נפילה באתר בניה עקב קונסטרוקציה מעץ פגומה שהותקנה בניגוד לתקנים

לטענתם, הם לא ידעו על פגם כלשהוא בדירה בזמן הבניה ובטרם קנו אותה, והם לא גרמו בעצמם לכל נזק בעת שהחזיקו בה. הם הציגו את הדירה לתובעים כפי שהייתה בידיהם, לא הסתירו כל מידע והתובעים אישרו כי הם מקבלים את הדירה לאחר שערכו בדיקה ומצאו אותה תקינה ולא מצריכה כל תיקון.

שטיינר מדגיש בחוות דעתו כי הפגם במזחילת הרעפים אינו עקב בלאי וכי "הרטיבות היתה תמיד". רטיבות חודרת ממרפסת קומה ב' אל החדר הצמוד לה – על הטיח בחדר ובריצוף הטראצו יש נזקים מהסיבות: פאנלים צמודים לריצוף (יריעות לא עולות מספיק מעל הפאנלים), מלבן הדלת עשוי עץ והוא רקוב, העץ סופג מים ומעביר אל הקיר, וצנור שרוול מזגן הותקן שלא כנדרש בתקן.

ליברמן מצא סימני רטיבות שתיארם כ"ישנים ויבשים" וזאת בפינת האוכל בסלון (מוקד מס' 1 בחוות דעת שטיינר), בפינה צפון מזרחית בחדר דיור (מוקד מס' 3) ובתקרה בחדר הרחצה המשותף בקומה א', הנובעים משיפועים לא תקניים ברצפת המרפסת בקומה העליונה (מוקד 7) לצד רטיבות גלויה בתחתית קורת עץ בקונסטרוקציית הגג מתחת לפלשונג (פח שמכסה את החיבור בין הקיר של הבית ואת גג הרעפים - מוקד 2).

ליברמן הסביר בעדותו כי התבסס על המידע שמסר לו הנתבע ואשר לפיו לא היו גשמים בתקופה בה החזיק בדירה (משנת 2009 עד 2012) וטען כי אימת מידע זה בבדיקה שערך באתר השרות המטאורולוגי, שם מצא כי כמות הגשמים באותה תקופה היתה מזערית מאוד (חורף בצורת עד שחון) ומכאן שלא יכלו הנתבעים להבחין בהיווצרות כתמי רטיבות.

לפי חוות דעת השמאי, מדובר במבנה בן כ- 17 שנים הנמצא במצב פיזי ותחזוקתי נמוך וקיימים בו לא מעט סימני רטיבות וסדקים וכפי שצוין באותו מיסמך: "מצבו הפיזי והתחזוקתי של הנכס נמוך. במהלך השנים בוצעו בנכס שינויים פנימיים וכן בוצע קירוי וסגירה של המרפסת ושל חצר משק ללא היתר". ובהמשך נרשם כי: "תחזוקת הנכס בינונית ומטה קיימים סימנים של רטיבות במרבית הקירות והחדרים, סדקים בחלק מהקירות. עפ"י הנמסר לי ע"י בעל הזכויות במהלך מלחמת שלום הגליל השניה נפלה רקטת קטיושה בסמוך לבית, דבר שגרם לסדקים בחלקים מהבית. סטאנדרט הגימור בנכס נמוך ונשאר כפי שהיה מיום בניית הנכס לא בוצעו בו כל השקעות מאז". סביר מאוד להניח כי המידע האמור בחוות הדעת, הובא לידיעת הנתבעים במועד רכישת הדירה על ידם מכונס הנכסים ויש גם להניח כי מצב הדירה השפיע מאוד על מחירה.

כאן המקום להדגיש כי בנגוד לנטען בתצהירי הנתבעים ועדותם בביהמ"ש כי לא היה כל פגם או תקלה בנכס לאחר ביצוע השפוץ ובמהלך כל תקופת מגוריהם, בסעיף 13 לכתב ההגנה נטען מפורשות כי גם לאחר השפוץ, היו ניזקי רטיבות בחדר השינה שתוקנו ע"י הנתבעים, טרם מכירת הדירה לתובעים !! לאור סתירה זו בין הדברים, לאור חוסר העקביות בטענות ההגנה של הנתבעים, איני נותנת אימון בגירסתם כי הם לא סבלו מבעית רטיבות במהלך מגוריהם בדירה.

...

אני דוחה אפוא את טענת הנתבעים לאשם תורם מצדם של התובעים.

מכאן ולאחר ששוכנעתי כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי ואת הצהרתם בהסכם, אני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על קבלת התביעה במלואה; אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום של 103,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום, ובסה"כ 106,890 ₪.

הערייה ביקשה לפנות את הדוכן כיוון שמיקומו הישן הפריע לבצוע עבודות חפירה ודיפון בהתאם להיתר באתר בניה סמוך.

