נפילה במהלך תיקון מנוע רכב

התובע העיד עוד כי אין בידיו קבלות המעידות על הסכומים ששילם עבור תיקון המנוע ועל המועד בו הסתיים טפול זה. התובע פירט עוד כי לאחר התיקון המנוע היה תקין והוא נסע ברכב מספר חודשים מאז שיצא מהטיפול במוסך עד התאונה.

בכל הנוגע להפחתה בגין המנוע – נקודת המוצא להכרעה היא העובדה שהרכב היה מעורב בתאונה רק יום אחד לפני הבדיקה הראשונה של השמאי, בעת נסיעתו, משמשת ראיה לכאורה לכך שבעת התאונה המנוע היה תקין.

באשר למראה – לא ניתן לשלול שהמראה נפלה בעת התאונה.

...

מבלי להתייחס לשאלה העקרונית האם רשאית מבטחת להפחית סכומים מערך הרכב בגין חלקי רכב לא תקינים, הרי שסבורני כי בנסיבות עניין זה ההפחתה לא היתה כדין.

לפיכך, בנסיבות העניין, ההפחתה בראש זה, שבוצעה על סמך הבדיקה השניה של השמאי שהתקיימה חודש ימים לאחר התאונה ומסקנתו כי המנוע לא היה תקין, אינה מבוססת ואינה מוצדקת, ודין התביעה בראש זה להתקבל.

לפיכך, אני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 18,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לאור תיקון מס' 8 הוגדרו מספר פעולות כ"שימוש ברכב מנועי" (חזקות מרבות) ופעולות שלא יתפרשו ככאלו (חזקות ממעטות).

"אלולא החרגת פעולות הטעינה והפריקה כשהרכב עומד מהגדרת המונח שימוש ברכב מנועי שבסעיף 1 לחוק, היו פעולות אלה נופלות בתחום השמוש ברכב לצורכי תחבורה, ופגיעה הנגרמת לאדם במהלכן היתה נחשבת לתאונת דרכים". ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לע"א 6936/11 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' פלוני (17.3.2014) שם הנפגע עלה על מכולה המחוברת למשאית לצורך כיסויה ונפל.

...

לא הוכח בפניי כי קטיעה חלקית של אצבע 2 מהווה נכות תפקודית המפריע לו להשתכר כבעבר, אני מקבלת את טענת התובע כי בהיותו ימני הוא מתקשה לכתוב, אף שהדבר אינו בלתי אפשרי, אולם מלאכת הכתיבה שולית לנהיגתו.

לסיכום אני דוחה את התביעה בשל אי הרמת נטל הראיה מצד התובע להוכיח את נסיבות התאונה כהוויתן ולהוכיח כי אלו עונות על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד. לו היה נקבע שמדובר בתאונת דרכים היה התובע זכאי לכ-63,500 ₪, אולם כאמור, נסיבות המקרה לא הוכחו כדבעי ולכן התביעה נדחית.

הקושי הראייתי הוצג בפני התובע ובא כוחו, ואף על פי כן לאחר התייעצות נוספת במועד שמיעת הראיות, בחר התובע להמשיך ולנהל התביעה, ולכן אין מנוס אלא לחייבו בהוצאות משפט, כדרישת הנתבעת.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית תאונת דרכים כהגדרתה בחוק היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בתיקון מס 8 מתשנ"א -1990 צומצם הקף התפרשותו של המונח "שימוש ברכב מנועי" והוספה ההגדרה: "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

אומנם כבר במועד התביעה לנכות במהלך אוגוסט 2016 יוצג התובע ע"י עורך דין (נספח ה' למוצגי הנתבעת), וגם שם לא מוזכרת ירידה מרכב חרף העובדה כי עורך דין כבר הבהיר לתובע מטבע הדברים את ההבדל בין נסיבות תאונה בהן ירד מרכב להבדיל מנפילה סתם, אולם עסקינן בשלב מוקדם בהרבה מהגשת התביעה, ובשלב זה סביר כי התובע לא סבר כי יש לפרט זה חשיבות בתביעה למל"ל שם אין משמעות לאופן נפילתו.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל מסקנתי היא שהתובע לא הוכיח במאזן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, שהתאונה אירעה תוך כדי ירידה מהטנדר, וסביר יותר לקבוע שהתאונה אירעה שעה שאיבד שיווי משקל ונפל בעומדו על ארגז הטנדר במהלך הפריקה.

משנקבע שהתובע נפל מארגז המשאית, הרי שנפל במהלך הפריקה, שלא בעת כניסה או יציאה מרכב, אין מנוס מן הקביעה שהתאונה איננה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, שכן לא היה "שימוש ברכב", ומתקיים חריג הפריקה והטעינה (ראו פסק הדין ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח (4/2/09)).

