נפילה בעבודה שגרמה לקרע במיניסקוס

היה חשד לקרע במנסקוס אולם ע"פ המסמכים שקיבלתי לא בוצע ברור לשלול או לאשר חשד זה. האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין מחלתו לבין עבודתו או הארוע, כמתואר בעובדות? אין קשר סיבתי בין הארוע מיום 29.5.12 לבין מחלתו.

כדי לגרום קרע במנסקוס יש צורך ביותר מהליכה עם גוף מוטה וסבוב הברך ללא נפילה, חבלה או כריעה עמוקה.

...

התובע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ובית הדין נעתר לבקשתו.

הצדדים ביקשו להפנות למומחה שאלות הבהרה ובית הדין נעתר לבקשה.

הכרעה לאחר שעיינתי בחוות הדעת של שני המומחים, לרבות חוות הדעת המשלימות לאחר שאלות הבהרה, ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיבואר להלן.

משתי חוות הדעת עולה כי אצל התובע קיים הליך ניווני כרוני אשר אינו קשור באירוע, ולפיכך ברי כי לא ניתן יהיה להגיש בעתיד תביעת נכות בהמשך לתביעה זו. סוף דבר הנני מאמצת את חוות דעתו של המומחה וקובעת כי התקף הכאבים החריף ותקופת הכושר שנלוותה אליו, קשורים באירוע התאונתי מיום 29.5.12.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 19.2.18 כי בגין "נזק סחוסי נותר וקרע מנסקוס לטראלי שהותרה" הנכות הרפואית היציבה היא בשיעור 14.5% (5% לפי פריט 35(1)(ב) מותאם ו-10% לפי פריט 48 (2)(ז)(IV) ) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן - התקנות).

הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וסיכמה מסקנותיה כך: "על בירכו הימנית לא הופעל לדבריו כל כח חצוני מדובר בארוע תוך כדי פעילות, אשר לדעת הועדה יתכן כי לכל היותר גרם לקרע או החמיר קרע קיים במנסקוס חצוני, בוצע ניתוח להטריית מנסקוס, וכיום מצב לאחר מיניסקטומיה חלקית (קרי פגיעה קלה במנסקוס) לא יתכן כי ארוע נזקים סחוסיים במהלך פעילות אלו הם תוצאה של שחיקה של הסחוס, אובחנו בעת הארוע וגם טופלו מאוחר יותר ע"י ארטרוסקופיה ומכיון שגופים חופשיים כתוצאה מפגיעה סחוסית וניתוקה אינם קשורים לארוע הנידון ולכן גם קובעת הועדה כי אין קשר בנוסף בהוצאת גופים חופשיים לארוע הנידון. הועדה דוחה את הערר.

בהליך הבקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, היתעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בהתייחס לסוגיית שלילת הקשר הסיבתי .

סוף דבר – הערעור מתקבל.

ביום 24.11.15 החליק ונפל במהלך עבודתו (להלן: התאונה).

בחוות דעתה מיום 5.2.17 כתבה: "מהתיק הרפואי עולה שהתובע סבל מכאבים בברך שמאל עוד לפני הארוע (...). הארוע בעבודה לא גרם להופעת המחלה בברך שמאל של התובע, אך הוא גרם להחמרה במצבה של הברך במידה שגרמה לרופאיו של התובע להמליץ בפניו על ניתוח ארתרוסקופיה ברך". בחוות דעתה המשלימה מיום 27.5.17 כתבה ד"ר הורוביץ: "הממצאים שהדגימו קרע של שורש מנסקוס בבדיקת MRI מיום 18.11.15 (לפני הטראומה), הצביעו על הופעה של שינויים נווניים בברך. אילמלא קיומם של אותם שינויים נווניים, לא היה נגרם קרע בשור [צ"ל כנראה: שורש] מנסקוס, ללא ארוע טראומתי משמעותי". ביום 10.4.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן "תאושר תביעתו של התובע כהחמרת מצב בברך שמאל" (סגן הנשיא יגאל גלם; ב"ל 50442-03-16).

