נפילה במחלקת ירקות בסופר אחריות המועצה המקומית

נספח 3 מציין בין היתר, "במסגרת זו החברה רשאית, על אחריותה וחשבונה, להעלות כל טענה של מינהל מקרקעי ישראל רשאי להעלות, ולפעול לפינוי המחזיקים מהמקרקעין בין במו"מ ובין בהליכים משפטיים". בדומה, צורף לכתב התביעה נספח 4, אישור עריית טירת הכרמל מיום 8/7/2013 בעל סיומת דומה לנספח 3.

בסעיף 8 מוצהר, כי בידי המבקש "...ראיות של ממש לגבי זכויות הבעלות שיש לו במקרקעין ושהועברו לי מאבי". סעיף 9 מציין, כי אין ראיות להוכחת זכויותיה הנטענות של המשיבה במקרקעין וכי המקרקעין רשומים בלישכת רישום המקרקעין על שם המועצה המקומית טירת הכרמל ואישור שצרפה הוא אישור סתמי שאין בו כדי להקנות לה זכות במקרקעין.

העד השיב בחיוב לשאלה, האם עד לפני כשנה חנותו הייתה מושכרת לאחד בשם פניבלוב וענה, כי חלק ממנה היה מושכר וכי השוכר פינה את החנות ששמה היה "ירקות ארצנו". לאחר היתנגדות הוגש מש/4 "נסח טאבו" של החלקה 139 בגוש 10674 שהודפסה ביום 26/1/2014 בלישכת רישום מקרקעין חיפה.

המבקש עצמו הגיש "נסחי טאבו" מהם עולה בבירור, כי יושב הוא לשיטתו או פולש הוא לשיטת המשיבה במקרקעין המהוים חלק מחלקה 139 בגוש 10674, שייעודם שצ"פ. לטענת המבקש אין יריבות בין הצדדים, כי למשיבה אין כלל זכויות במקרקעין והשנייה היא, כי זכויות הבעלות שלו הן, אותן רכש אביו ממחזיק קודם.

...

עפ"י תנאי המכרז שבין המבקשת למינהל החתימה על חוזה חכירה מותנית בפינוי המחזיקים (סעיף 18 לתצהיר) ומכל זאת מצהיר המבקש בסעיף 20, כי המסקנה המתחייבת (מסקנה ולא עובדה – ש.ר), היא, כי לתובעת אין כל זכויות במקרקעין.

אלו פותחים, תחת הכותרת "מחיקה על הסף" בטענה, לפיה, כתב התביעה אינו מגלה יריבות ודין התביעה להימחק בשל כך (סעיף 1.3) וכן, כי ממ"י חייבת להיות בעל דין, תובעת בהליך נשוא התביעה (סעיף 1.5).

על יסוד פרשת התביעה שלא נסתרה, יהא כלהלן: המבקש, יישא בהוצאות התובעת לאגרת משפט בתיק זה 645.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 02/12/2013, ועד התשלום בפועל; הנתבע ישלם לתובעת את הוצאותיה לשכ"ט עו"ד בסך 5,354.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון המלא בפועל.

בסעיף 2 לתצהיר עדותה התובעת מתארת את שאירע לה, לטענתה, כדלקמן: "ביום 21.7.05 עשיתי קניות ביחד עם בעלי בשופר סל דיל בחולון. במהלך ההליכה בסופר, במעבר הראשי של הסופר המצוי בסמוך למחלקת הירקות, מעדתי על עגבניה שהייתה מוטלת במעבר וכתוצאה מכך נפלתי ונחבלתי באורח קשה בברכי השמאלית". בעדותה בבית המשפט (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 25-27), חזרה התובעת על גרסתה זו באומרה: "אחרי שנפלתי החלקתי על רגל ימין ונפלתי על רגל שמאל, על ברך שמאל. כמו כל אדם הסתכלתי לראות איך החלקתי וראיתי בכף הנעל שלי את קליפות העגבניה ואת השובל שהשאיר המיץ של העגבניה. הרגל הימנית החליקה קדימה והשמאלית עם כל הכובד שלי היתה על ברך שמאל". לאורך כל עדותה התובעת חוזרת ומתארת, שלאחר שהחליקה, הבחינה בשאריות העגבניה על הריצפה ובמיץ שנזל ממנה.

ראה ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1)113.

משנקבע, כי התאונה אכן התרחשה באופן הנטען על ידי התובעת, כאשר זו החליקה על עגבניה, שהיתה מושלכת על ריצפת החנות, ומשנקבע כי הנתבעות 1 ו-3 הפרו את חובת הזהירות, שהוטלה עליהן בכל הנוגע לנקיון החנות, הרי שהן אחראיות לנזק, שניגרם לתובעת בעטיה של התאונה, שאירעה כתוצאה מהפסולת שהיתה על ריצפת החנות.

...

יחד עם זאת, אני מקבל את טענת התובעת, כי נגרמו לה הוצאות נוספות בעטיה של הפגיעה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

ההודעה לצד ג' נדחית.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה, בתאונה שהתרחשה ביום 09.06.21 בסניף סופרמרקט של הנתבעת בחוצות המפרץ (להלן: "המרכול").

פתח דבר וטענות הצדדים התובעת, ילידת שנת 1965, תושבת קריית אתא, טענה בתביעתה כי ביום 9.6.2021, בעת שערכה קניות במרכול, פסעה במעבר בין מדפי הירקות ולפתע החליקה ונפלה עקב פסולת דובדבנים שהייתה מוטלת על ריצפת המעבר (להלן: "התאונה").

