נפילה או הינתקות חלק מהרכב מחולת הפלת"ד

יש לציין, כי הקבינה של העגורן נוסעת על מסילות עליונות ומסילות תחתונות, כשגלגלי המתכת נוסעים על החלק התחתון של העגורן ולמעשה העגורן עובד בשיטת ההצלבה והתזוזה היא אנכית ואופקית.

כל הקבינה זזה בעגורן והתובע כל הזמן זז עם העוגרן על המסילות, על מנת לבדוק גם מצד ימין וגם מצד שמאל להסתכל כלפי מטה, שרכב לא נוסע על המסילה.

כל היתחברות של הזרוע למכולה גורמת לחבטה ברגע היהתחברות או ההיתנתקות של הזרוע של העגורן מהמכולה.

יש לציין, כי ביולי 2006, במלחמת לבנון השניה, נפגע התובע בראשו מפגיעת הדף של טיל שנפל בנמל חיפה, בזמן שעבד על עגורן שער, בהיותו בקבינה של העגורן והתובע "עף" מעוצמת ההדף בתוך הקבינה.

גורמי הסיכון הם בתאונות המתועדות בצואר ואשר הוכרו כתאונות בעבודה או כתאונות דרכים באופן ספציפי.

...

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין, ד"ר אברהם ששון, קבע במפורש, כי אם התובע היה חשוף לרטט (לויברציות) במסגרת עבודתו, אז יש לקבוע, כי השינוי הניווני התפתח בעמוד השדרה הצווארי על בסיס מיקרוטראומה ובאחריות של קשר סיבתי מלא.

בנסיבות אלה אנו קובעים, כי התובע נפגע בעמוד השדרה הצווארי כפגיעה בעבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

בנסיבות אלה – הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף – נדחית בזאת.

על כן התביעה בגין הפגיעה בכתף שמאל – נדחית בזאת.

אחריות גרסת התובע היא כי "לאחר החילוץ כאשר עמדתי בין שני הרכבים, שלי ושל החבר ותוך כדי ניסיון לשחרר את השרשרת שהייתה מחוברת לרכב, רכב צד ג' מסוג פיז'ו החליק, היתהפך, והיתנגש ברכב שלי. כתוצאה מכך, נמחצתי בין הרכבים" (סעיף 3); בחקירה הנגדית חזר על הדברים – "חילצתי אותו וקשרתי את האוטו שלי לאוטו שלו, שכשחררתי את כבל עמדנו בין 2 מכוניות בא רכב שלישי ומחץ אותו לרכב שלו ... עמדתי מתחת לפנס כדי לשחרר את הכבל הוא חטף מפינת הרכב, אני חטפתי בגב" (עמ' 13 משורה 21 ובעמ' 14).

היציאה מהרכב לשיחרור שרשרת הגרירה לא הפסיקה את השמוש התחבורתי, התובע מעולם לא ניתק את הקשר לשימוש ולא הפך להולך רגל גם אם ברגע התאונה עמד סמוך אליו ועסק בשחרור שרשרת הגרירה (השוו, למשל, ע"א 1675/06 אררט נ' מנורה (31/10/07); ע"א 1856/08 הדר נ' אליהו (15/12/10); רע"א 10875/08 שרון נ' קארו (19/4/09); רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי נ' המוסד לביטוח לאומי (8/11/07); ריבלין, 269-270; וראו גם, בנסיבות דומות מאוד לשלנו, ת.א (שלום קריות) עיזבון המנוח ח'טיב נ' אליהו (19/10/15).

ואכן, נפסק כי הגרירה כוללת גם פעולות משנה הקשורות בגרירה (רע"א 7509/98 כהן נ' הפניקס, פ"ד נד(1) 250 (2000) וכי פגיעות שאירעו אגב הגרירה הן חלק מהשמוש ברכב (ת.א. (שלום ת"א) 11517/07 מור נ' שירביט (23/10/08); ת.א. (שלום רמלה) דרוד נ' ביטוח ישיר (19/3/09); ת.א. (שלום מסעדה) אבו סלאח נ' כלל (25/2/16); ת.א. (שלום נצרת) טנוס נ' הראל (3/4/11); ריבלין, 200; והשוו גם ע"א (מחוזי חיפה) 42028-09-12 מנורה נ' כלל (17/4/13) שם הבחין בית המשפט בין פעולת הגרירה לבין פעולות שקדמו לה).

סעיף 3(ב) לחוק הפלת"ד קובע כי תאונה משותפת היא תאונה שבה "נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב". במקרה הנוכחי, אם היה נקבע שהשימוש ברכב הפסיק, עדיין מדובר בתאונה משותפת שכן התובע נפגע מהתנגשות בין שלושה רכבים – אחד שנסע ושניים שעמדו תוך סיכון תחבורתי בצד הדרך ומחצו אותו.

...

אני מקבל אפוא את גרסת התובע בנוגע לנסיבות התאונה.

