נפילה במהלך העמסת מוצרי חלב על משאית חלב

לטענת הנתבעת במסגרת עבודתו הוביל התובע מוצרי חלב מאתרי הייצור ברחבי הארץ אל המרכז הלוגיסטי של החברה הנמצא באיזור ראשון לציון ומהמרכז הלוגיסטי הנ"ל לאתרי הפצה של החברה.

העובד הועסק כנהג במיכלית להובלת חלב; הנהג היה יוצא השכם בבוקר מביתו שבחולון לכיוון מספר משקים באיזור רצועת עזה והנגב המערבי כדי להעמיס חלב במשאית, ומשם היה יוצא לאחד ממפעלי תנובה לפריקת החלב; הנהג לא היה עובר דרך משרדי המעסיקה; ברכב הותקן מכשיר קשר שאפשר יצירת קשר עד לטווח של 40-50 ק"מ; הנהג היה מדווח לסדרן על תחילת העבודה, ביצועה וסיומה, ולעיתים היה מקבל מהסדרן הוראות לגבי שינוי במסלול נסיעתו.

התובע השיב: "כשאני נמצא בתל אביב אני נמצא ברמפה ומחכה שיעמיסו וזה יכול לקחת 20 דקות או שעה או שעה וחצי. בזמן הזה יש נהלים ואני צריך להיות ליד העמסה ולא במשאית ולא בחוץ כי הנהג אחראי על הסחורה אם נפל או לא העמיסו נכון. אני עומד יחד עם המעמיסים וזה בתל אביב" (עמ' 6 ש' 24-27).

ניכוי שלא כדין – האמנם? בשנת 2012 מימנה הנתבעת לתובע קורס נהיגה מקצועי לצורך הוצאת רישיון נהיגה על משאית מסוג סמיטריילר.

...

ויפים הדברים שנאמרו לעניין זה בסע (חי') 39424-10-10‏ ‏ שירלי אטיאס – א. בר-ניר שרותי מנהל וחשבונאות בע"מ (מיום 2.10.12) : "יש לעודד מעסיקים להקנות לעובדיהם מצע לצמיחה והתפתחות מקצועית שתוכל לסייע בידם הן במקום העבודה הנוכחי והן מחוצה לו,על מנת שלא יקפאו על השמרים, גם כאשר הינם מועסקים שנים ארוכות באותו מקום עבודה.יש ליתן משקל שווה לרצון העובד להתפתח ולהתמקצע ולרצון המעסיק ליהנות מעובד משכיל ומתקדם בתחומו המקצועי. יש לכבד אפוא את אינטרס המעסיק להפיק תועלת מלימודיו של עובד, אשר מומנו מכספי המעסיק והכל בכפוף למגבלות של סבירות ומידתיות". על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי זכאית הייתה הנתבעת לקזז משכרו האחרון של התובע את עלות הקורס הנדון במלואו בסך 6,412 ₪.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2,847 ₪ בגין ניכוי שלא כדין.

התביעה בגין יתר הרכיבים – נדחית.

זאת ועוד: המשיבה גרסה כי החובה החקוקה שלגישת המבקש הופרה חלה על חלב ניגר בלבד.

הסכמות כאלה חייבו יצירת שורות ליקוט נוספות במרלו"ג (מרכז לוגיסטי) של המשיבה והארכת משך הזמן הנידרש לחלוקה בשל עומסי תנועה מוגברים בשעות החלוקה, וכתוצאה מכך – הארכת שעות העבודה של המחלקים ושל המלקטים במרלו"ג; (ד) הסדרת העמסת משאיות של מחלקים בליקוט מוקדם וחיבור מערכת הקרור שלהן לחשמל בתחומי המרלו"ג עד לשעת יציאת המחלק לחלוקה, לרבות גיוס של צוות מעמיסים ונהג חצר ונשיאה בעלויות הכרוכות בכך; (ה) הצטיידות בתחזוקה של מיתקני בידוד תרמי, שיכולתם לשמור על טמפרטורת קרור מבוקרת נבדקה ואושרה, לצורך החזקה קצרת טווח בנקודות מכירה מסוימות; (ן) הטמעת שגרות ניהול סדורות לגבי בקרת חלוקת מוצרי החלב, לרבות פקוח שוטף על החלוקה ללקוחות השונים וביקורים יזומים אצל לקוחות לבחינת אופן מסירת המוצרים; (ז) עריכת הדרכות לכלל המחלקים ועוזרי המחלקים ביחס לנ[ו]הלי חלוקת המוצרים והחמרת הטיפול בחריגות מהנהלים.

] שהתרבות החידקים במוצרי החלב במשך זמן של 4–5 השעות בהן נטען כי שהו מחוץ לקרור, מקבילה להתרבות החידקים שהיתה מתרחשת באותם מוצרים במשך 10 שעות ו-48 שעות עד 13 שעות ו-30 דקות בקרור.

ואולם הפגמים הרבים שנפלו בבקשה לאישור מחד גיסא, ומאידך גיסא נכונותה של המשיבה לשנות את דרך שילוחם של מוצרי החלב ופריקתם מהמשאיות, יוצרים את הרושם כי סכום התרומה ראוי לאישור, בבחינת תוספת לעיקר הפשרה.

...