המחלוקת הנה ביחס לאחריות הנתבעת לתאונה - שעה שלטענת הנתבעת, אין מדובר במכשול קבוע ואותם דובדבנים היו יכולים ליפול זמן קצר לפני שהתובעת הגיעה למקום (ראו עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 21-22).

מר חזי יעקב אף העיד כי הנו בודק את ביצוע עבודת הניקיון בכל יום ובפרט ביום התאונה – "יש לנו עובדי ניקיון שלנו. יש עובד מוגדר למחלקת ירקות, יש אחד במשמרת בוקר ואחד במשמרת ערב. הם מנקים כל הזמן. יש שם עובד שכל הזמן מסתובב ומנקה, זו מחלקה של 50-60 מטר. בדקתי שהוא ביצע את מלאכתו באותו יום ובכל יום" (ראה עמוד 2 שורות 19-21 לפרוטוקול הדיון.

כלל הוא כי לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות כלשון סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקנ"ז"), על התובע מוטלת החובה להוכיח הן את קיומה של חובת זהירות, הן התרשלות מצד המזיק והן נזק שניגרם בגינה (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113; ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי ובחנתי את כלל הראיות שהונחו לפניי, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה על פי הוראות הדין והפסיקה כלפי התובעת, ומשכך קמה אחריותה להתרחשות התאונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שלעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 4,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 5,000 ₪.

3.13 בזמן שיצאה התובעת להפסקת הצהריים, בשעה 11:00 בערך, נפלה במחלקה בה עבדה, לקראת היציאה ממנה, מתחת לקו עליון גבוה של מכונת חיתוך.

"חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו." (עא 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש לז (1) 113, עמוד 127).

ירק על ריצפת סופרמרקט, ליד דוכן הירקות, מהווה סכנה בלתי רגילה (ת.א. (מחוזי ת"א) 6074/67 רולבנט נ. סופרמרקט רווה פס"מ ע"ה עמ' 225).

4.8 לאור קביעת האחריות הנ"ל מתייתר הצורך להכריע בעילה של הפרת חובה חקוקה, ואציין כי נראה לכאורה שגם עילה זו עומדת לתובעת לפחות לפי ס' 54 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970, על פיו "כל ריצפה, דרגה, מדרגות, מסדרון ומדרכת מעבר יהיו ממבנה טוב ויקויימו כראוי". "קיים" בסעיף ההגדרות לפקודה-"במקום המיועד למדרך אדם-במצב המונע החלקה". חובת שיפוי ביחסים שבן הנתבעות 5.1 ההסכם שנחתם בין נתבע 1 לנתבעת 2 קבע כי נתבע 1 לוקח על עצמו את מלוא האחריות בגין כל נזק או אובדן שיגרמו לעובדי הקבלן עקב מעשה או מחדל של הקבלן תך כדי ביצוע השירותים על פי ההסכם והוא יפצה את נתבעת 2 על כל סכום שתחוייב לשלם בשל נזקים אלו (ס' 6.1.

...

לכן גם נושא הנקיון קשור בסופו של דבר לאיכות המוצר, נושא עליו מופקד מנהל העבודה מטעם נתבעת 2.

7.14 לסיכום, מגיע הפיצוי לתובעת לסכום שלהלן – א. הפסד השתכרות בעבר – 35,000 ₪ ב. כאב וסבל-40,000 ₪ ג. אובדן כושר השתכרות-50,000 ₪--------------------------------------------סה"כ 125,000 ₪ מסכום זה יש להוריד את חלקה של התובעת ברשלנות התורמת כדי 35%, ולפיכך סכום הפיצוי המגיע לתובעת הנו בסך של 81,250 ₪.

7.18 התביעה כנגד נתבע 1 נדחית.

לטענות הנתבעות מצטרפים הצדדים השלישיים, ומוסיפים, כי עצם העובדה שהתובעת החליקה ונפלה, אין בה כשלעצמה כדי להטיל אחריות.

מעבר לכך, אף אם יקבע כי המדובר בסיכון בלתי סביר, הרי שננקטו כל האמצעים הסבירים למניעת הסכנה, תוך הקפדה על כללי הניקיון, במחלקת הירקות בפרט.

על ההלכה לענין זה ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז (1) 113.

.הלכתי עם העגלה, לא ראיתי אותו לפני שהחלקתי, אבל כשצעקתי לשושי שתבוא להרים אותי, היא אפילו נגבה לי את הנעל, אני לא ראיתי אותו עם העגלה, איך אני יכולה לראות אותו אם הוא לפני?!" "הלכתי עם העגלה לכיוון הכוסות החד פעמיים, לכיוון, החלקתי, נפלתי לכיוון הפיצוחים והשקדים והצימוקים, בדיוק בקיר של הירקות, ואז הכל נפל עלי, העגלה נפלה עלי, אז צעקתי "שושי, שושי" לא היו הרבה אנשים, זה היה מוקדם, ואז שושי באה.

...

סופו של דבר כי מצאתי שהתובעת לא הוכיחה כי אכן נעזרה באחותה.

סופו של דבר ומבלי להזקק לחישוב מלאכותי הנסמך על ההסדר המצוי בתקנות חוק הפיצווים לנפגעי תאונות דרכים מוצאת אני כי סך 50,000 ₪ יהווה פיצוי הולם בנסיבות המקרה.

סופו של דבר שאני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 ביחד ו/או לחוד לשלם לתובעת סך 142,120 ₪.