נפילה במדרגות שגרמה לשבר בירך עם ניתוח ושיקום

רקע ופסק הדין נושא העירעור כמתואר בפסק הדין, המשיב, יליד 1.3.1928, נפל במדריגות האולם ביום 19.1.2010, ונגרם לו שבר בירך ימין, שהצריך ניתוח לקיבוע השבר ושקום.

...

ואולם, במקום שהוכח כי קיים כשל בטיחותי במבנה המדרגות המהווה אחת הסיבות האפשריות לנפילה, וכשנקבע כי נפילות בגרם המדרגות התרחשו בעבר, המסקנה היא שסביר יותר שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנות של המערערות מאשר בהעדר רשלנות כזו.

משעבר הנטל אל העיריה והחברה לפיתוח, להוכיח שלא הייתה התרשלות שתחובנה בה, עלינו לבחון אם עמדו בנטל זה. אין אנו סבורים כך: (א) הגורם האפשרי הנוסף לאירוע, סיבות הקשורות בנפילת המבקרת, לא הוכח.

סיכום התוצאה היא שפסק הדין נותר על כנו, אם כי הנמקתנו שונה.

אורטופדיה: ד"ר גרינטל מיפרט כי בתאונה השניה לתובעת נגרם שבר במפרק הירך שחייב ניתוח וקיבוע במסמר תוך לשדי, וכתוצאה מכך סובלת התובעת מהגבלת תנועה בינונית בכל תנועות המפרק המזכה בנכות בשיעור 30% לפי סעיף 48 ז' לתקנות המל"ל כולה נובעת מהתאונה השנייה.

"זה בנוי ממספר דברים: א. אין דיווח על ארועי נפילה קודם לתאונה, ב. יש חבלת ראש שהיא מעבר לקלה כי יש סימנים ברורים של נזק בתוך הגולגולת. ג. יש תאור של אטקציה בהליכה פעמיים במהלך האישפוז שלאחר התאונה. ד. במועד הנפילה עם השבר, מסרה התובעת שהיו לה כבר כמה ארועי נפילה מאז התאונה ועד הארוע שגרם לשבר" (עמ' 73, 20; עמ' 77, 28-20).

כך, הסביר כי העובדה שבשיקום ב"שלווה" נכתב כי התובעת הולכת יציבה עם הליכון אינה שוללת נפילה שכן "ארוע נפילה לא חייב שההליכה הבסיסית ביום יום לא תהיה תקינה" (עמ' 74, 29).

הנתבעת מייחסת חשיבות רבה לעובדה שהתובעת נפלה ב-2013 ושברה את רגלה, אולם תאונה זו אירעה כשהתובעת החליקה במדריגות (שלטענתה היו רטובות) והיא אינה מלמדת על נפילות חוזרות או על נפילה ממקור עצמאי או על אבדן שיווי משקל כתוצאה מסחרחורת.

...

נסיעות לא שוכנעתי כי לתובעת נגרמו הוצאות יתרות בגין נסיעות, למעט לצורך טיפולים, וכפי שהוכח ממילא הסיעו אותה בני משפחתה למרבית פעילויותיה (ראו עדותו של מר בדיחי בעמ' 28-29).

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 585,588 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והוצאות משפט בסך 2,500 ₪ (כולל שכר העדים).

כתוצאה מהנפילה נגרם שבר בפרק ירך שמאל, בגינו עבר ניתוח קבוע פנימי.

העובדה שאברהים מעד והחליק במדריגות היא שהובילה לנזק האורטופדי נשוא התביעה.

דו"ח השיחרור ממרכז השקום 'שהם' שצורף לתצהירו של אבראהים מלמד כי בעת שיחרורו בחודש דצמבר 2010 היה זקוק להליכון גלגלים.

...

על פי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 (להלן – הפקודה) - "(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט אזרחי". על פי סעיף 42 ג לפקודה – "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין". הלכה היא כי יש להימנע מלאפשר הגשת ראיות לסתור פסק דין מרשיע בהליך פלילי על מנת שלא לסכל את מטרת סעיף 42א לפקודה היינו "לרכז את חומר הראיות בבית המשפט הפלילי ולא להותיר מקום להתדיינות נוספת" (ראו ע"א 350/74 חברת מ.ל.ט בע"מ נגד ממן פ"ד כט(1) 208).