כפוף להערות שלהלן אני סבורה כי ההסדר שהוצג לי סביר , הוגן וראוי בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

בנסיבות אלה אני סבורה כי מוטב הסדר בהסכמת הצדדים מניהול הליכים ממושכים ויקרים שתוצאתם אינה ברורה, כמבואר לעיל, ואשר ספק אם יניבו לקבוצה תוצאה טובה ועדיפה מזו שהושגה כאן.

מטעמים אלו מתבקשת המסקנה כי אין מקום למינוי ,,בודק''.

בין שהייתה הבקשה מתקבלת בסופו של דבר ובין שלא, לב לבו של ההסדר צופה פני עתיד.

באותן נסיבות, זמן ומקום, נילקחה המשאית, אשר הייתה עמוסה ב"ארגזים של דברי חלב ומוצרים שונים", לשקילה והתברר כי משקלו הכולל המותר של הרכב הוא 7,500 ק"ג, ומשקלה בזמן השקילה היה 11,050 ק"ג, דהיינו חריגה של 47%.

לשיטת ב"כ המשיבה, על נהג משאית חלה חובת זהירות מוגברת כלפי כלל משתמשי הדרך, ודבריו בדו"ח – "אין לי משקל כל הזמן אני מעמיס" - משקפים כי במודע הוא יצא באופן זה לכביש וסיכן אחרים.

סיכום והחלטה לעניין הפסילה המנהלית לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

...

סיכום והחלטה לעניין הפסילה המנהלית לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

לסיכום, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים שוכנעתי כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול תקופת איסור השימוש.

סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

בשעה 20:30 החלו להעמיס על המשאית שלו באשדוד דגים.

בסעיף הבדיקה עם העובד נרשם: "התובע ניגש לנקות את חלון הנהג בחזית המשאית בזמן נקוי החלון באמצעות מים ומטלית לא שם לב שהוא נמצא בקצה הרמפה כאשר הלך הצידה עבר את משטח הדריכה ורגל אחת היתה באויר ועקב כך איבד את שיווי המשקל ונפל כלפי מטה ונחבל בגב...". עוד ציין, כי סביב ל"רמפה" מעקה בטיחות, אך לרוב הנהגים אינם מניחים את ה"רמפה" בצורה נכונה.

במקרה דנן, עולה מן הראיות שהוצגו ונשמעו, כי התיקון בוצע במיגרש החניה של מיפעל מוצרי החלב ביטבתה, שם העמיס התובע את המשאית.

...

בנסיבות אלה, אינני מקבל גרסתו, כי הגיע ליטבתה בשעה 06:30, אלא לפחות כשעה לפני כן. ודוק: אף התובע עצמו, בתשובה לשאלה בחקירה חוזרת בעקבות שאלות בית המשפט, צין כי שעת ההגעה ליטבתה היא משוערת מבחינתו, ולעומת זאת שעת היציאה מאילת – 04:30 - בטוחה.

ממבחן זה יש להסיק, כי טיפול ברכב במגרש חניה של המפעל, לאחר שנסיעת הלילה הסתימה והתובע שוהה במקום כשעתיים בהמתנה להעמסת סחורה, ואף מתעתד לנוח עם סיום ההעמסה לפני הנסיעה הבאה, אינו חלק מהשימוש התעבורתי בו. מכל המקובץ עולה, כי האירוע התאונתי הנטען אינו עולה בגדר "תיקון דרך" או "טיפול דרך" כהגדרתו בדין, ומשכך אין המדובר באירוע תאונתי החוסה תחת כנפיו של חוק הפלת"ד. בנסיבות אלה, דין התביעה כנגד המבטחת על פי פקודת בטוח רכב מנועי [מוסח חדש], תש"ל – 1970 – קרי: הנתבעת 1 - להדחות.

התובע ישלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

בזמן שהעמיס את הסחורה על העגלות, בדק מר אחמד נעמא, מחסנאי מטעם הסופר את הסחורה.

לגבי התאונה עצמה טוען המצהיר, כי מר נאסרי אלדין סיפר לו שראה את התובע ניתקל במשטח עץ, לפני שעלה למשאית שלו.

בטופס התביעה לתשלום דמי הפגיעה מצוינים 2 עדים, מר אחמד נעמא ודיילת של תנובה מוצרי חלב ששמה אינו ידוע לתובע.

כאשר נישאל מר אלדין האם בשיחה הטלפונית אמר לו התובע שניפגע, השיב מר אלדין: "אחרי שנס (צריך להיות נסע ד.ש) היתקשר אלי ואמר לי שנפל ולא התייחסתי לזה, לא חשבתי שיצא מזה סיפור איפה נפל. נפל במשרד, במקרר חלב, במחסן, אין לי מושג". (עמוד 25 שורות 31 – 32).

המצהירים מטעם הנתבעים מאשרים את גרסת התובע לפיה נפל במהלך ביקורו בסופר, אם כי לטענתם ארע הדבר ברחבת הפריקה.

...

אני סבור שגרסת התובע היתה עקבית ואי התאמות מסוימות יכולות לנבוע ממגבלות הזיכרון, בהתחשב בזמן שחלף ממועד התאונה.

אני סבור שעל הסופר לצפות נפילת ספק כתוצאה מכך שחסרה מרצפת בסופר.

בנסיבות אלה אני קובע שקיימת אחריות לסופר ללא שקיים אשם תורם מצד התובע, ועל הנתבעות לפצות את התובע בגין מלוא הנזק שנגרם לו. סוף דבר: אני קובע כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו. השלמה של ישיבת הראיות לגבי גובה הנזק תיערך ביום 14.1.15 שעה 10.00.