נפילה במהלך העבודה בעת הורדת ילד מאוטובוס הסעות

לשם ההגעה לנקודת האיסוף הם השתמשו ברכבם שהסיעו אותם, תמורת תשלום – מהבית ועד למעבר הגבול, ומהמעבר עד לנקודת האיסוף.

סאמר העיד כי נסעו במוניות/מיניבוס בקוו של בקע אל גרביה מהמחסום לג'ת (עמ' 11) וכי הנסיעה עלתה 12 ש"ח ובהמשך ירדה ל-10 ש"ח. בהמשך טען כי זה לא מוניות ולא אוטובוס אלא מישהו פרטי, וכי היו מורידים אותם בבית קפה על הכביש בצומת בג'ת שם חכה הנתבע לכולם ואסף אותם.

התובעים פרטו את ימי החג שנפלו בתקופת עבודתם ותבעו, חאלד – 17 יום וסאמר 16 יום.

עבור כל אחד מילדיו הוא זכאי לתוספת מישפחה של 14.5 ₪ בחודש, סך הכל עבור הילדים לכל תקופת העבודה - 2,378 ₪.

...

עוד הוסכם, כי התובעים עבדו בשכר מינימום יומי וכי סך הימים שעבדו בתקופות השונות הינו כמשתקף בדיווחים שהועברו למת"ש. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן, לטענתו, בסיום יחסי העבודה חתמו התובעים על 'כתב ויתור וסילוק' שבו הצהירו כי קיבלו את כל זכויותיהם וכי אין להם כל טענה כלפי הנתבע בנוגע ליחסי העבודה שהיו בין הצדדים.

תביעת סאמר להשלמת פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת, לנסיעות, ולשעות קיץ – נדחית.

תביעת חאלד לנסיעות ולשעות קיץ – נדחית.

בנוסף ישלם הנתבע לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 750 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בנספח ג' לתצהיר התובע "סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה " מיום התאונה נרשם כך:" לדבריו: החליק בזמן ירידה במדריגות בזמן עבודה עם רצפה שהיתה עם קרח עקב השלג ניפצע במושב קשת". אציין לגבי מיסמך זה כי עודכן ביום 7.12.17 כפי שנירשם בתחילתו אף מדובר באותו דוח מיון מיום התאונה 29.11.17 וזאת ניתן ללמוד ממספר המקרה 10428312 שמופיע גם בנספח ב' לתצהיר התובע וכן מתיעוד הקליטה במיון (29.1.17 שעה 12:52 וכן בדיקת הרופא (29.1.17 שעה 14:38) , שניהם סמוך לאחר היתרחשות התאונה שארעה ביום 29.11.17.

בעיניין עיזבון רחימי דובר על נסיבות בהן ילדה נשכחה ברכב ההסעות ונמצאה כעבור 9 שעות ומותה של המנוחה היה מעומס החום.

בפסק הדין נקבע כי :" לאחר חקיקתו של תיקון 8 לחוק הפיצויים, הכלל המקובל בפסיקה הוא כי צורות שימוש שאינן נופלות בדרך טבעית בגדריו של מונח "נסיעה" ואינן נזכרות במפורש בחוק שוב אינן בגדריו" נקבע כי נוכחות המנוחה באוטובוס חונה לא היתה נוכחות במהלך נסיעה.

...

אני סבורה שלשילוב נכותו הנפשית של התובע עם נכותו האורטופדית השפעה והשלכה על תפקוד התובע.

אני סבורה כי במקרה דנן יש להעמיד את הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע על נכות נמוכה יותר מנכותו הרפואית.

אני מקבלת את טענתו זו של התובע ופוסקת את הפיצוי לעתיד עד גיל 70, בהיות התובע עצמאי.

כיוון שזהו מוקד המחלוקת בעניינינו, נפרט להלן פסקי דין מרכזיים שדנו בהבחנה האמורה לאורך השנים: עניין שפיר (1984) עסק במבוטח שחש כאב חד בגבו עת ירד מההסעה שהובילה אותו למפעל, ושמע "קליק" לאחר שהוציא את רגלו מהאוטובוס ודרך על המדרכה.

