נסיעה על השול הימני ולא על הכביש

זאת ועוד, נהג הפרטית לא סיפק כל הסבר לנסיעה של האופנוע על השול ולא בנתיב בכביש.

כמו כן, הדגים נהג הפרטית, שהאופנוע פגע לראשונה בחלקו האחורי של דופן ימין של הפרטית (שלפי הדגמת נהג הפרטית, היה עדיין בנתיב הימני) ומכך עולה כי האופנוע נסע בנתיב הימני ולא על השול הימני.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג הפרטית.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪.

הוא אף העיד בפסקנות, כי המשאית טרם החלה בתנועה כאשר נפגעה בידי האוטובוס, ובלשונו: "לא הוא לא נסע זה בטוח" (עמ' 63, שורה 14), וכן (במענה לשאלה "הייתה ישיבה בנושא והעיד בוחן המישטרה ואמר שהיית בנתיב הימני ולא בשול, יש ממצאים שהרכב/ הגורר היה על הכביש ככה קבע בוחן המישטרה?": "לא נכון. התאונה לא הייתה בנתיב הימני. לא הספיק לנסוע" (עמ' 64, שורה 10).

טענתו זו מושתתת בראש ובראשונה על הממצאים שנמצאו בזירת התאונה, קרי סימני החריצה שעל גבי פס ההפרדה, מהם עולה כי מקום האימפקט היה בנתיב הימני ולא בשול, ובלשונו (במענה לשאלה: "אם המשאית עמדה כולה על השול במצב ישר, והאוטובוס סטה לכיוון השול?"): "לא היה נוצר חריץ במקום בו רואים אותו בתמונה, לכן לא יכול להיות שבזמן האימפקט המשאית היתה כולה בשול" (עמ' 140, שורות 30 – 31, וכן ראו בסעיף 4.3.4 לעמ' 9 לחוות דעתו).

...

בהתאם למסקנה זו מתבקש בית המשפט לקבוע כי התאונה אירעה בנתיב הימני ולא בתוך השול.

מעבר לכך, אין בחוות הדעת כל אינדיקציה למתקן ההרמה שבסופו של דבר נרכש על ידי התובע.

לאור זאת, ובהתחשב בעצמת התאונה ובנזק למשאית (אבדן מוחלט, כפי שהרחבתי לעיל), אני מתרשמת כי המסקנה כי יש להשבית את מתקן ההרמה סבירה בנסיבות העניין.

סוף דבר אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובע סך של 91,884 ₪, המהווים שיעור של 60% מסך הנזק המוכר, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.7.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

אין מחלוקת כי רכב התובעת עמד על השוליים, וכי הנתבע 1 הוביל מטען חורג ברוחב של 4.5 מ', ולמעשה השאלה הטעונה הכרעה הנה על מי האחריות לתאונה לאור העובדה שתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") אינן מתירות עצירת רכב השוליים בדרך מהירה, אלא בכפוף לחריגים, ואילו הובלת מטען ברוחב של 4.5 מ', טעונה היתר מישטרה, ועמידה בתנאים המפורטים בו. תקנה 69 (א) לתקנות קובעת כי "הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה". תקנה 69 (ב) לתקנות קובעת כי "הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על –

מעדותו של נהג הנתבעים עלה כי נסע בנתיב הימני, במהירות של 60 קמ"ש, הוביל מטען אשר חרג כ- 90 ס"מ מכל צד, וכי נסע על השול הימני, לפחות באופן חלקי (לשאלת ב"כ התובעת "אם אתה תופס 90 ס"מ שול והיו רוכבי אופניים היית מרים אותם? השיב "אם הייתי רואה אותם הייתי עוצר. במקרה זה לא הייתה התראה").

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים עיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים שצורפו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן האחריות המכרעת לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, אם כי יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם.

בהעדר משולש אזהרה, בפרט במצב דברים בו לא היה כל צורך מיידי בעצירה על השוליים, אני סבורה כי לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 30%.

אשר על כן ישלמו הנתבעים לתובעת, בתוך 30 יום, סך של 37,140 ₪, בתוספת אגרה כפי ששולמה, סך של 350 ₪, שכר העד בו חויבה התובעת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8% מהסכום כפי שנפסק.

ולענייננו, לאחר שהנתבעים הכחישו את נסיבות המקרה כפי שנטען על ידי התובעים והודו בכך שהמחפרון עצר על שול הדרך רק בחלקו ובחלקו האחר חסם את נתיב הנסיעה הימני, הנטל להוכיח את הגרסה העובדתית של התובעים בעיניין נסיבות התאונה, כי המחפרון עצר על שול הדרך בלבד, מבלי לחדור לנתיב הנסיעה ולהפריע לתנועה בכביש המהיר, מוטל על התובעים.

בחוות דעתו קבע מר לוי כי ההיתנגשות בין הרכבים התרחשה על נתיב הנסיעה הימני, ולא על שול הדרך, בעת שהמחפרון עמד בחלקו על השול ובחלקו בתוך נתיב הנסיעה.

...

העובדה שניתן באופן עקרוני להשכיר מחפרון בעלות מסוימת לא מובילה בהכרח למסקנה שאכן קבלו הזמנות לבצע עבודות שלא בוצעו בגלל היעדר המחפרון.

אשר על כן אני קובע שהתובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק מסוים כלשהו בראש נזק זה. לסיכום אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים 60% מהנזקים שהוכחו כאמור, בסכום כולל של 129,780₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה (8/4/2012) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

התובע נסע על איילון ופנה ימינה- מזרחה על כביש 5 לכיוון צומת הכפר הירוק (עמוד 41 ש' 8-12 ) בשל עומס התנועה, התובע נסע על השול הימני.

...

בהתחשב בגובה נכות התובע, אך גם בהתחשב בעובדה שאין לזקוף את כל הפסדיו לתאונה, חלק מהירידה בשכר נובעת מתנודתיות השוק ומהשפעות עונתיות וכיו"ב, הגעתי למסקנה כי בשנת 2017 ההפסד החודשי של התובע בכל חודש הינו: 3,000 ₪, סך הכל 36,000 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 38,500 ₪ (במעוגל) בשנת 2018 ההכנסות עלו והתקרבו להכנסה בשנת 2015, המדובר בהפסד חודשי מעוגל של 300 ₪, ובחישוב שנתי: 4,000 ₪ (כולל ריבית מאמצע התקופה).

בנדון שבפנינו התובע לא הוכיח עניין זה לפיכך אני דוחה את תביעתו לתוספת פנסיה.

סוף דבר על הנתבעים באמצעות הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 487,815 ₪, בניכוי תגמולי המל"ל המשוערכים כאמור בסעיף 139.