלישי מבין השלושה שנפלו, זז ממקומו.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי בזק היא האחראית העיקרית לתאונה בשל קיומו של כבל רופף במקום התאונה והעדר תחזוקה של הכבל ופיקוח על עמודי התקשורת במקום התאונה.

סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי, אני קובעת כדלקמן: בתא"מ 3201-04-18- לתובע כלפון גולן ישולמו הסכומים כדלקמן: סכום של 7,487 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בתא"מ 43492-06-18- ישלמו הנתבעים 1 ו- 2, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת (בזק) את הסכומים כדלקמן: סכום של 1,102 ₪ (15% מסכום התביעה בהתאם לשיעור האחריות שיוחס לנתבעים 1-2), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בדיעבד הסתבר לתובע, כך לדבריו, שהמזנון נפל וניזוק, והוא הבהיר לנתבע לא לתקנו, למרות זאת הנתבע ביצע תיקון רשלני שיצר פגם בולט .

ככל שהמנורה הייתה כה חשובה ויקרה, כפי שיתאר התובע בעדותו, ואף ביקש לארוז אותה בזהירות ולהוביל אותה בקבינה ולא בתא המטען של המשאית, לא ברור מדוע התובע לא נתן דעתו מיד עם פירוק הארגזים מהמשאית להימצאות המנורה, ופרוק אריזת המנורה בזהירות, כפי שלטענתו טען שעשה בעת אריזתה, שהרי לטענת התובע מדובר בחפץ יקר ערך שלגביו הוזהרו המובילים.

...

הוסכם שהתובע ישלם לנתבע עבור אריזה והובלה 4,000 ₪ +20% טיפ.

התובע טוען שעובדי הנתבע הם שפרקו את האהיל והנתבע טוען שלעובדיו ניתנו הוראות מפורשות שאינם מפרקים גופי תאורה (עמוד 7 שורות 1-4), ואני מקבלת את גרסת הנתבע שאין מדובר באנשי מקצוע מומחים לחשמל, שלא יקחו על עצמם כעבודות חשמל.

אני דוחה את התביעה במלואה התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪.

קו החריץ הוא באופן כללי כקו תחתית חלונות הצד (לאמור, לערך כגובה ריצפת ארגז המשאית).

טלקום בע"מ נ. יהודה ואח' נמצא נהג המשאית אחראי ב-100% גם במקרה שבו הרמפה היתה בגובה הכביש; בתא"מ 50741-07-11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. אייסמן מזון (2002) בע"מ נמצא נהג המשאית אחראי ב-100% כשהרמפה היתה בגובה הכביש, ובולטת באלכסון אל נתיב הנסיעה (נדחתה טענת אשם תורם של נהג הרכב הפרטי); בתא"מ (י-ם) 11858/09 חסן נ. עדנאן ואח' נמצא נהג המשאית אחראי ב-100% כשהרמפה היתה בגובה הכביש ובולטת באלכסון אל נתיב הנסיעה, ללא מחזירי אור וסימני אזהרה; ואילו בת.ד. (ת"א) 10051/06 מ.י. נ. לוי הורשע נהג משאית בנסיבות דומות בהחניית רכב באופן המסכן עוברי דרך (למרות שחלק מהכרעת הדין היתהפך בעירעור, נותרה הרשעה זו על כנה), תוך שבית המשפט מציין, כי אך בנס לא הסתיים אותו ארוע בפגיעה בנפש.

למעשה, כימעט הייתי אומר שבנסיבות כאלה תוצאה צודקת היא לייחס לנהג משאית אחריות בשיעור 100%, גם במקרים בהם נפל פגם גם בנהיגת הנהג שפגע ברמפה (כאשר לא היה מודע לה בפועל).

...

בין אם הרמפה היתה פתוחה כבר, ובוודאי אם היתה במהלך פתיחה – היה על הנהגת להבחין בה. להמחשה, ככל שאכן אמת דיבר עד הנתבעות, על כך שהרמפה כבר היתה פתוחה מספר ניכר של דקות – הרי שיתר כלי הרכב שעברו בכביש לא פגעו בה. ומובן, כי אם אכן עד הנתבעות, כטענתו, גם היה כבר במהלך פריקה, והיה על הרמפה בעת התקרבות הרכב, כי אז לבטח שהיה על נהגת התובעת להבחין בו. בנסיבות, ומשלא הוכח כי הנסיבות המחמירות יותר (שלבי פתיחה, או אדם העומד עם כלוב סחורה על הרמפה) התקיימו – אני סבור שיש לייחס לנהגת התובעת אשם תורם בשיעור 20% (וגם הוא נקבע על הצד הגבוה, בהינתן העובדות המוכחות, ובעיקר בשל הנהיגה שלא על נתיב אחד – כפי שהוסק לעיל).

