נפילה לאחור בניסיון לחצות כביש בגלל רכב שנסע במהירות מופרזת

תובע 2 אשר נהג ברכב התובעים עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים: "ביום 28.9.16 נהגתי ברכב שמספרו 33-175-14 שהוא בבעלות אמי, התובעת 1. נהגתי ברח' רמז בשיכון עליה בכפר סבא. נסעתי לפניי היה רכב שעצר להולכי רגל, גם אני עצרתי אחרי הרכב הזה, ואז קבלתי מכה ברכב שלי מאחור, ירדתי מהרכב והוברר שהרכב שפגע ברכב שלי מאחור זה רכב שהיה נהוג ע"י גב' לבקוביץ' מורן ומבוטח בביטוח ישיר ומספרו 85-052-57. ירדתי מהרכב, החלפנו פרטים ונסעתי. אני עצרתי עצירה רגילה אחרי רכב שעצר לפניי ולא היה שום דבר חריג בעיניין זה. אחרי התאונה הנתבעת 1 אמרה לי שהיה שמן על הכביש, אני לא יודע אם זה כתוצאה מהרכב שלה, מהתאונה. אני ראיתי שמן באיזור הרכב שלה אחרי התאונה. יכול להיות שזה קרה לה בעקבות התאונה שגם הרכב שלה ניזוק. אני מדגיש שוב, ומציין, שאני לא החלקתי על שום שמן על הכביש וגם לא הרכב שלפניי. הוא היה בעצירה ואני הייתי בעצירה. הנתבעת 1 היא זו שפגעה ברכב שלי מאחור ולרכב נגרמו נזקים." נתבעת 1 אשר נהגה ברכב הנתבעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תיארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים: " ביום 28.9.16 נהגתי ברכב שמספרו 85-052-57, נהגתי ברח' רמז בשיכון עליה בכפר סבא. נסעתי אחרי הרכב של התובע 2. כשהבן שלי בן שנה נמצא ברכב יחד איתי. אני ראיתי את האור ברקס של התובע 2 שהוא מנסה לעצור כי היה אור אדום שמראה על בלימה. גם אני ניסיתי לבלום והרגשתי שבאמת הרכב שלי לא בולם. התובע 2 לא עצר עצירה מוחלטת. מאחר וראיתי שאני ממש קרובה אליו ניסיתי למנוע כמה שיותר את הפגיעה בו ולכן שברתי את הרכב שמאלה, בנתיב הנגדי לא היה רכב אחר, רק אח"כ הגיע רכב אחר, הסטתי את הרכב כדי למנוע את הפגיעה כמה שיותר. לתכן הפגיעה היתה בצד שמאל שלי שזה צד אחורי שלו. ניסיתי לעצור, ראיתי שאני לא מצליחה, שברתי את ההגה שמאלה. יש לי רישיון במשך של 17-18 שנה, זה אינסטינקט שקרה. זה כביש שנימצא בתוך שכונה, לא ניתן לנסוע בו במהירות מופרזת, אני כן הרגשתי שהרכב לא עוצר לי, גם צילמתי את התמונות האלה שיש כתם שמן על הכביש. אני חייבת להגיד בהמשך למה שהתובע 2 אמר, שכשהוא ירד מהרכב, הוא אמר שגם הרכב שלו לא עצר, הוא היה בלחץ, הוא נהג חדש, הוא אמר שהוא ניסה לבלום אך גם לו לא עצר. ירדתי מהרכב כדי להרגיע אותו, כאשר הבן שלי נמצא ברכב. אני מכירה אותו מקירבה משפחתית רחוקה. כך שאלה הדברים שהיו. מעבר לזה, התקשרתי למוקד העירוני של עריית כ"ס כדי לדיווח על הכתם שצילמתי. בהקלטה שיש לי, וגם העברתי את זה לחברת הביטוח, ונאמר שכבר היתה תאונה כמה דקות לפנינו, כבר דיווחו על זה, והעיריה שולחת מישהו לתקן את זה. כך שכתם השמן בודאות לא הרכב שלי. לגבי עוברים בכביש, אין שם בכלל מעבר חציה. התאונה היתה אחרי מעבר החציה. התאונה היתה ליד תחנת אוטובוס, לפני נוריאל היה אוטובוס, ואז הוא ניסה לעצור, אך הוא לא הצליח, וגם אני לא הצלחתי. לפני הרכב של נוריאל היה אוטובוס שכן עצר. היה לתובע 2 מספיק מרחב לעצור. נכון שנוריאל עצר. אני החלקתי על כתם השמן. אני צילמתי תמונות מיד אחרי התאונה. בתמונה נ/3 אני מגישה ורואים את כתם השמן על הכביש במקום שאני מסמנת בעיגול. אני מגישה שתי תמונות נוספות, מוגשות ומסומנות נ/4-נ/5, שאלה הן הפגיעות ברכב שלי. אני מגישה תמונה נוספת, נ/6 שאותה צילמתי רק כדי לקחת את מספר הרכב של נוריאל. אני גם מגישה את טופס ההודעה שלי לחברת הביטוח שלי, מוגש ומסומן נ/7. זה דיווח טלפוני שדיווחתי לחברה שבה הרכב שלי מבוטח 18 דקות לאחר התאונה. אני מגישה גם את דו"ח השמאי לגבי הנזקים של הרכב שלי, מוגש ומסומן נ/8, שלמדים ממנו שלא היה שום נזק לאגן השמן או המנוע, ולכן אני טוענת שהשמן על הכביש לא היה מהרכב שלי." כל אחד מהצדדים נחקר בחקירה נגדית.