עוד נטען שבשנת 2017 צולמו תמונות נוספות מהן עולה, כי המשיב מציב מחסומים מול החנות, התקין ריצפת עץ על חלק מהמדרכה והאריך את הסככה המקורית באמצעות גגון, מה שמלמד שההשתלטות של המשיב על המדרכה נמשכת, והשטח עליו הוא חולש גדול מהשטח שהוקצה לו במסגרת הסכם הפשרה.

נטען שבניגוד לתמונה העובדתית השגויה שהוצגה על ידי העותרות, הדוכן אינו נמצא בשטחן אלא בשטח צבורי בבעלות הערייה – במדרכה בשוק בצלאל הקיים מזה עשרות רבות של שנים, ולאורך כל הרחוב ממוקמים דוכני בגדים לפי סימנים על המדרכה המצויים שם מימים ימימה, וגם הדוכן נמצא בתוך קוי גבול תחום הוצאת ציוד של המוכרים בשוק, התוחמים את מיקום הדוכנים.

גם בעקרי הטיעון מטעמן העותרות נותרו בעמדתן לפיה יש לבטל את הסכם הפשרה "הן בשל פגיעתו בעותרות והן מחמת הפגמים שנפלו בכריתתו". לשיטתן, ההסכם התבסס על טענה שקרית של המשיב כאילו הוא מחזיק בזכויות בשטח (ס' 5 ו-8 לעיקרי הטיעון), והן לא קיבלו היזדמנות להשמיע את טענת על ההסכם חרף השפעתו הישירה על זכויותיהן (ס' 7 לעיקרי הטיעון).

לא מצאתי ממש בטענות העותרות בעיניין זה. מהחומר שהוצג בפניי וכמתואר לעיל, עולה שהעירייה השיבה לפניות העותרות, קיימה בדיקות בשטח, ביקשה פרטים נוספים מהעותרות, קיימה ישיבה עם נציג העותרות, קיימה היתייעצות פנימית עם המחלקה המשפטית בנוגע לפעולות אכיפה וכיו"ב. בסופו של יום הגיע הערייה למסקנה כי אין מקום לפעול נגד בניית הקונסטרוקציה, בין היתר לאור קושי ראייתי בהוכחת מועד הבנייה.

...

לא מצאתי ממש בטענות העותרות בעניין זה. מהחומר שהוצג בפניי וכמתואר לעיל, עולה שהעירייה השיבה לפניות העותרות, קיימה בדיקות בשטח, ביקשה פרטים נוספים מהעותרות, קיימה ישיבה עם נציג העותרות, קיימה התייעצות פנימית עם המחלקה המשפטית בנוגע לפעולות אכיפה וכיו"ב. בסופו של יום הגיע העירייה למסקנה כי אין מקום לפעול נגד בניית הקונסטרוקציה, בין היתר לאור קושי ראייתי בהוכחת מועד הבנייה.

משננקטו פעולות בירור אחרות ומשהמשיבות ביכרו להסתמך על החומר המצוי בידן ולא על תמונות ממקורות חיצוניים, לא מצאתי כי מדובר בחוסר סבירות המצדיק התערבות בשיקול הדעת של הרשות לעניין הפעלת סמכויות האכיפה שלה, והגעה למסקנה שונה מהרשות.

סוף דבר העתירה נדחית.

לטענת התובעת 3, מאז קיבלה את החזקה בדירה היא "מתגוררת באתר בנייה" ואין חדר בדירתה, בו הנתבעות לא הרימו את הריצוף כדי לטפל ברטיבות.

עוד נטען כי עפ"י סעיפים 4.1,42 ו- 51 להסכם הרכישה, כל האחריות בגין הבנייה מוטלת על הנתבעת 2, אשר אליה הומחו זכויות מהנתבעת 1.

נמצא כי איטום משטח הכביסה פגום, אין רולקות, איטום חלקי ומריחת האיטום ע"ג רשת הנקוז מונעת אפשרות לפתיחה ותחזוקה ונידרש לבצע רולקות, להחליק את המשטח ולבצע איטום מחדש.

כמו כן, לא נמצאה נעילה כלפי הריצפה, לכיוון המזוזה בצד הצירים נמצא עוקץ קבוע באורך 13 מ"מ קטום ולא מעוגל, אישורי הספק שהועברו חלקיים בלבד ויש להעביר את אישורי הספק לגבי עמידות בתקן 2.92 ועל כך שהדלת שהותקנה בפועל היא הדלת שאושרה, לחילופין להחליף את משקוף הדלת.

ביחס לטענה כי דלת הידית גבוהה ולא נוחה לשימוש, נקבע כי התקן המצוטט ע"י המומחה בן עזרא, הוא ביחס לדלתות עץ. נמצא כי בהקף הדלת, גימור הטיח לקוי ויש לתקן טיח, שפכטל וצבע.

