נפילה במהלך אירוע חתונה שנערך באולם אירועים וחבלות שנגרמו בעקבותיה

מוחמד ניגש לסייע ליוסף, ובשלב זה, פצעו הנאשמים את מוחמד ועומר בכך שהנאשם 1 הכה את מוחמד בראשו באמצעות פרופיל אלומיניום ומוחמד נפל ארצה כשראשו מדמם, ונאשם 2 הכה את עומר בראשו באמצעות מקל, בזמן שנאשם 3 הכה את עומר ברגלו השמאלית באמצעות פרופיל אלומיניום שאחז בידו.

נאשם 2 הנאשם כבן 43, נשוי, אב לארבעה ילדים, מתגורר ברהט עם משפחתו, ולדבריו, עובד מזה כ-16 שנים בתחום המסגרות.

לדבריו, לא יצר עימם קשר מאז ארועי כתב האישום, אולם, נערך בין הצדדים הסכם סולחה.

בחלק מהמקרים – הועמדו נאשמים לדין בגין סעיפי עבירה אחרים, אך באופן כללי – קיים דמיון בין האירועים: · ת"פ 38408-05-19 מדינת ישראל נ' אסייג (פורסם במאגרים) – הנאשם ואדם נוסף, תקפו יחדיו את המתלונן באגרופים וגרמו לו לפציעה בדמות חתך לא סימטרי בקרקפת; שבר בזיגומה מימין; נפיחות של ריקמות רכות בארובת העין והמטומות.

בעת קביעת מיתחם הענישה, על בית המשפט לקחת בחשבון את הערכים שנפגעו; מידת הפגיעה בהם; הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה; הנזקים שנגרמו בעקבות העבירה; מדיניות הענישה הנוהגת, ושיקולים נוספים אותם רשאי בית המשפט לקחת בחשבון.

...

סוף דבר, דן בית המשפט את הנאשמים לעונשים כדלקמן: לנאשם 1: 6 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', סימנים א', ד' או ח'; קנס בסך 2,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגע העבירה, ע.ת.1 בכתב האישום בסך 1,500 ₪; פיצוי לנפגע העבירה ע.ת.3 בכתב האישום, בסך 3,500 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו ב-7 תשלומים רצופים ושווים.

במהלך דיון ההוכחות הראשון שהתקיים בתיק, המומחה העיד כי מתוך דרגת הנכות שקבע לתובע בעמוד השידרה המותני יש להפחית 1% בגין ארוע הנפילה משנת 2009 (עמ' 33 ש' 32 לפרוטוקול דיון ההוכחות הראשון).

כמו כן, ומנימוקים דומים – לא ניתן לקשור בין הניתוח שעבר התובע בעמוד השידרה בשנת 2019 ובין התאונות; המומחה צריך היה לקבוע שהתאונה השנייה הייתה משמעותית יותר ולפיכך לקבוע שמרבית הנכות נגרמה בעקבות התאונה השנייה; התובע הסתיר מהמומחה בעת בדיקתו הראשונה כי הוא אושפז בשנת 2018 (עובר לבדיקת המומחה) בשל כאבי גב בבית חולים בשוויץ, כאשר לאחר האישפוז (ולאחר בדיקת המומחה) התובע החליט לעבור ניתוח בעמוד השידרה.

בהתאם להלכה, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעיניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007)).

התובע לא הזמין את המומחה לחקירה על חוות דעתו ומצאתי את חוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגיה, לרבות ביחס להעדר הקשר שבין התאונה ופריצת הדיסק, הגיוניות ומתיישבות טוב יותר עם התעוד הרפואי שנערך לאחר התאונות (שלא הצביע על פריצת דיסק או נזק משמעותי לעמוד השידרה) כמו גם עם פער הזמנים בין התאונות ואיבחון פריצת הדיסק – פער שלא זכה למענה ברור והגיוני בתשובות המומחה בחקירתו הנגדית.

כך למשל: במהלך דיון ההוכחות השני המומחה לא סיפק תשובה מדוע במסגרת תשובות לשאלות ההבהרה העריך שייתכן שהיה ארוע חבלתי נוסף לאחר התאונות "יתכן גם כתוצאת ארוע חדש/נוסף, שאינו קשר לארוע התאונה נשוא החוו"ד" (תשובה 4 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה).

הנכות התפקודית התובע יליד 1980, נשוי ואב לשני ילדים, בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת (הראשונה והמשלימה), בעדות פרופ' מ' סלעי ובחוות דעת המומחה מטעם בית משפט בתחום הנוירולוגיה, נחה דעתי שמתקיימות בנסיבות המקרה נסיבות מיוחדות המחייבות סטייה ממסקנת המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה בחוות דעתו המשלימה.

לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות (כולל פנסיה) 86,253 ₪ נזק לא ממוני 7,154 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 4,000 ₪ עזרת צד ג' 5,000 ₪ סה"כ פיצוי 102,407 ₪ אחר האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך בשיעור של 102,407 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) והחזר אגרה.

