נפילה במדרגות בירידה לכנרת עקב מדרגות חלקות

התביעה על פי הנטען בכתב התביעה: "ביום 9.6.2014 בשעה 16:00 או בסמוך לה, הגיע התובע לנופש בחוף שקמים, ובעת שהתובע חפץ לרדת למים, תוך כדי ירידה במדריגות המובילות למים, מעד במדריגות החלקות, החליק ונפל עם כל משקלו על ברך שמאל. כתוצאה מכך ניחבל התובע ונגרמו לו חבלות חמורות שבעקבותיהן הובהל לביה"ח פוריה שבטבריה (להלן: "התאונה")" (סעיף 4 לכתב התביעה).

העד תיאר בתצהיר עדותו הראשית (סע' 3), את אשר ארע ביום התאונה כדלקמן: "ביום 9.6.2014 בשעה 16:00 או בסמוך לה, הגענו משפחתי ומשפחת התובע מורש סלים לנפוש בחוף שקמים, לאחר מכן החלטנו לרדת למים, אני הקדמתי אותם יחד עם הילדים והגעתי לקו החוף של הכינרת. בזמן שעמדתי במדרגה האחרונה שכבר היתה מכוסה במי הכינרת ראיתי את התובע-מורשד יורד במדריגות וכשהגיע למדרגות האחרונות עוד לפני הגעתו לשתי המדריגות האחרונות שהיו מכוסים אז במי הכינרת, לפתע החליק, נפל ונפגע.

...

עיקר טענות התובע טוען התובע, כי לא הייתה לו ידיעה או יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה עליו, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה ועל כן עליה נטל ההוכחה שלא התרשלה.

הנכות הרפואית אקדים ואציין, כי חוות הדעת של ד"ר וייס ואשר צורפה לתצהיר התובע הוצאה מהתיק בהחלטה שניתנה בתאריך 17.10.2018 (עמ' 2 לפרוטוקול), ועל כן אין בידי לקבל את טענות התובע בסיכומיו בכל הקשור לממצאים של אותה חוות דעת.

ומכל מקום גם לא שוכנעתי לאור הנכות הקלה שנותרה לתובע כאמור, כי תידרש עזרה לעתיד.

לסיכום הפסדי השתכרות לעתיד - 70,000 ₪ עזרת הזולת - 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 2,000 ₪ כאב וסבל - 30,000 ₪ ניכוי אשם תורם - 25% סה"כ - 80,000 ₪ על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 80,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

בית משפט השלום בתל אביב - יפו 05 אפריל 2016 ת"א 12003-03-14 דהן ואח' נ' לב המפרץ בע"מ ואח' בפני כב' השופט ישי קורן תובע שלמה דהן ע"י עו"ד גיא דורון נתבעות 1. לב המפרץ בע"מ 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ שולחות ההודעה לצד ג' ע"י עו"ד כינרת שלו ממשרד עוה"ד בני ירושלמי ושות' 3. איי אס אס - אשמרת בע"מ 4. איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ מקבלות ההודעה לצד שלישי ע"י עו"ד עומר צ'פניק פסק דין

בפתח החקירה תיאר התובע את התאונה באופן הבא: "זה היה ב 26/2/2010 בשעה 21:00 לערך. החנינו את האוטו בחניון הגג שהוא חניון שאינו מקורה ונכנסנו דרך דלת אל המדריגות שמובילות לקניון, ואז ביורדי במדריגות החלקתי כתוצאה מחיכוך או אי חיכוך עם חומר נוזלי שמנוני שקוף, מה גם שהמדרגות בשעתו לא היו שלימות, הן היו שבורות בקצותיהן. המשכתי ללכת וחשתי כאבים עזים ביד שמאל, בה נעזרתי ע''מ לבלום את הנפילה בעת שהחלקתי. הסתובבנו, חזרנו על עקבותינו לרכב, וציינו באוזני השומר ששאל מה אתם כבר הולכים, את העובדה שנפגעתי, ואף הזהרנו את העוברים שבאו לקראתנו שהמדרגות חלקות." (עמוד 5, שורות 20-27).

מסכום הנזק של התובע יש לנכות 40% בגין אשמו התורם של התובע, שלא נקט בעצמו אמצעי זהירות, כגון ירידה איטית וביתר תשומת לב, תוך אחיזה במסעד היד שלצד גרם המדריגות.

...

עם זאת, הואיל ומדובר במפגע בתחום הניקיון, שלגביו התחייבו הנתבעות 3 - 4 להעניק לנתבעת 1 כיסוי ביטוחי ראשוני, ללא זכות חזרה למבטחת של הנתבעת 1, יש לקבל את ההודעה ששלחו הנתבעות 1 – 2 לצד שלישי (הנתבעות 3 – 4), ולחייב את הנתבעות 3 – 4 לשפות את הנתבעות 1 - 2 על כל סכום שתשלמנה הנתבעות 1 – 2 לתובע.

על יסוד האמור לעיל תשלמנה הנתבעות כולן – יחד ולחוד – לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בסך 69,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום; (2) הוצאות המומחים ששילם התובע (המומחה מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר המומחה מטעם בית המשפט), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומן.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות 3 – 4 לנתבעות 1 – 2 את הסכומים הבאים: (1) הוצאות המומחים ששילמו הנתבעות 1 – 2 (חלקן של הנתבעות בשכר המומחה מטעם הנתבעות וחלקן בשכר המומחה מטעם בית המשפט), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומן.

