נעתרה בקשת אב לבדיקת רקמות לקטין

ביום 16.1.16, לפני כשנה, נולד הקטין, בעקבות מערכת יחסים קצרה בין אמו הביולוגית (להלן האם הביולוגית), ילידת 1997, לבין המבקש, אביו הביולוגי (כעולה מבדיקת ריקמות שנערכה בהוראת בית המשפט לעינייני מישפחה בהחלטה מיום 16.6.16; להלן המבקש; יחד ההורים הביולוגיים), יליד 1998.

השאלה הניצבת לפתחנו היא האם יש להעתר לבקשה ולבטל הכרזתו של הקטין שבפנינו כבר-אימוץ כלפי אביו.

...

לבסוף, ככל שהיועץ המשפטי סבור כי קיימת בנסיבות המקרה דנן עילה אחרת להכריז על הילד כבר-אימוץ, עליו לפעול בהקשר זה ללא דיחוי ומקובלת עליי בעניין זה עמדת חברי השופט מלצר (בפסקה 28 לחוות דעתו) כי על מנת לאפשר את הדבר ולהימנע מטלטולו של הילד שלא לצורך, יש לעכב בשלב זה את העברתו אל המערער למשך 30 ימים מהיום.

עוד מקובלת עליי עמדתו של חברי (בפסקה 29 לחוות דעתו) כי ככל שהיועץ המשפטי לממשלה לא יגיש בקשה להכרזה על הקטין כבר-אימוץ בהתבסס על עילה אחרת בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, ההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיתאם את העברת הקטין לרשות המערער בעזרת אנשי מקצוע.

ת כללם של דברים הוחלט פה אחד להיעתר לבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

הבקשה נסמכה על הוראת סעיף 13(1) לחוק האימוץ, לפיה ניתן להכריז על ילד כבר אימוץ אם "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו". בית המשפט לעינייני מישפחה (השופטת ח' ריש-רוטשילד) נעתר לבקשה והקטין הוכרז (ביום 1.6.03) כבר-אימוץ כלפי אביו.

לאחר שזהות האב אומתה בבדיקת ריקמות היתקיים (ביום 16.3.04) דיון בתביעתו לביטול ההכרזה.

...

בנסיבות חריגות אלה, אין מנוס מלהכיר במעמדם של ההורים המיועדים לאמץ לצורך הגשת ערעור.

לא מצאנו מקום לשנות הסדרים אלה.

עם זאת, היא סבורה כי באופן עקרוני אין לאפשר להורים שמיועדים לאמץ להיות צד ישיר בהליכים.

בבקשה שלפניי שב המבקש וטוען כי נידרש היה לנהל דיון בגוף טובת הקטין קודם שתבוצע בדיקת הרקמות.

בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון להעתר לבקשת המבקש להגיש תשובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

המבקש לא השכיל להצביע על נזק קונקריטי כלשהוא שעלול להגרם לקטין בגין עצם ביצוע הבדיקה, להבדיל מנזק שעלול להגרם לקטין לו יידע כי הבדיקה נערכת או כי אביו אינו מי שמגדל אותו בפועל.

...

בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המבקש להגיש תשובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

לסיכום, הנתונים הספציפיים של התיק מובילים למסקנה כי לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, אין במקרה זה הצדקה להתערב בהכרעת ערכאות קמא בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.

בסמוך למועד הלידה, עתרו הצדדים לבדיקת סיווג ריקמות ולאור תוצאותיה נקבעה אבהותו של .

ביום 23.1.2018 הוגש תסקיר עו"ס לפיו הומלץ להעתר לבקשת האב להוספת שם משפחתו לשם משפחתה של הקטינה.

אמנם האב אכן לא התראה עם בתו בחודשים הראשונים להיוולדה (כאשר אליבא לגירסת האם כפי שדיווחה לעו"ס בחקירה מיום 23.1.2018 – היא זו אשר מנעה ממנו את המפגשים עימה לנוכח ספקותיו באשר לאבהותו), ואולם אין חולק כי כבר בסמוך לקבלת תוצאות הבדיקה אשר הוכיחו את אבהותו, עתר הוא לקבוע מפגשים עימה ואף הסכים לתנאי אותו הציבה האם כי אלו ייערכו .

...

ביום 23.1.2018 הוגש תסקיר עו"ס לפיו הומלץ להיעתר לבקשת האב להוספת שם משפחתו לשם משפחתה של הקטינה.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת האב ומורה כי שמה של הקטינה ישונה מ "ע.א." ל "ע.ל.א"..

₪ הנני מחייבת את האם בהוצאות לטובת האב בסך של 3,000 העתק פסק הדין יישלח לצדדים עם העתק למשרד הפנים.

לאחר שמיעת טענות כל בעלי הדין החליט השופט מישר המנוח לדחות את בקשת האב לבדיקת ריקמות בקטינים.

בית המשפט המחוזי דחה את דרישתו, בהנמקה דלהלן: "הכלל הוא שאין לחייב קטין במעשה שאיננו לטובתו. במקרה שלפנינו בדיקת הרקמות מחיבת השתתפותו של הקטין בדבר שאיננו לטובתו. ולפיכך, אינני נעתר לבקשה ולא מרשה נגיעה בגופו של הקטין לצורך זה. על כן אני דוחה את הבקשה". הנה כי כן, פסיקה עקבית ושיטתית יצאה מלפני בתי המשפט המחוזיים, ולפיה אין לבצע בדיקת ריקמות בילד שאמו נתעברה בעת היותה נשואה, בשל החשש שכתוצאה מבדיקה זו יודבק "תו קלון במצחו של הקטין". ולשם מניעת חשש זה גובר עיקרון טובת הילד על עיקרון בירור האמת, גם כאשר שני ההורים הסכימו לעריכת הבדיקה.

...

בסופו של הדיון, ולאחר קבלת הודעת הצדדים הנ"ל, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט גלעדי) כדלקמן: "אני מאשר את ההסכם הנ"ל, ואני נותן לו תוקף של פסק דין לגבי כל השאלות הרכושיות והכספיות שבו, והחזקת הקטין". ביום ה' באדר תשנ"א (19.2.91) הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי (בקשה 202/91, במסגרת תמ"א 292/90 הנ"ל), ובה נאמר כי בית המשפט מתבקש-"...

"סרובו" של קטין-מכוח הוראת בית המשפט-לבצע בדיקת רקמות, לאו "סירוב" ייקרא, ואין להסיק מכך כל מסקנה לרעת הקטין.

באשר להערתו של חברי, השופט אור, כי סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אינו חל לעניין עריכת בדיקת רקמות בקטינה, איני רואה צורך להאריך ולהכריע בכך בפרשת הדברים שלפנינו, מאחר שאנו באים למסקנה שאליה הגענו גם על-פי סעיף 68(א) ויתר הוראות החוק הנ"ל בדבר סמכותו וחובתו של בית המשפט לדאוג לטובתם של הקטינים ולשמור עליה.

אשר על כל אלה אנו מחליטים לקבל את הערעור.