...

בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.8.19, שהתכנסה מכוח פסק דין, וקבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 5% החל מיום 1.1.17.

לנוכח האמור מדובר במסקנה רפואית שאין להתערב בה. בית הדין האזורי דחה את הערעור.

גם בקשתו החלופית להעביר את הדיון בעניינו לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר דינה להידחות.

לנוכח האמור נדחה הערעור.

ביום 9.9.19 הועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן: "עו"ד – חבלה סיבובית בברך שמ' מ-3/18, כתוצאה מהחבלה אובחן כסובל מקרע במנסקוס מדיאלי, מנעילות. יש תעוד של הנעילות במרץ ואפריל וכן תעוד מאוחר יותר. הסעיף שניתן לו בעבור זה מצב לאחר קרע במנסקוס וכיום יש קרע חדש. לגבי ערר המל"ל הסעיף שניתן בעבור הוא מצב לאחר ניתוח וכיום מצב לאחר קרע. באותה נפלה נגרמה לו חבלה קשה בכפות הידיים והחל לסבול מ-CTS דו"צ. בנוסף הצגנו אישורים רפואיים של תעודות אי כושר שלא היה כשיר לעבודה עד מרץ 2019 ולכן נתבקש לפסוק נכות זמנית על הברך". בהתייחס למימצאי בדיקות וצילומים רשמה הועדה: "EMG 28.11.18 סימנים לקרפל טנל דו"צ.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור, משקביעת הוועדה היא קביעה רפואית המבוססת על שיקול דעתה והיא מבוססת על הוראות התקנות, לא מצאתי כי נפלה בה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין ודין הערעור להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.

הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה המייחסות את הקרע במנסקוס לארוע חד פעמי, ובהחלטה מיום 6.8.14 נקבע כי - "לאחר ששקלתי את השאלות המבוקשות ואת עמדת התובע, לאור העובדה שמחוות הדעת לא עולה טענה כי תנאי העבודה לבדם הם שגרמו להווצרות הקרע במנסקוס אלא רק החמירו אותו, ומשלא מצאתי כי יש בשאלות כדי להבהיר את חוות הדעת, אין מקום להתיר את הצגתן למומחה." טענות הצדדים לטענת התובע, יש לקבל את התביעה על יסוד חוות דעת מומחה בית הדין.

המומחה נתן משקל גם לגורמי הסיכון הנוספים של התובע ולא מצאנו כי נפל פגם בחוות דעתו.

...

הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה המייחסות את הקרע במיניסקוס לאירוע חד פעמי, ובהחלטה מיום 6.8.14 נקבע כי - "לאחר ששקלתי את השאלות המבוקשות ואת עמדת התובע, לאור העובדה שמחוות הדעת לא עולה טענה כי תנאי העבודה לבדם הם שגרמו להיווצרות הקרע במיניסקוס אלא רק החמירו אותו, ומשלא מצאתי כי יש בשאלות כדי להבהיר את חוות הדעת, אין מקום להתיר את הצגתן למומחה." טענות הצדדים לטענת התובע, יש לקבל את התביעה על יסוד חוות דעת מומחה בית הדין.

המומחה נתן משקל גם לגורמי הסיכון הנוספים של התובע ולא מצאנו כי נפל פגם בחוות דעתו.

משכך, אנו קובעים כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה ולקבוע כי ליקויו של התובע בברכיו מהווים "פגיעה בעבודה". עוד מצאנו כי יש מקום להביע תמיהה על עמדת הנתבע אשר גם לאחר קבלת חוות דעת המומחה אשר עלתה בקנה אחד עם חוות דעת המומחים מטעמו, עמד על דעתו כי אין לקבל את טענות התובע.

לאור כל האמור, משלא מצאנו כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר ריבלין ואנו קובעים כי הפגיעה בברכיו של התובע נובעת מתנאי עבודתו ומהווה "פגיעה בעבודה". בנסיבות העניין יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.