סוף דבר בהקשר זה, לא מצאתי טעם כלשהוא לפקפק בעדות התובע ואחיו בנוגע לאופן הנפילה, וניתן לקבוע ללא כל היסוס שהתובע נפל כפי שתיאר לאחר שנתקל בשרשרת טבעות ברזל שהייתה בין שני עמודים במקום, אותה שרשרת המתועדת בתמונה שצולמה ביום הארוע.
אולם, אין הנידון דומה לראיה, באותו מקרה במסגרת עבודתו ירד התובע במדריגות עם חבילת ציוד שמשקלה כעשרים ק"ג. בית המשפט קבע, כי המדריגות מהן נפל התובע הן מדרגות שמצידן האחד קיר ומצידן האחר מעקה והוסיף שהתובע לא טען לקיומו של מפגע כלשהוא על גבי המדריגות כגון רטיבות או ליכלוך; בנסיבות אלה קבע, שעל מנת להוכיח שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה במקרה כזה, על התובע להראות קיומו של פגם אחר במדריגות ובהיעדר פגם כאמור, ממילא לא קיימת התרשלות.
לדבריה, היא הסבירה לו שכללי הזהירות מתעדכנים ושהם לא יישאו בגין כל נזק שיגרם בגין השרשרת המסוכנת, תגובתו של מנהל הנתבעת הייתה כי יש לו "ביטוח" ושהביטוח שלו "יכסה הכל" וכי הוא "לוקח אחריות על כל מה שיקרה".
לטענת העדה הזהירה את בעלי הנתבעת עוד פעמיים נוספות כאשר הפעם האחרונה הייתה תקופה קצרה לפני יום 13/3/13 שהוא יום התאונה הרלוואנטית, כאשר את השיחה האחרונה עם בעלי הנתבעת ניהלה בעקבות מידע שנימסר לה על ידי אחת השכנות בבניין לפיו ידידתה מעדה בחצר.
...
בשים לב למכלול הנתונים שהובאו, על מנת שהתובע לא יצא חסר ובשים לב לפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע כתוצאה מן התאונה לפרק הזמן שחלף מאז התאונה ולשנים שעוד לפני התובע, אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בסכום גלובלי שלא יעלה על 10,000 ₪ (שכולל גם את הפסד התנאים הסוציאליים עקב השכר שהיה צפוי), סכום שמתיישב עם כ- 25% מחישוב אקטוארי בהינתן הזמן שחלף מאז התאונה, הזמן שנותר עד לפנסיה ושיעור הנכות בעלת משמעות תפקודית.
סוף דבר
לאור המפורט לעיל, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה:
א. הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות - 10,000 ₪
עזרת הזולת - 22,000 ₪
ב. הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות - 7,000 ₪
ג. נזק לא ממוני - 90,000 ₪
סך הכל סכום של 129,000 ₪
בניכוי אשם תורם 20% 103,200 ₪
הנתבעות טוענות כי ככל שתתקבל הטענה שהתובע הגיע למקום על מנת לבחון השתלבות בעסק של אחיו, יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי.
אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובע סך של ₪, בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.