מעקה המדריגות בחלק התחתון אינו יציב, נידרש פרט של הקונסטרוקציה לחזוק המעקה וכן, יש לנקות שאריות צבע מהמעקה.

נמצא כי תפעול הידית תוקן וכי הטענות ביחס לרוחב דלת האלומיניום הכפולה ביציאה אל המרפסת, שגויות מאחר והתקנה אליה מפנים 3.2.1.3, היא ביחס לרוחב פתח של דלתות שהן חלק מדרך המוצא, בעוד שהדלת שהותקנה אינה חלק מדרך המוצא ואינה נידרשת לעמוד בתקנה זו. נמצא כי שפוע אדן המעקה בנוי במרפסת אינו אחיד, חלקו אופקי, בנגוד לתקנה ובחלק מהנדבך נמצא כי הוא מפולס ויש לתקנו.

בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס שבו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ע"א 5602/03 - אבי ושרה סגל ואח' נ. שו"פ לישראל בע"מ (ניתן ביום 28/2/05).

...

בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות נחה דעתי כי אין לאפשר לנתבעות לשוב ולבצע את התיקונים ואנמק.

בשים לב לכל האמור לעיל ומשקבעתי אחריותן של הנתבעות, יש לחייבן בפיצוי התובעים בנזקיהם כפי שפורט לעיל.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות 1-2 ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 1-2 את הסכומים הבאים: בגין הליקויים בהתאם לחוו"ד מומחה סך של 58,353 ₪.

חוות דעתו הוגשה ביום 28.5.14 ולפיה העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים בתחום הקונסטרוקציה בסך של 19,000 ₪ בתוספת מע"מ ו- 10% עבור תיכנון ופקוח הנדסיים.

דלת כניסה – מומחה בית המשפט (להלן: "המומחה ברלינר") קבע בחוות דעתו המעודכנת מיום 1.9.15 (סע' 6 עמ' 2): "לא מצאתי פגם בדלת הכניסה. כך מייצרים בשנים האחרונות דלתות פלדלת. הסיבה לכך: החור ברצפה נוטה להיסתם ומקשה על נעילת הדלת. הדלת הנה תקנית ומאושרת." התובעים טוענים כי משאישר המומחה כי קיימת נעילה ל- 3 כיוונים ואילו תקנה 2.92 לתקנות התיכנון והבניה, תש"ל-1970 (להלן: "התקנות") דורשת נעילה ל- 4 כווני נעילה ומשלא טען כי מדובר בשווה ערך, טענה שהנטל להוכיחה מוטל על הטוען אותה, הרי שיש לאשר את העלות שנקבעה בתשובות לשאלות ההבהרה, סך של 1,400 ₪ ובצרוף פקוח הנדסי ומע"מ, סך של 1,802 ₪.

סעיף 2.92 לתוספת לתקנות התיכנון והבניה קובע כי לדלת כניסה לבית נידרש "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים ב- 4 כיוונים". מומחה הנתבעות טוען כי מדובר בדלת בטיחותית יותר וכי למעלה מ- 17 שנה מיוצרות דלתות ללא הבריח הרביעי ומקבלות תו תקן.

עמוד בנגוד לתוכנית - המומחה ברלינר קבע: "באיזור פינת האוכל, קיים עמוד במידות 130/53 ס"מ. עמוד זה אינו מופיע בתוכנית המכר. בצמוד לעמוד זה ניבנו קירות ודלת, וכך נוצר מעין מחסן, בשטח של כ- 3 מ"ר. מצב דברים זה גורם לירידת ערך הדירה, הנאמד ב- 18,000 ₪.". התובעים טוענים כי לסכום זה יש להוסיף 25% בהתאם לעדותו בחקירתו הנגדית של המומחה (עמ' 48, ש' 5-18) וכן סך של 2,895 ₪ לצורך ביטול המחסן וצרוף השטח לפינת האוכל.

4.3 כן יש לסלק את שאריות תבניות העץ שהושארו בראש החלל בעלות של כ 2000 ₪ נוספים.

על אף האמור הבהיר המומחה כי יש צורך בהתקנת רשת למניעת נפילת אבנים או סלעים וזאת לשמירה על ביטחונם של האנשים המשתמשים בחלל שנוצר בין הסלע לקיר הבניין.

...

אי לכך הנני קובעת כי התובעים זכאים להחזר הוצאות מומחים בסך של 15,950 ₪ כמפורט בסיכומי התובעים.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים כדלקמן: בגין איחור במסירת החזקה - 30,160 ₪.

כמו כן הנני מורה לנתבעות לבצע את העבודות שבחוות דעת המומחה שולץ בקירות התומכים וזאת, תוך 90 יום מהיום.