נפילה במגרש בית הספר במהלך שיעור חינוך גופני

בכתב התביעה נטען, כי במהלך משחק כדורגל שהתקיים בשיעור חינוך גופני בבית הספר, התקרב התובע לקיר במטרה לעצור את הכדור, אלא שאז נלכדה רגלו במרווח שבין הקיר לבין שלט שהיה במקום והוא נפל תוך שניגרם לו שבר בקרסול.

מומחה בטיחות מטעם בית הספר והקיבוץ, קבע, כי המיגרש תקין, בטיחותי למשחק קט רגל ועומד בתקנים ומכל מקום ככל שהמורה הנחה את התלמידים לשחק שלא בהתאם לכללים, הרי שהאחריות מוטלת עליו.

בחינת העדויות מטעם בית הספר, הקבוץ והמועצה מעלה, שהם היו עסוקים בהפניית האשמה זה כלפי זה, ואולם לא השכילו להוכיח בצורה פשוטה את בטיחות האולם והתאמתו לשמש כאולם לשעורי חינוך גופני לתלמידי בית הספר בתקופה הרלוואנטית לתאונה, וזאת, בין היתר, באמצעות דו"חות בטיחות רלוואנטיים שאמורים היו לכל הדיעות להיות.

...

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיו של התובע ואינו מקפח אותו באופן כלשהו.

סך הכל סכום של 297,000 ₪ סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע סך של 297,000 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל, זאת בהתאם לחלוקה שנקבעה: הנתבעים 1 ו-2 30% מהסכום; הנתבעת 3 – 10% מהסכום; הנתבע 4 – 60% מהסכום.

בכתב התביעה טוען התובע, יליד 6.8.1995, כי ביום 1.11.13 (בגיל 18 וחצי) במהלך משחק כדורגל במיגרש כדורגל/כדורסל שבחצרי בית ספר שבבעלות ו/או בהחזקת ו/או בניהול עריית קרית מלאכי, הנתבעת 1 (להלן: "המיגרש"), נגרם לו נזק גוף בחבלה שאירעה בגין נפילה שהיא תוצאה של היתקלותו במדרגה בגובה של 5 ס"מ (ההתקלות והנפילה הנטענות, להלן: "התאונה"); לכתב התביעה צורפו צילומים, "תמונות של המפגע". התובע טוען לאחריות הנתבעת 1 בגין התאונה - בנזיקין, הן בהתרשלות והן בהפרת חובה חקוקה, שגרמו לו נזק גוף.

בחקירתו עולה כי הוא מבקר בבית הספר כימעט כל יום בבוקר [ש' 55-8 בעמ' 27 לפרו'] הוא מכיר את בית הספר שנים, ובביקורות שלו מדי שנה בבית הספר לא מצא לציין ליקויים במיגרש, לרבות - לא בעיניין המדרגה, והגיש למשרד החינוך דוחות שהכל תקין, בכל שנה [ש' 1-8 בעמ' 37 ל-פרו'].

על פניו, מעדויות התובע וחברו, ומהתמונות שהוגשו, עולה כי מדובר במיגרש פשוט ומקומי, מאלו שניבנו בצניעות המאפיינת את שנות ה-60, שמיועד לתלמידים בכיתות היסודי למשחק בהפסקה ובשיעורי החינוך הגופני; ותו לא. שלישית, מדובר בתקנה שהותקנה בתיקון מ-22.9.2008 [קובץ התקנות 6713]; שלפיו תחילתן של התקנות המוספות האלה – 180 יום מיום פירסומם, והן "יחולו על בקשה להיתר שהוגשה ביום התחילה או לאחריו" [ס' 6 ו-7 לתיקון].

...

כאמור, לא מצאתי כי דין התביעה להתקבל; ועל כן, אין התובע זכאי לכל פיצוי.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות, ישלם התובע לנתבעות בגין הוצאות שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט סך כולל של 12,000 ₪.

נסיבות התאונה – עדויות הצדדים עיקר העדויות והחקירה נסובו על נסיבות התאונה עצמה: כיצד התרחשה, מצב המיגרש בזמן התרחשותה והאם יש קשר בין התאונה לבין מצב המיגרש ולפתח הבור? מטעמו של התובע העידו התובע עצמו ושני חבריו לכתה, שהשתתפו בשיעור החינוך-הגופני שבו ארעה התאונה.