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 23,655 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 400 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,151 ₪.

הוא עלה לארגז המשאית, אולם כאשר ניסה לדחוף את חלק הקונסטרוקציה הבולט – נפל מארגז המשאית לאחור, נחת על ישבנו ונחבל בגופו.

ויודגש, כאמור לעיל, שאיני מצפה מהתובע שיחסום נתיב תידלוק בכדי לתקן או לטפל במצלמתו, ואין כל פגם בכך שהמשיך בנסיעה עד שעצר בשולי הכביש.

...

בית המשפט פסק שם: "בחינת עובדות המקרה שלפנינו על רקע התנאים האמורים מובילה למסקנה כי אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה המשיב נפגע ב"תאונת דרכים". המשיב, כך נקבע, הבחין בחלק מן הקונסטרוקציה שהעמיס, שבולט מארגז משאיתו, לאחר שכבר החל בנסיעה.

יתרה מכך, שוכנעתי כי אין המדובר בתקלה המורכבת כזו המצריכה טיפול בידי איש מקצוע, וזאת לאור דברי התובע, כי כיוון המצלמה נעשה באמצעות מברג (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 25-26).

סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ולפיכך אני מורה לתובע להגיש תחשיב נזק על-פי הנכות שנקבע לו לפי דין בתוך 30 יום.

לשאלה אם נגרם לתובע נזק רפואי בגב כתוצאה מהתאונה ומהו השיב המומחה "נפילה מארגז משאית הגורמת לנזק בגב גורמת לכאבי גב תחתון בדרגה בולטת עם סימני חבלה על הגב כולל המטומות, המצריכה פניה לבדיקה רפואית תוך 3-2 ימים, אבל לא לאחר 11 יום, בהם אין שום תעוד רפואי על בעיית גב כלשהיא". לשאלה אם קיים קשר סיבתי בין הליקוי שעמו מתמודד התובע לבין התאונה, לרבות בדרך של החמרה, השיב המומחה "אין בידי שום תימוכין לקשר סיבתי בין כאבי הגב לארוע הנידון". לשאלה אם כתוצאה מהתאונה התובע נזקק לטפול רפואי השיב המומחה "התובע לא פנה לסיוע רפואי עקב הארוע התאונתי, אולם בהמשך טופל בתרופות לכאבים והפניה לפיזיותרפיה". המומחה הוסיף כי "יש לזכור שכשאנשים מתבגרים או מבוגרים יש אחוז גבוה של מקרים של כאבי גב תחתון עם פתולוגיה דיסקאלית על רקע שינויים נווניים וכנרשם במאמר על.. דיסקים (...) וזוהי הסיבה השכיחה בגילאים 55-25, ו-95% הינם במרווחים L4-L5 או L5-S1. התפתחות ספונטאנית ללא חבלות של כאבי גב תחתון בגילאים אלה יכולה לקרות במקרים רבים – בין שליש למחצית ואף יותר – ללא חבלות או הרמות משא כבד". שאלות הבהרה בהמשך לאמור בחוות הדעת הופנו למומחה, לבקשת התובע, שאלות הבהרה.

לטענת התובע פגם נוסף שנפל בחוות הדעת הוא שהמומחה אינו מציע הסבר אלטרנאטיבי לכאבים שעימם הוא מתמודד, וגם המומחה סבור שהסבירות שכאבי גב אלה יתעוררו מאליהם פחותה מ-50%.

...

אלא שכאן המומחה בא לידי מסקנה, על בסיס מיטב ניסיונו, כי אי קבלת טיפול רפואי סמוך לתאונה בהצטרף לשאר השיקולים שמניתי לעיל אינם מבססים קשר סיבתי בין התאונה לפגימה בגב ברמת הסבירות הנדרשת.

כללם של דברים, מהאמור עולה כי לא נפלו בחוות הדעת פגמים עובדתיים או משפטיים המצדיקים שלא לקבל את חוות דעת המומחה ולכן דין התביעה להידחות.