רכב שנסע לפני רכב התובע עצר לפני מעבר חצייה להולכי רגל על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות את הכביש ולכן עצר התובע את רכב התובעים בו נהג אחרי הרכב שעצר לפניו.

...

מטעם זה, טענו הנתבעות שלא מוטלת על נתבעת 1 אחריות לקרות התאונה ותוצאותיה, ומשכך יש לדחות את תביעת התובעים שהוגשה כנגד הנתבעות.

על מנת להכריע בשאלה הנ"ל השנויה במחלוקת, בחנתי את האמור בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים ובמוצגים שהוגשו ולאחר ששקלתי את כל האמור אני קובעת שלמרות טענת הנתבעות לכתם שמן על הכביש, יש להשית את האחריות לפגיעה ברכב התובעים ולנזק שנגרם לחלקו האחורי, על נתבעת 1 וכפועל יוצא גם על נתבעת 2 המבטחת את רכב נתבעת 1 וזאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן: התובע העיד בבית המשפט ובעצם חזר על אותן עובדות שהעלה בכתב התביעה וטענתו היא שבעת שראה את הרכב שלפניו עוצר לפני מעבר חציה על מנת לתת להולכי רגל לחצות את הכביש, עצר אחריו ותוך מס' שניות הרגיש מכה בחלק האחורי של רכבו והסתבר לו שהרכב שנסע מאחוריו הוא הרכב הפוגע בו נהגה נתבעת 1, לא שמר מרחק.

לסיכום, קובעת אני כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 1 שרכבה מבוטח בנתבעת 2 ועליהם לשלם לתובעים את נזקי התאונה שהוכחו לפניי בעדות התובעים ובחוות דעת השמאי ומעריך הנזקים מטעמם, מסמכים ותמונות שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי ושהינם כדלקמן: נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של -.

עתירת התובעים לתשלום בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את סכום תביעתם שהוכח לפני בסך של - 7,245 ₪.

במהלך הנסיעה פגע רכב הנתבעת בתובע, אשר רכב על כלי דו-גלגלי וחצה את הכביש (מימין לשמאל).

בבוקר יום התאונה, בשעה 6:00 לערך, ביקש התובע לחצות את הכביש אך לדבריו שדה הראייה לצד שמאל היה מוגבל בשל רכב שחנה במרחק-מה מהמדרכה.

לטענת התובע הוא חצה את הכביש בזהירות ואף הקפיד להסתכל לימין ולשמאל, אך רכב שהגיח מצידו השמאלי במהירות מופרזת סטה מנתיבו ופגע בגלגל האחורי של האופניים.

התובע נהדף, נפל על הכביש ואיבד את הכרתו.

"כשעברתי שם עם הרכב" – נכתב בתצהיר – "הוא כנראה לחץ על הגז האופנוע החל בנסיעה והוא ניסה לעבור לפני הרכב שלי, אבל אז הוא פגע ברכב בצד שמאל באזור המראה והפנס". הנתבעת 1 הוסיפה ותיארה את פינויו של התובע מהזירה, וציינה כי לאחר מספר דקות האנשים שהיו במקום נעלמו וכך גם האופנוע.

...