סך נזקי התובע – 167,391 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם אפוא לתובע פיצוי בסך 167,391 ₪ בתוספת שכ"ט כדין ובתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

בימ"ש קמא ציין כי פעולה שמהוה חלק אינטגרלי מהפריקה או הטעינה הוחרגה מפורשות מההגדרה של שימוש ברכב מנועי בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. עם זאת, בתחרות בין הפריקה והטעינה שהוחרגו, לבין פעולה שמקיימת אחר אחת מדרכי השמוש המוכרות באותה ההגדרה, ככלל ידו של השמוש המוכר תהיה על העליונה ודי בו כדי להביא לתחולת החוק, כמובן בכפוף לקיומן של יתר הדרישות הקבועות בחוק, זאת למעט בהתנגשות בין הפריקה והטעינה לבין השמוש המוכר "הנתקות או נפילה של חלק מהרכב או של מטענו כשהרכב עומד". נקבע כי בעניינינו המטרה הייתה להעמיס את הצנור על המחפרון לשם שינועו, כאשר פעולת הטעינה מתחילה מהרגע בו הנהג מרים את הצנור בכף האחורית, פעולה שבמסגרתה התרחשה התאונה.

...

בסיכומו של דבר, כאמור לעיל, החלטתו של בית משפט קמא, המהווה גם פסק הדין החלקי מנומקת, מבוססת על קביעות עובדתיות וממצאים שבמהימנות, שנתמכו בראיות אובייקטיביות נוספות, ואין הצדקה להתערב בה או ליתן רשות ערעור.

בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אינני מוצא מקום ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

הנתבעת 6 הגישה סיכומיה ביום 16.11.16 וטענה כי הארוע מושא התביעה אינו ניכנס לגדרי חוק הפלת"ד והצטרפה לטענות הנתבעים 7-8 ותוך שהדגישה כי ישנם סתירות רבות בין גרסת התובע ערב הגשת התביעה לבין גירסתו בהליך זה, בכלל זה טען במל"ל כי ג'ק של טרקטור נפל עליו, במכתבים הרפואיים טען כי כף של טרקטור נפלה עליו, אך בתביעת המל"ל המאוחרת, וכן בהליך זה טען שהשופל נפל עליו.

בנוסף אין לראות בתאונה נפילה או היתנתקות מאחר והשופל הוא אינו חלק מהרכב ולא הייתה כוונה להעמיסו עליו .

...

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע שהמדובר בתאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק.

במאמר מוסגר אציין כי איני בטוח שאכן לכך התכוון המחוקק בחוק הפלת"ד, אך על פי סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה אני מחויב ליישם פסיקת בית המשפט העליון גם אם אינני מסכים לה. לאור כל האמור לעיל יש "להחיות" את פסק הדין מיום 2.7.12.

אני מורה כי הצדדים יגישו תחשיבי נזק באשר לשאלת הנזק, בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה במל"ל. התביעה תגיש תחשיביה עד ליום 20.12.16.

בהחלטתי מיום 13.5.2012 דחיתי את הבקשה לתיקון התביעה כמו גם את הבקשה להוספת עילה חלופית, בצייני את הדברים הבאים: "הבקשה לתיקון הגרסה כפי שהיא מפורטת בכתב התביעה נדחית משום שגירסת הדוד סותרת את דבריו של התובע עצמו. אין מקום לתיקון התביעה לשם הוספת עילה נוספת, שהרי אם מדובר בתאונת דרכים, הרי שקיים עקרון יחוד העילה, ואם אין מדובר בתאונת דרכים הרי שאין מניעה שהתובע יתבע מכח עילה אחרת בהליך נפרד". בעקבות החלטתי זו, הוריתי לצדדים לסכם בשאלה האם התאונה, כפי שפורטה בכתב התביעה, מהוה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים.

"שימוש ברכב מנועי", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים, כולל: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". בעיניין אוסם [רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה (לא פורסם, 13.12.2004)] נקבע כי מקום בו ניתן לשייך ארוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השמוש המהוה חלק מההגדרה הבסיסית, כאשר על פי אחת מהן, מהוה הפעולה "שימוש" ועל פי האחרת – לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים (ובילבד שמתקיימות יתר הדרישות המנויות בחוק הפיצויים), כאשר אין בעובדה כי הארוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה, כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי", על פי הגדרת החוק.

...

ואולם, אף על פי שדחיתי הבקשה לתיקון התביעה, נטל ב"כ התובע חירות לעצמו לטעון טענות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה, חרף החלטתי המפורשת כי הסיכומים יתייחסו אך ורק לשאלה האם התאונה, כפי שפורטה בכתב התביעה, הינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

גם טענת התובע, כי מתקיימת בענייננו ההגדרה המרבה של תאונת דרכים, שעניינה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", דינה להידחות מחמת הרחבת חזית.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.