נפגע בתאונת דרכים בחניה

כב' השופט ברלינר מתבסס גם על דברי כב' השופט פרופ' אנגלרד בעמ' 65 לספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בעמ' 65 (ר' גם שם, עמ' 73-75): "יש רגליים לסברה כי מנסחי החוק ביקשו להבדיל בין החניה לחניה. אך, לדעתי, כפי שאסביר בהמשך, שוא עמלו. אם, אמנם, פגיעה במכונית המצויה בחנייה מותרת נחשבת, על פי ההגדרות הכלליות, כתאונת דרכים, הרי אין בכוחה של ההוראה, המבקשת להרחיב את הזכאות על חנייה אסורה, לשלול את הזכאות מנפגע (ממכונית בחנייה מותרת). כלומר, אם יתברר שהמחוקק, בקבעו את החזקה החלוטה, יצא מהנחה מוטעית לגבי הקף תחולת החוק- משום שלא הצליח לבטא בלשון החוק את כוונתו – הרי אין לתקן עבורו את תוכן החוק בדרך עקיפה של פרשנות מכללא". הנתבעת 2 מפנה בסיכומים מטעמה לכך שלפי הילכת רע"א 1953/03 הכשרת היישוב נ. אדרי (פורסם; 4.11.2003) (להלן: "ענין אדרי") "חניה אסורה" תוכר ככזו מקום שהחנייה במקום או באופן יוצרים סיכון תעבורתי בין שמדובר בחניה מותרת על פי הדין ובין שמדובר בחניה שיש עליה איסור בדין; וכי נפסק כי הקריטריון לחנייה במקום שאסור לחנות בו, צריך להיות הסיכון התחבורתי אשר חנייה כזאת יוצרת.

...

אשר על כן, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבע 3 - נדחית בזאת.

התביעה נגד הנתבעת 4 - נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע 3, כחלקו בגין ניהול הגנתו נגד תביעה זו - שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ש"ח. הנתבעת 4 תשלם לנתבע 3, כחלקה בגין ניהול הגנתו נגד תביעה זו - שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח. הנתבעת 2 תשלם לנתבעת 4 בגין ניהול הגנתה נגד תביעה זו - שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪.

פגיעה ברכב חונה – החוק והפסיקה חוק הפלת"ד הרחיב את המונח "תאונת דרכים" מעבר לפירושה היום-יומי וקבע חזקות מרבות וחזקות ממעטות שבית-המשפט העליון הרחיב בהן.

...

לשלמות התמונה אוסיף שאינני מקבל את טענת התובע שהמשאית הפרה את תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שעניינה פתיחת דלת רכב ולכן החניה מנוגדת לדין.

מסקנתי היא שגם אם המשאית יצרה סיכון משום שחנתה קרוב מדי לחנות אין בכך סיכון תחבורתי כלשהו, אין חניה במקום אסור ואין תאונת דרכים.

תרופתו של התובע היא בהוכחות רשלנות לפי פקודת הנזיקין ולא במסלול האחריות המוחלטת שבחוק הפלת"ד. סוף דבר התקלות של הולך רגל ברכב חונה אינה מהווה תאונת דרכים.

עילת התביעה לפי חוק הפלת"ד נדחית.

בית משפט השלום בנתניה 06 יולי 2016 ת"א 20919-12-11 שקרי נ' לפצוי נפגעי תאונת דרכים בפני כב' השופטת חנה שניצר-זאגא סגנית הנשיאה תובע יוסף שקרי ע"י ב"כ עו"ד אלי שיליאן נתבעת קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים ע"י ב"כ עו"ד אילן ירון פסק דין

רישום ממוקד רפואי "רפואת השרון בע"מ-כוכב העיר" מיום 13.09.08: "קיבל מכה מהאוטו לא זוכר איך קרה...לפי דברו קרה בזמן עבודה". תעודת חדר מיון בי"ח לניאדו מיום 13.9.08: "לפני יומים אוטו ניכנס בו מאחורה קבל מכה תחת ברכים נפל קדימה מתלונן על כאבים חזקים בגב". רישום מחדר מיון "לניאדו" מיום 19.9.08: "ב11/9 עבר ת' דרכים". רישום סיכום מחלה ממחלקה אורטופדית בי"ח "לניאדו" מיום 24.9.08: "לדבריו, בתאריך 11/09/08 במסגרת עבדותו היה מעורב בתאונת דרכים: בתוך הולך רגל נפגע מרכב בגב התחתון". (נספחים ב',ג' לכתב התביעה בהתאמה; נספח נ/4 לתיק המוצגים של הנתבעת).