בין משיב 4 לבין מישפחת עג'מי המתגוררת בבית 16 שכונה 26 ברהט (להלן: "מישפחת עג'מי"), קיים סיכסוך על רקע נישואיו לאשה, אחת מבנות מישפחת עג'מי, בנגוד לרצונם.

נטען, כי מחומר הראיות עולה שהמנוח נפגע מירייה אחת בכתף, ובהיעדר אפשרות לקבוע מי מהמעורבים ירה את הירייה הבודדת שפגעה במנוח במהלכו של ארוע רב משתתפים, שכלל ירי הדדי, לא ניתן לייחס את גרימת המוות של המנוח למי מהמשיבים ונכון יהיה לקבוע שלא נמצא האשם במותו של המנוח.

בעיניין זה הפנו הסנגורים להודעות עדי הראיה שמסרו שמות של אחרים שירו בארוע אולם אלה לא נחקרו או שלא הוגש נגדם כתב אישום -הודעתו של העד אנס לפיה ראה את אדם בשם חאזם חלים געאר יורה מהמרפסת של מוסא; הודעתו של העד ענאן לפיה ראה אדם בשם ראגב אמין געאר יורה לכיוון בית מישפחת עג'מי; הודעתו של העד איבראהים לפיה הבחין באדם בשם מוחמד חסן אלגעאר יורה מהמרפסת ואז ראה את המנוח נופל.

דיון והכרעה על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בכלל חומרי החקירה שהונחו בפניי, וכן צפיתי בסרטונים המתעדים חלק מהאירועים המתוארים בכתב האישום, וכן עמדתי על הודעות עדי הראיה כמפורט בטיעוני ב"כ המבקשת לעיל והעימותים שנערכו בינם לבין המשיבים, הנני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כנדרש על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה.

תימוכין להודעות העדים נמצא חלקו בסרטוני מצלמות האבטחה שתיעדו חלקים מהאירועים המתוארים בכתב האישום – ביחס למשיב 1 – ראה הודעות מוסא אלגעאר מיום 29.7.2022 לפיה זיהה את המשיב יורה מנשק ארוך מהמרפסת; הודעת אנס עג'מי מיום 31.7.22 לפיה זיהה את המשיב יורה עם אחרים עולה למרפסת ויורה משם; הודעת יוסף עג'מי מיום 31.7.2022 לפיה זיהה את המשיב מגיע לזירה עם רכב פולקסוואגן ויוצא ממנו כשהוא אוחז בידו וכן יורה לעבר המנוח ירייה אחת ואז עולה למרפסת; הודעת עיסא עג'מי מיום 1.8.2022 לפיה זיהה את המשיב עם אקדח ביד, נימלט לביתו ולאחר ששמע ירי יצא וראה את המנוח ופצועים נוספים שרועים על הריצפה; הודעת מסעב עג'מי מיום 1.8.2022 לפיה זיהה את המשיב מחזיק בנשק ומבצע ירי לעבר בית מישפחת עג'מי. ביחס למשיב 2 – הודעתו של אנס עג'מי מיום 31.7.2022 זיהה את המשיב יורה עם אקדח; עימות בין המשיב לאנס האחרון מסר כי זיהה את המשיב יורה גם ברחוב וגם מלמעלה במרפסת; הודעת ענאן עג'מי מיום 31.7.2022 זיהה את המשיב יורה לכוונם והמנוח נפל; הודעת יוסף עגמ'י לפיה זיהה את המשיב יורד מרכב הפולקסוואגן עם אקדח ביד; הודעת עיסא עג'מי לפיה זיהה את המשיב עם נשק, נימלט לביתו ולאחר ששמע ירי יצא וראה את המנוח ופצועים נוספים שרועים על הריצפה; בעימות בין המשיב לבין מוסעב עג'מי האחרון מסר כי זיהה את המשיב מחזיק באקדח ויורה לכיוון השער של מישפחת עג'מי. ביחס למשיב 3 – הודעת מוחמד עג'מי לפיה ראה את המשיב שולף אקדח ויורה באויר; הודעת מוסה אלגעאר לפיה זיהה את המשיב יורה עם נשק M-16 לכיוון בית מישפחת עג'מי; הודעת אנס עג'מי לפיה ראה את המשיב עם אקדח במכנסיים ומוציא אקדח ויורה; הודעת מוסעב עג'מי לפיה זיהה את המשיב שולף אקדח ויורה בהתחלה באויר ובהמשך לכוונם.

...

דיון והכרעה על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בכלל חומרי החקירה שהונחו בפניי, וכן צפיתי בסרטונים המתעדים חלק מהאירועים המתוארים בכתב האישום, וכן עמדתי על הודעות עדי הראיה כמפורט בטיעוני ב"כ המבקשת לעיל והעימותים שנערכו בינם לבין המשיבים, הנני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כנדרש על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה.