אין בידי לקבל טענה זו בשל מספר טעמים.

סוף דבר הנתבעים 3-5 ישלמו לתובע 1 ביחד ולחוד סך של 30,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20% + מע"מ ובתוספת הוצאות משפט בסך 3000 ₪ .

הגם שלא היה מודע לתאור התאונה מפי התובעת במסמכים אחרים "מעידה זו מעידה...היא אמרה שהיא מעדה ונפלה". שבר בצואר הירך עלולה לקרות מכל נפילה מינורית ולא חייב להיות ממדריגות.

יש סיכוי לא מבוטל שהתובעת תיזדקק לניתוח נוסף, אם תפול שוב יכולה לפרוק את הירך ולשבור אותו, יש לה הגבלה אשר בשילוב מחלות הרקע שלה "יכולת ההליכה שלה נפגעת יותר מאשר אדם שאין לו את האבחנות האלה". דילדול השרירים בירך הפגועה של 3 ס"מ הוא "ממצא משמעותי" הנקשר לתאונה ותוצאותיה.

יכולים להיות זיהומים וכו' בשיקלול הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את הסיכוי להחמרה, שכן בשל התאונה נגרם שבר בירך, וכפי שהמומחה ציין מדובר במצב של סיכון לטיפולים וניתוחים נוספים בשל הסיכוי לפריקה חוזרת ושבירת ירך.

כאב וסבל- בראי העובדה כי התובעת חוותה שבר בירך, עברה שקום ממושך ומאז מוגבלת אף יותר בתנועותיה ובניידותה ונוכח הסיבוכים הצפויים בעתיד כתוצאה מהשלכות התאונה, כפי שפירט המומחה, הדעת נותנת כי בית המשפט היה פוסק בראש נזק זה סכום למכביר.

...

כך עשיתי בעניינה של התובעת ולאחר עיון בפרוטוקולים הגעתי לכלל מסקנה כי מחצית מנזקקותה של התובעת לסיעוד קשור בתאונה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי נדחית והנתבעות תשלמה לצד השלישי שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.

לאור הפערים בין חוות הדעת ובעיקר לאור המחלוקת בדבר המגבלות התפקודיות של התובע, מונתה ד"ר אולגה גורדון כמומחית מטעם ביהמ"ש בתחום רפואת השיקום.

בתשובה ט' השיבה המומחית כי: "הממצאים בבדיקה הפיזיקלית שתוארו בחוות דעתי הקשורים למצב לאחר נתוח תיקון שבר של עצם הירך שנגרם כתוצאה מנפילה ביום הארוע (הגבלת תנועה במפרק ירך ברגל המנותחת, חולשה קלה מאוד של השרירים הפרוקסימליים של הרגל ושוני באורך הרגלים לאחר הנתוח) אינם מסבירים ירידה ברמת התפקוד אשר התובע מתאר. במיוחד חוסר שיווי משקל ונטיה לנפילות" (תשובה מיום 13.2.07).

לשאלה אילו מהמגבלות נובעת מהפגיעה שנגרמה בתאונה, השיבה המומחית: "קושי בעליה ובירידת מדרגות, יש אם אפשר להגיד תרומה לא קטנה במצב אחרי השבר, חולשת שרירים, שרירי חגורת האגן גם זה תורם לבעיות בירידה ועליית מדרגות וירידת סיבולת כללית, שכן מפריעה להליכה ממושכת וכן קשורה לאירוע הנדון" (עמוד 11 לפרוטוקול).

...

אינני מקבלת את דעתו של המהנדס רפי גיל לפיה אם היה מותקן מעקה בחלק התחתון של התיקרה המשופעת, הוא לא היה מונע את נפילת התובע ויתכן שהיה גורם לו לפגיעה קשה יותר, שכן ראשו היה נחבט במעקה.

אני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה בנסיבות המקרה יש להטיל על התובע אשם תורם.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.