...

בפסק הדין המנחה של ביהמ"ש העליון רע"א 3909/08+ רע"א 5132/08 קרנית נ' קורן ודנוך, מבהיר כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין, את משמעות מבחן "השקידה הסבירה". אותם טעמים שנקבעו בפסיקה ככל המתייחס לתפקידה של קרנית, על פי לשון החוק ותכליתו והמטרה הסוציאלית החשובה העומדת ביסודו של חוק הפיצויים, מובילים למסקנה כי כאשר באה מפיו של התובע סיבה סבירה והגיונית לאי יכולתו להצביע על הנהג הפוגע : "והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית". (שם בסעיף 14 לפסק הדין).

בענייננו שוכנעתי כי התובע פעל בתום לב ובאופן סביר בשים לב לנסיבות אירוע התאונה, הזמן הקצר בו עצר הנהג בקרבתו וברח, התקהלות האנשים מסביב, הפגיעה הפיסית, המצב הנפשי הטראומתי, ואין מדובר בנפגע אשר התנהגותו מעידה על חוסר אכפתיות, אוזלת יד ובוודאי לא קנוניה או ניסיון הסתרה ותרמית.

סוף דבר, התובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה לפיהן נפגע בתאונת "פגע וברח" וזכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בהתאם לסעיף 12 (א) (1) לחוק הפלת"ד. הפגיעה בתאונה, הנכות הרפואית והשלכותיה: בהתאם לתיעוד הרפואי, התובע פנה לאחר הפגיעה למוקד רפואי "רפואת השרון בע"מ" שם התלונן על כאבים בגבו ובברך שמאל והופנה למיון.

בית משפט השלום בנתניה 27 מאי 2014 ת"א 47947-10-10 עמר נ' לפצוי נפגעי תאונות דרכים בפני כב' השופטת חנה שניצר-זאגא סגנית הנשיאה תובע סלימאן עמר נתבעת קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים פסק דין

בשלב הסיכומים טען ב"כ התובע כי יש להעדיף את גירסת התובע שלא נסתרה, נתמכה על ידי עדות אחיו, תיק המישטרה והתיעוד הרפואי (תעודת חדר מיון מיום 17.2.10 שעה 00:22, המתארת פגיעה בתאונת דרכים ומציינת סימני חבלה (נספח ב' לתצהיר התובע).

...

בסופו של יום, לא שוכנעתי כי באה בפני תשתית עובדתית אמינה לעניין גדר המחלוקת בין הצדדים, קרי, התרחיש בבסיס כתב התביעה לעניין נסיבות אירוע התאונה.

לא הוכחה גירסת התביעה ולא הובאה ראיה קבילה לעניין מעורבות רכב ו/או שימוש ברכב מנועי כהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת עילת התביעה על מרכיביה ודין התביעה להדחות.

העובדות וטענות הצדדים המבקש יליד 1997, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 28/4/19 כאשר נהג על קורקינט.

המשיבה טענה בתגובתה, שהתאונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1985, שכן הרכב חנה והיה בעצירה מוחלטת במקום שאינו מפריע לתנועה ומשכך שימש כחלק מזירת הארוע בלבד.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, בתקופה הקבועה בחוק עבורה ניתן ככלל לפסוק תשלום תכוף וכן בכלל נסיבות העניין אני קובעת, כי המשיבה תשלם למבקש תשלום תכוף לתקופה שתסתיים בתאריך 13/11/20 בסך כולל של 12,000 ₪, תשלום שמתייחס בעיקר לתקופה שלאחר התאונה, כפי שביקש המבקש בבקשתו, למשך 6 חודשים.