   רקע כללי: כאמור, הצדדים שכנים, ובבעלותם יחדיו חלקת קרקע הידועה כגוש 15308 חלקה 241 במושבה כינרת.

כמו כן, הפתח שנוצר בצידו הדרומי של הקיר גרם לזרימת בוץ לביתם של המשיבים בכל פעם שירד גשם.

מנגד, טוענים המשיבים כי הסעד המבוקש משמעו למעשה שינוי המצב הקיים, שכן הדרך כפי שהוגבהה על ידי המבקש לא הייתה קיימת קודם לכן, וככל שהייתה דרך גישה הרי שזו הגיעה עד למדרגות הבית (מצפון) ולא עד לכניסה שיצר המבקש.

בנוסף ובהנתן שהצדדים ביקשו באמצעות ההסכם להסדיר את השמוש והחזקה בחלקה, תוך שהמשיבים ידעו מראש על הכוונה להקים עליה לפחות שני בתים, אזי פרשנות תכליתית של ההסכם (לכאורה ולשלב זה), אינה תומכת במסקנה כי דרך זו יועדה להולכי רגל ועד לגבול החלקה בלבד.

...

אשר לבקשה לסעד זמני, סבורני כי הבקשה מוצדקת ומידתית, לנוכח הנזקים שנגרמו ונגרמים למבקש כתוצאה ממניעתו משימוש בדרך המעבר, ולנוכח העובדה שהמבקש עשה בה שימוש בפועל, תוך שהמשיבים מסכימים לכך.

  סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה למשיבים לאפשר למבקש להשיב את המצב לקדמותו כך שניתן יהיה להגיע ברכב לתוך חלקתו.

לצורך קידום ההליך, אני קובעת ישיבת ק"מ ליום 10.6.15 שעה 9:30.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 51196-06-16 תיק חצוני: בפני כבוד השופט שי משה מזרחי תובעים: 1. פלונית ע"י ב"כ עוה"ד נגה לוי 2. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד דרור גולדשטיין ואלדד אוחנה נתבעים: 1.נציגות ועד הבית המשותף 2.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 108 3.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 110 4.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 112 5.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 114 6.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 116 7.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 118 נתבעת 7 ע"י ב"כ עוה"ד כינרת שמיר מסיקה 8.ועד הבית המשותף ברחוב יוספטל 120 נתבעת 4ו- 8 ע"י ב"כ עוה"ד שי שמש פסק דין

עוד צרפה מפה אשר ככל הנראה נילקחה מאתר המרשתת של העיר בת ים ובה סימנה את שורת הבניינים בתחומם קרתה התאונה הנטענת, ולמיטב הבנתי מדובר בגוש 7128 חלקה 73.

גירסתה של התובעת בחקירתה בבית המשפט: בחקירתה הראשית סיפרה התובעת כי ביום הארוע הגיע לבניין המדובר, ירדה בגרם מדרגות אחד (נראה בתמונות לעיל) "נתקלתי ומעדתי במדריגות...במדרגה שהיה שם...נתקלתי בהבדלי גובה, הבדלי גובה" (סימנה את ההבדל בתמונה ת/1 לעיל).

הוכחת המפגע: גם אם הייתי מקבל את גירסתה העובדתית של התובעת, כאילו נפלה על סיפן של המדריגות בשל הבדלי גובה, הרי שלא הוכח מהו הוא אותו הבדל גובה ההופך אותו למפגע בלתי סביר.

...

התובעת עמדה על טענתה כי די בתמונות כדי להגיע למסקנה שמדובר במפגע וכי אין כל צורך בחוות דעת של איש מקצוע- לא לעניין זה ואף לא לעניין הכשלים הנוספים שנטענו על ידיה בכתב התביעה (היעדר מאחז יד ו/או מעקה וכיוב').

לטענתה די בקריאת התקנות על מנת להגיע לכדי מסקנה כי אלה לא מולאו במקום התאונה ומכאן כי הנתבעות הפרו הוראות חוקיות.

לאור כל האמור לעיל יש לדחות את התביעה.

רקע כללי התובע יליד 1971, עובד כמנכ"ל מלון "מגדלה", בצומת מגדל – כינרת.

בדיון נג/0-66 (ארצי) אסתר גלולה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.8.1993 (להלן: עניין גלולה) – נדון עניינה של מבוטחת אשר ירדה במדריגות ביתה הפרטי כאשר פניה היו מועדות לעבודתה.

אולם אין הצדקה ל"פלישת הדרך" אל תוך חלקתו הפרטית של העובד, באשר בתוך חלקתו פנימה נפסקים "תנאי העבודה" - ותחתם שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים" (ההדגשה אינה במקור).

בענין עטיה נדון עניינה של מבוטחת שנפלה במדריגות המובילות אל שער הכניסה לביתה, כשהוברר שהמדרגות, אף שהן מצידו החצוני של השער, הן בתחום השטח הפרטי שלה, ולה השליטה הבלעדית עליהן.

...

עיינו בכלל הראיות שהוגשו בהליך, לרבות ההודעה לחוקר, ולא מצאנו תימוכין לטענותיו החדשות של התובע, לא בהיבט העובדתי ולא בהיבט המשפטי.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפיכך, אין אלא לתהות על בחירתו לעמוד על תביעתו, גם בשלב זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ישלם התובע לנתבע סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ז' בתמוז תשפ"ב (6 ביולי 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.