לסיכום – כלל השגות הסנגורים שמצאו ביטוי רחב בכתובים, לצד טבלאות, ומנגד, הפניות המאשימה לדברי העדים כמענה להשגות הסנגורים בכתובים – שוב, מעיון ובחינה של כלל השגות הסנגורים, אין המדובר בפרכות מהותיות המצביעות על כרסום ממשי בראיות, ואין בהם לקעקע את גרסאות עדי הראיה באופן שלא יאפשר ליתן בהן כל אמון ויציגן כמשוללות יסוד.

לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהינתן המדיניות השיפוטית שהתווה בית המשפט העליון ביחס לעבירות אלימות שבוצעו תוך שימוש בנשק חם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין המשיבים להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם וזאת בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממעשי המשיבים ונסיבות ביצועם לכאורה, כמתואר בעובדות כתב האישום, כך ששום חלופה לא תסכון.

אביו היה נשוי במקביל לארבעה נשים, ולא הביע אכפתיות כלפי אמו ואחיו, על כן נאלץ נאשם 2 לקחת על עצמו תפקיד הורי, ועבד לפרנסת המשפחה כמוכר בחנויות שונות, אשר היו בעיקר בבעלות בני משפחתו.

עד לרגע שהם סייעו לאותם מעורבים אחרים, הם לא עשו דבר ולא תרמו מאומה למעשה העבירה, ואם המעורבים האחרים לא היו נפגעים כתוצאה מכך שהמתלונן ניכנס בהם ברכבו והם נחבלו בעת המרדף של המתלונן אחריהם שהיה מסוכן מאד, יש להניח כי כלל לא היו מעורבים בארוע.

מעובדות הארוע עולה, כי הנאשם, שוטר שניצל את תפקידו כשוטר משמר גבול, וסייע לנאשם הנוסף לשדוד כסף מעוברי אורח בשעה שערך כביכול "בידוק" ברכבים.

הנאשמים ליוו את המעורבים הנוספים ברכב כתצפיתנים לכל אורך ביצוע העבירה, היו באינטראקציה מתמדת עם זרית העבירה, ובסופו של דבר הנאשמים סייעו למעורבים האחרים להסתלק מהזירה וגרמו להטעיית המתלונן בעת הארוע, שחשב שהם באו לסייע לו במרדף.

כפי שאכן ארע במקרה זה, עת נפגע העבירה זרק אבנים וביצע מרדף אחר המעורבים האחרים, והם נפלו לאחר שפגע באופנוע עליהם רכבו.

נטילת האחריות של הנאשם למעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב- נאשם 1 לקח אחריות למעשיו בבית המשפט לאחר שכתב האישום תוקן בעקבות הסדר הטיעון, אולם במסגרת תסקיר שירות המבחן, הוא לא לקח אחריות למעשיו, וצימצם ממעורבותו בארוע, ואין אופק שקומי טפולי בעיניינו.

...

נזק נוסף שנגרם הוא גניבת 200,000 ₪ (סכום זה הוחזר בסופו של דבר), כאשר פוטנציאל הנזק עמד על גניבת עוד 400,000 ₪.

סופו של דבר, שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו, והומלץ לגורמי שב"ס לבחון תוכניות שיקום בעבורו.

סופו של דבר, שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו, והומלץ על ענישה מוחשית ומציבת גבול ועל פיצוי נפגע העבירה.

חוק הנכים מגדיר "חבלת שירות" כך: "חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או בארוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי". לטענת המערער הארוע הראשון נופל תחת החלופה של אימון לפעילות מבצעית, בעוד שהארוע השלישי היה כחלק מפעילות מבצעית, כך או כך אף שני האירועים נופלים תחת החלופה האחרונה כאירועים בעלי אופי צבאי מובהק.

טענה כזו ניתן לטעון בהקשר של חיילים רבים המסייעים בהכנת התרגיל, לעתים אף בעבודה משרדית מבלי להגיע כלל למקום בו הוא נערך כגון מי שאחראי על זימון משתתפים לתרגיל, על תחזוקת הציוד בו עושים שימוש בתרגיל וכיו"ב. ודאי שהמערער לא היה היחיד שאחראי להסעדת כל משתתפי התרגיל, אולם גם אם כך הדבר אין זה רלוואנטי.

לו היה המערער עובד בחברת הסעדה אזרחית שהייתה מספקת שירותי הסעדה בטקס חתונה הנערך קרוב לחיק הטבע, מנגנון החבלה הנטען לא היה משתנה.

משמע, כי מתן שירותי הסעדה לתרגיל צבאי היא לא פעולה בעל מאפיינים ייחודיים לשירות הצבאי, ואכן בימינו חברות הסעדה פרטיות אף מבצעות פעילות זו. הארוע האחר לטענת המערער במהלך נסיעה מבצעית על גדר המערכת בין מוצבים על גבול הלבנון עת שירד מהמשאית החליק ונחבל בברכו.

...

איננו מקבלים את טענת המערער כי בלעדיו לא היה מתקיים תרגיל.

במקרה דנן, לא הרים המערער את הנטל הראיה המוטל עליו לעניין זה ולכן אנו דוחים את הטענה כי החבלה אירעה במהלך אימון לפעילות מבצעית.

אשר על כן, בסיכומו של דבר, אנו דוחים את הערעור.