לפיכך, התביעה נדחית.

אשר לשאלה הראשונה התשובה שלילית, התאונה כאן רחוקה מאד מלהיות תאונת דרכים "מובהקת", התאונה לא קרתה בזמן נסיעה, לא קרתה בתחילת הנסיעה/הכניסה לרכב (שהרי עד לנסיעה הבאה הייתה עוד שעה, הכניסה לרכב נועדה לצורך ניקיון), לא קרתה בסיום נסיעה/יציאה מהרכב (שכן הנסיעה הסתיימה קודם לכן, התובע ירד מן הרכב, אסף חומרי נקוי, חיבר צנור ופתח את הברז, לקח מגב ומטליות ורק אז עלה שוב לאוטובוס ע"מ לנקותו, פעולה שאיננה "שימוש ברכב מנועי" אלא פעולה הנובעת מנוהל לפיו אוטובוס צריך להיות נקי לקראת נסיעות עתידיות ורק כאשר ירד שוב, לא בסיום נסיעה, החליק ונפל).

ע"מ לקצר ולא לצטט חלקים ארוכים מפסק הדין בעיניין ינטל, יודבק כאן חלק מהרציו לפסק הדין שם המדבר בעד עצמו (גם בפרשת ביטוח חקלאי הפנה בית המשפט העליון לפסק הדין בעיניין ינטל בבחינת ביצוע פעולה שהיא בגדר חובה סטאטוטורית): הסריקה הבטחונית באוטובוס אינה בגדר "נסיעה ברכב", אשר עפ"י סעיף 1 לחוק נכללת בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". הרחבת מונח ה"נסיעה" כך שיכלול גם סריקה בטחונית המבוצעת לפני הנסיעה, לא מתיישבת עם הפרשנות הטבעית של המונח "נסיעה"; הרחבה זו אינה ראויה לאור תיקון מס' 8 לחוק, שלאחריו צורות שימוש שאינן נופלות בדרך טבעית בגדריו של המונח "נסיעה" ואשר אינן נזכרות במפורש בחוק שוב אינן באות בגדריו; הרחבה זו אינה ראויה גם לאור המבחן התעבורתי, שהרי שתכלית הסריקה הבטחונית היא צימצום הסיכון הביטחוני.

...

כשקוראים את התקנות ואת האמור בתוספת, לא מגיעים למסקנה שיש חובה לספק נעלי עבודה לכל מי שעלול, בצורה אקראית, להיקלע לסביבה רטובה, בוודאי כשמדובר רק במים ולא חומר מחליק אחר וכאשר האדם מודע היטב לכך שהרצפה רטובה.

גם אם אניח ששטיפה פנימית של אוטובוס נעשית כעניין שבשגרה, המסקנה היא כי במהלך שנות עבודתו של התובע כנהג אוטובוס, ביצע את הפעולה מאות, אולי אלפי פעמים, אין טענה שאי פעם החליק ולכן הסיכון שנובע מנעליו "הרגילות" אפסי ואיננו מצדיק הטלת חובה לספק נעלי עבודה מיוחדות.

משכך נדחית התביעה בהיעדר חבות מצד מי מהנתבעות.

גם במרפאת המפעל, יום לאחר התאונה, נרשם מפי התובע "לדבריו עלה לבדוק מלגזת צד, ובמהלך הירידה, החליק על מדרגה וקיבל מכה בברך ימין". היינו אין מדובר בגירסה כבושה, אלא שבזמן אמת לא ראה התובע לפרט נתונים שעשויים להכניסו משפטית לדלת אמותיו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מן הסתם גם לא היו מודע לנפקות המשפטית), אלא הסתפק במה שהיה מבחינתו עיקר ההתרחשות העובדתית.

כלומר לא מדובר בבדיקה או טיפול לצורך המשך נסיעה מיידי, ולעניין זה כבר התייחסתי, כאשר ציינתי שלא מתקיימות חלופות "טפול דרך" או "תיקון דרך" שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק.

...

אין חולק הרי שאם מדובר על רכב מנועי לכל דבר, אך לא מתקיימת הגדרת תאונת דרכים לא בהגדרה הכללית ולא בחזקה מרבה כלשהי שבחוק, הרי שאז דין התביעה להדחות בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

אני קובע שבתאונת דרכים עסקינן ולפיכך על הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח, לפצות התובע בגין מלוא נזקיו בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בהתאם, נדחית בלא צו להוצאות ההודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת 2 כנגד "כלל" (הנתבעת 1).

אני קובע קדם משפט ליום 17.12.14 שעה 10:00.