עיון בנ/5 מכתב סיכם רפואי של התובע מעלה כי ביום 24.9.2020 מסר בכל הנוגע לאירועים נשוא התביעה כמצוטט:" ב08.09 בזמן עבודתו כאב רגל ימנית חד ללא חבלה או נפילה ככל הנראה". עיון בנ/4 מעלה כי התובע לא דיווח כלל על חבלה כלשהי וצויין בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 17.9.2020 על ידי התובע:" לדבריו הוריד תלמידים בכפר הירוק קם מהכסא נהג הסתובב באוטובוס ותוך כדי חש לפתע כאב חזק בשוק רגל ימין". גם עיון במכתב המעסיק לנתבע מיום 2.11.22 מעלה כי המעסיק ציין בכל הנוגע לארוע נשוא התביעה את המפורט:".... מקום התאונה: פנימיית הכפר הירוק. הלקוח מזמין הנסיעה ): חברת "תור בוס". 2.

עיון בתצהיר התובע מעלה כי היא לא טוען לגורם חצוני כלשהוא שגרם לארוע הנטען וכן לא נטען על ידי התובע כי מדובר היו במדריגות שיש בהם אלמנט מיוחד המעורר קושי במסגרת אותה עליה הנטענת בתצהיר התובע : ".. קמתי מהכיסא שלי ועליתי לתוך מסדרון האוטובוס... תוך כדי העליה , הרגשתי כאב חד... ממקום המושב של הנהג יש 2 מדרגות שמובילות לפנים האוטובוס, אני הסתובבתי, הנחתי את רגל ימין על המדרגה התחתונה ( שאני עדין ישוב על הכיסא ) ואז בתנועה מהירה העברתי משקל והפעלתי כח על אותה רגל ( ימין) לצורך עליה זריזה על המדריגות..." גם עיון בעדות התובע מעלה כי לא היה גורם חצוני שגרם לנפילתו וכן לא מדובר היה בתנועות מיוחדות או בעליה במדריגות עם קושי ספציפי מסויים: " אני צריך לשבת בשביל להראות, הכסא שלי באוטובוס, ההגה מצד ימין יש לי שתי מדרגות באוטובוס, בכדי לעלות לאוטובוס לא צבורי באוטובוס פרטי יש שתי מדרגות מדרגה נמוכה ומדרגה גבוהה. אני הנחתי את הרגל לעלות לאוטובוס כשכולם ירדו, ונוכחתי שאין ילדים באוטו, אני סוגר את הדלתות בכדי שאני אוכל לבדוק כי בבטחון את האוטובוס, שמתי את הרגל באתי כובד המשקל שלי היה על רגל ימין עליתי על המדרגה באותו רגע הרגשתי כמו שאת לוקחת שיפוד חד, הרגשתי משהו שנקרע לי ועבר לי הכאב מהשוק לכל הגוף, ואז בקושי התיישבתי על הכסא פתחתי את הדלת ביקשתי מאחד הילדים שיביא לי מים קרים. לא היו ילדים איתי באוטובוס כי באים לשמה עשרות אוטובוסים באים לשמה, הביאו לי מים קרים באותו רגע הודעתי לסדרן מה שקרה, למנהל עבודה שלי. " ר' עמ' 2 שורות 20-30 לעדות התובע.

...

לא שוכנענו כי הוכח כי התרחשה תקלה כלשהי בעליה במדרגות, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי מדובר היה בתנועה לא טובה שעה שהתובע כלל לא טען טענה זו בזמן אמת.

לנוכח המסקנה אליה הגענו, שוכנענו כי אין מדובר בפגיעה כתוצאה של גורם חיצוני או מחבלה.

לפיכך, גם התביעה שלפנינו - נדחית.