הוא נישאל מדוע אם כך הוא מספר לביהמ"ש בתצהיר העדות על בעיה במכסה ובתשובה לכך שאל: "איזה מכסה ?". ב"כ הנתבעת הפנה את העד לתצהירו, בו נכתב כי "המכסה של השוחה היה עם כותרת ברזל אשר בלט משטחו של המיגרש ובנוסף היה מיתנדנד כשדורכים עליו" אז הוסיף העד "אני זוכר את הבליטה הזו. היא היתה מכוסה במכסה. אני חושב שהבעיה שהיתה שם זו הבליטה והמכסה שם זז. זה גם הוספתי בתצהיר אצל עורך הדין. כי זכרתי שהמכסה זז". מטעם הנתבעים העידו מר אופיר מרג'י, מורה לחינוך גופני, ומר יואב קוטן, מנהל בית הספר.

בתעוד ביקור רופא ילדים מיום 11.10.2007 נכתב "ניחבל בברך שמאל בזמן שיעור ספורט", ובאופן דומה, בתעוד ביקור אצל רופא אורטופד מיום 15.10.2007 נכתב "נפל ב-23.09.2007 במיגרש כדורגל בזמן שיעור ספורט בביה"ס" (נספח ד' לכתב התביעה).

...

בנסיבות אלה, בשים לב לעיתוי שבו הועלתה גרסתו של התובע לעניין ההיתקלות במכסה הבור, לאור הבעייתיות בגרסה שהועלתה, העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין והעבר הרפואי שיש לתובע שיכול להסביר את הפציעה, גם ללא קשר להימצאות מפגע כלשהו במגרש, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ואין לי אלא להורות על דחיית התביעה.

משזו המסקנה אליה הגעתי, איני רואה טעם לדון בשאלת הנזק .

אני מורה אפוא על דחיית התביעה, וכפועל יוצא מכך על דחיית ההודעות לצד ג' ולצדדים הרביעיים.

לטענת התובע, שהנו מורה לחינוך גופני, ביום 2.5.2016 בטרם החל שיעור חינוך גופני, באולם הספורט שליד בית הספר בו הוא לימד, עלה הצורך להגביה את לוח הסל.

עוד נטען כי המיגרש, הסל ומבנה בית הספר בבעלות נתבעת 1, והיא זו שהעסיקה את איש האחזקה בבית הספר ולכן האחריות על התחזוקה או הנזקים כתוצאה ממנה, כולה נופלת לפתחה של הנתבעת 1.

גם עדותה של המורה הנוספת חיזקה את המסקנה כי איש האחזקה אינו בנמצא בעת שעורי הכדורסל וכי לעיתים המורים מבצעים את המטלות בעצמן ולרבות פותחים את האולם וסוגרים אותו ויובהר כי איש האחזקה אחראי על אולם הכדורסל בלבד ולא על כל בית הספר, שכן לבית הספר יש איש אחזקה אחר (כך עלה בעדות המורה, עמ' 12).

...

לטענת הנתבעות 1-2, דין התביעה להידחות.

לאחר בחינת טענות הצדדים בהקשר זה והגם שהתובע עודנו עובד במשרד החינוך, הרי שלא מצאתי לנכון לסטות מקביעת המומחה והנני קובעת אותה גם כנכות תפקודית בשיעור זהה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הנני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בגין רכיב זה ובשיעור של 20,000 ₪.

הוצאות לעבר ולעתיד: בחנתי את טענות הצדדים והנני קובעת רכיב זה בשיעור של 5,000 ₪.

תביעה לפיצויים בגין נזק נפשי שניגרם לתובע בעקבות תאונה שאירעה ביום 2.11.2014 במהלך שיעור חינוך גופני.

המורה הבהיר שהשיעור שבו נפל התובע היה השעור השני ביחידת ההוראה והתלמידים תרגלו את ריצת המשוכות ברצף.

בחוות דעתה כתבה ד"ר כץ כי המורה הציג לה את אופן הוראת ריצת המשוכות שאותו הוא מלמד שנים רבות בבית הספר, ועל פי התרשמותה, נראה לה ששני השיעורים התבצעו בצורה הדרגתית ומתודית; תרגילי חימום, תרגילים ספציפיים, תרגילי ריצה ומעבר סימנים על המיגרש לשם לימוד הקואורדינציה הנחוצה לשילוב הריצה ומעבר המשוכה.

ריצת משוכות מופיעה בתכנית הלימודים בחינוך גופני אולם מהעדויות שנשמעו עלה כי מלמדים אותה במעט בתי ספר.

...

אני מקבלת עדויות אלה ודוחה את טענות התובע לגבי כישוריו וניסיונו של המורה.

אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי בסך 1,100 ₪ לחודש לכל תוחלת חייו.

אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות נסיעה.

הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 230,000 ₪, וכן ישאו בהוצאות שבהן נשא התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.