לגירסתה, ביום 4.3.16, בשעה 11:50 לערך, סמוך לכניסה לביתה, נתקלה רגלה באבני שפה פגומות אשר בלטו באופן חריג וקיצוני מעל פני המדרכה ונפלה (הארוע יכונה להלן:- "ארוע התאונה").
ההסבר היחיד שניתן להעלות על הדעת להתנהלותה זו של הנתבעת נעוץ לטעמי בעובדה שמדובר בפער גבהים בולט, במקום שהוא ממילא מעבר בין כביש למדרכה ולכן העיריה סמכה על כך שהעוברים והשבים יבחינו במפגע, כשמצדה של הערייה, חסכה הערייה את המאמץ בסיתות אבן שפה נוספת.
בעוד שעובר לתאונה צויין אחוז מקדם בתלוש על 100, הרי שחלה ירידה באחוז זה לאחר התאונה, אך גם לאחריה אינו עומד על 80 (בית המשפט מניח, כי הכוונה באותם מספרים היא לאחוזי משרה), אלא על שיעורים גבוהים יותר, שלרוב עומדים על למעלה מ- 90, כאשר בתלוש האחרון שצורף, תלוש חודש נובמבר 2018 עמד אותו אחוז על 99.20 והתשלום עבור משרה עמד על 11,474, כאשר גם לפני התאונה וגם בסמוך לאחריה לא הגיע סכום זה לסכום של 11,000 ₪.
...
אמנם, התובעת פנתה לרופא תעסוקתי רק לאחר התאונה כאן, אלא שכאמור, בהעדר אינדיקציה מתוך קביעת הרופא התעסוקתי, כי התאונה כאן לבדה היא זו שהביאה לצמצום המשרה, יש לקבוע, כי אין לזקוף את צמצום המשרה באופן מלא לתאונה דנן, אם כי מקובלת עליי טענת התובעת, כי הנזק בכף היד מקשה על תפקודה.