התובע לא חזר לעבודתו בחברת "מגל הסעות". ביום 18.5.21 ניתנה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בה נרשם "בביקור בתאריך 18.05/2021 מצין כי ב28/04 בעבודה בזמן שהעלה ילדה במעלון רכב נכים נפל מהמעלון מוגבה של 1.5 מטר ונחבל בגב ורגל. ואז עקב כאבים עזים פנה למיון ועבר ניתוח אותרפדי". ביום 10.6.21 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בה טען שביום 28.4.21 בשעה 7:15 "מעדתי מהמעלון שנימצא ברכב ההסעות נפלתי והתעקמה לי הרגל והגב התחתון". לשאלה "האם נכחו עדים בתאונה" השיב התובע בחיוב וציין "תלמידה נכה על כיסא גלגלים לא מדברת חינוך מיוחד". התובע רשם שהוא מסר הודעה על התאונה לאבי מימון ביום 28.4.21.

בתצהירו טען התובע שהוא מועסק כנהג הסעות במחברת "מגל הסעות" (מיניבוס תלמידים) מזה כ-3 שנים, כי ביום 28.4.21 בסמוך לשעה 7:00 הוא נפגע בגבו ממעלון המורכב באוטובוס בו נהג לאחר שנפל מגובה 1.5 מ' במהלך סיוע לתלמידה נכה לעלות לרכב, ברחוב הגיא בגבעת זאב.

התובע היתקשר אליו ואמר לו "אבי אני בגבעת זאב ברחוב הגיא, נפלתי מהמעלון..קבלתי מכה רצינית, אני לא יכול להעלות את הילדה, לא יכול לקשור אותה לא יכול כלום...יש לי כאבים עזים". העד תיאר את התאור של התאונה ששמע מהתובע – "הוא אמר לי בטלפון – אבי באתי להוריד את המעלון, באתי.."וכשהמעלון היה למעלה "הוא רצה לרדת לקרב את הילדה, הוא נפל, הוא החליק או משה. נפל לכיוון ה... פגע במעלון ופגע ברצפה". העד העיד שהוא הסיע את הילדה למוסד החינוכי שלה והמשיך את הקו שהתובע היה אמור לבצע.

...

האם התובע הרים את הנטל להוכיח אירוע תאונתי בעבודתו ביום 28.4.21 בית הדין סבור שמכלול העדויות והראיות מעלה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שאירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 28.4.21, וכי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪.

לא נתנה הסכמתה לעבודתו במצב זה ואילו היתה מודעת כי בוצע שימוש ברכב תחת השפעה, לא היתה מאפשרת את השמוש.

וכן, ביום הדיון הוגשו ע"י המבקשת; אישור שעות נהיגה מיום 30.06.19, הנחיות לנהג באוטובוס בנושא בטיחות וביטחון בעת ההסעה מיום 30.06.19, רישיון רכב, תצהיר קצין הרכב, אישור מישטרה, תיק נהג מיום 30.06.19 וטופס למבחן נהיגה מעשי של הנהג.

הוא פירט בחקירתו הנגדית כי הכוונה בתדרוך, "שמשתדל לסכם את כל נושא הבטיחות בנהיגה, בטיחות בהסעת ילדים, שזה החשוב ביותר לנהוג בזהירות לדאוג שכולם חגורים להוריד ולהעלות את הילדים רק מדלת קדמית. אם נהג עצבני או לחוץ, לא לנהוג. אם יש בעיה תרים טלפון...". מכאן, מעדות קצין הבטיחות עולה כי הוא לא ידע לפרט אודות ההדרכות שהוא בעצמו מעביר.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש באוטובוס או קיצור התקופה.

...

טענת המבקשת לאי ידיעת מצב הנהג נטענה ללא ביסוס ודינה להידחות.

בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סע' 57ב(ג) לפקודה לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". דיון לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה, ובחנתי עדות קצין הבטיחות לפניי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש באוטובוס או קיצור התקופה.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.