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי-אמצעי מהעדויות, בחנתי את חומר הראיות המונח לפניי ושקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענתו של התובע, אשר לפיה בעת התאונה הוא רכב על אופניים חשמליים שהוסבו לאופניים "רגילים". אסביר את עיקרי השיקולים שהובילוני למסקנה זו. אפתח ואציין כי עיון בתצהירים של התובע ושל העדים מטעמו מעלה כי ניתן דגש רב לניסיון להראות כי הָאָשָׁם בתאונה רובץ לפתחהּ של הנתבעת 1, ולא של התובע.

בשים לב לכל אלה, ולאחר שבחנתי את כלל העדויות שנשמעו ואת חומר הראיות, מצאתי כי יש להעדיף את גרסת האופניים על פני גרסת האופנוע.

אני קובע לפיכך כי בעת התאונה רכב התובע על אופניים שהמנגנון החשמלי בהם נוטרל.

על בסיס הקביעה העובדתית האמורה, אני מאפשר לצדדים להגיש עד ליום 1.7.2020 בקשה לעניין אופן המשך ניהול הליך.

נהג רכב הנתבעים העיד כי הגיע בנסיעה לצומת, לא היה תמרור עצור בכיוון נסיעתו, היה מעבר חצייה (עמ' 8, שורה 28 לפרוטוקול).

מה גם, שכאשר נהג רכב הנתבעים שלל את ההנחה כי מקור השמן הוא מרכבו בעקבות התאונה, השלילה לא הייתה מוחלטת כי אם מסויגת וספקנית.

הרי נהג רכב הנתבעים בכבודו ובעצמו אומר כי נסע במהירות של 30 קמ"ש, היה אור יום, וכי מהרגע שהוא ניסה להאט את מהירות נסיעתו ועד להיתנגשות עם רכב התובעת הרכב שלו החליק.

אם נהג רכב הנתבעים הסיע את רכבו במהירות של 30 קמ"ש עובר לתאונה וממהירות זו הוא התעתד להאט, הרי שלא ברור הכיצד לא הצליח לעצור את רכבו לפני ההיתנגשות, במיוחד כאשר נהג רכב הנתבעים אומר כי לאחר התאונה הוא הבחין בכתם שמן המשוך על הגלגל האחורי של רכבו.

יפים גם לעניינו דבריו של השופט בך שנאמרו בלשון זו: "אמת נכון הדבר, שההחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהוה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול להיות שהיה במקום כתם של שמן או שהיה מיכשול אחר בכביש, או שניגרם הדבר על-ידי גורם חצוני זה או אחר, אך אינני מוכן לומר, שההחלקה אינה מהוה ראיה כלשהיא בדבר רשלנות הנהג, משמע שהיא עובדה נייטרלית לחלוטין. אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הנו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהיתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו'." ראו: ע"א 446/82 שמשון בלגשוילי נ' אחמד אלגבארין, פ"ד מב(2) 737, 744 (1988).

...

הנימוק כי חלפים מסוימים, כגון כנף, תוקנו ולא הוחלפו כהסבר לכך שגם את יתר החלפים ניתן היה לתקן ולא להחליף (עמ' 15, שורות 7-6 לפרוטוקול) אינה מקובלת עליי.

לכן איני מקבל את טענת הנתבעים כי התובעת הגדילה את נזקיה.

סיכום אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית, כאמור בסעיף 8.25 לעיל, וההודעה לצד ג' נדחית.

ביום התאונה, יצא הנתבע, בסמוך לשעה 23:00 מגשר הולכי רגל בגבעת שמואל ועלה על כביש גהה לכיוון צפון, כאשר ניסה הנתבע לעבור את הכביש רכב התובע בא במהירות מופרזת, סטה מנתיב נסיעתו ופגע בנתבע בעוצמה.

כתוצאה מכך, נפל הנתבע מהקורקינט והיה שכוב על הריצפה עד שהגיעו אנשי מד"א. ביום 7/2/22 היתקיים דיון הוכחות, במסגרתו העידו מטעם התובע: נהג רכב התובע, מר עמית אימלפרב (להלן: "עמית"), הגב' מירב אימלפרב (להלן: "מירב"), עדת ראיה נטראלית, הגב' ירדן אהרוני טבת (להלן: "ירדן") ומטעם הנתבע, העיד הנתבע וכן מר אלי מלכה, אביו של הנתבע (להלן: "אלי").

עוד הוסיף: "עובר נתיב, ראיתי שרכבים מאוד רחוקים וזה הריזיקה שלקחתי. לא יכול לחצות באלכסון כביש גהה. לא נורמלי" (עמ' 23 שורות 17-18 לפרוטוקול) ובהמשך "לקחתי ריזיקה שהתחלתי להיכנס שאני אוכל לעבור את שלושתם" (עמ' 23 שורה 23 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, אני מוצאת כי דין טענה זו להדחות ויש לראות בתיק זה כתיק "פח-פח". סעיף 1 לתקנות התעבורה מגדיר קורקינט כדלקמן: גלגינוע" – התקן דו-גלגלי או תלת-גלגלי שמותקן בו מנוע חשמלי, עומד בתקן ישראלי 6230 "גלגינוע (קורקינט חשמלי) – דרישות בטיחות ושיטות בדיקה" (להלן – תקן גלגינוע), כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי מכון התקנים הישראלי, והפניה אליו מצויה באתר האנטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים שכתובתו www.mot.gov.il, ואשר היתקיימו בו כל אלה: (1)   הספקו המירבי של המנוע אינו עולה על 250 וואט; (2)   המנוע מופעל באמצעות מצערת יד; (3)   המנוע מפסיק את פעולתו כאשר מופעלים הבלמים; (4)   מהירותו המרבית אינה עולה על 25 קמ"ש; (5)   משקלו העצמי של ההתקן לא עולה על 30 ק"ג;           "גרור" - רכב שאינו רכב מנועי, המיועד לפי מבנהו להיגרר על ידי רכב מנועי מאחוריו, בין שהוא משמש ובין שאינו משמש להובלה, למעט רכב צדי; עוד ובהמשך בסעיף 122 מוסדרים כללי הנהיגה והבטיחות: .

...

יחד עם זאת, אני מוצאת כי דין טענה זו להידחות ויש לראות בתיק זה כתיק "פח-פח". סעיף 1 לתקנות התעבורה מגדיר קורקינט כדלקמן: גלגינוע" – התקן דו-גלגלי או תלת-גלגלי שמותקן בו מנוע חשמלי, עומד בתקן ישראלי 6230 "גלגינוע (קורקינט חשמלי) – דרישות בטיחות ושיטות בדיקה" (להלן – תקן גלגינוע), כתוקפו מזמן לזמן, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי מכון התקנים הישראלי, והפניה אליו מצויה באתר האינטרנט של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים שכתובתו www.mot.gov.il, ואשר התקיימו בו כל אלה: (1)   הספקו המרבי של המנוע אינו עולה על 250 וואט; (2)   המנוע מופעל באמצעות מצערת יד; (3)   המנוע מפסיק את פעולתו כאשר מופעלים הבלמים; (4)   מהירותו המרבית אינה עולה על 25 קמ"ש; (5)   משקלו העצמי של ההתקן לא עולה על 30 ק"ג;           "גרור" - רכב שאינו רכב מנועי, המיועד לפי מבנהו להיגרר על ידי רכב מנועי מאחוריו, בין שהוא משמש ובין שאינו משמש להובלה, למעט רכב צדי; עוד ובהמשך בסעיף 122 מוסדרים כללי הנהיגה והבטיחות: .

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 31,970 ₪.

נהג התובעת העיד "אני נסעתי ישר, לאט ובאיזשהו שלב הקלנועית של הגברת ניסתה לפנות שמאלה, אני לא הספקתי לעצור ופגעתי בקלנועית. היא באה מולי ואז ניסתה לפנות שמאלה ופגעתי בה. זה כביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, כביש קטן, הפניה שמאלה זה כניסה לתוך חניה." (עמוד 1 שורות 11-14) בחקריה הראשית העיד נהג התובעת כי אחרי שפגע בה הקלנועית נפלה לצד, ונהג התובעת עזר להזיז את הקלנועית הצידה והציע לעזור כי היא הייתה אשה מבוגרת.

הנתבעת טוענת כי לא ראתה את רכב התובעים וכי נסע במהירות מופרזת, אך יחד עם זאת, לא הוכחה טענה זו. מתוך טופס ההודעה ותמונות השמאי, הפגיעה ברכב התובעת הוא בחזית באמצע באיזור של לוחית הרשוי, ובקולנועית מוקד הנזק הוא בארגז האחורי.

הנתבעת העידה כי ביצעה פניה לרחוב אחר ולשם כך היה עליה לבצע חצייתו של כביש, במקרה זה מותרת הנסיעה של הקולנועית על הכביש.

...

לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, אני מעדיף את עדות נהג התובעת.

כמו כן, השיחה נעשתה לאחר שהנתבעת פנתה למשטרה ולכן אני דוחה את טענת ב"כ כי בשיחה נהג התובעת ביקש מגיסה של הנתבעת לא לגשת למשטרה.

סוף דבר: לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5,617 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר העד כפי שנפסק.