לפיכך, שילב איתי להילוך אחורי וחזר בנסיעה אחורה, תוך כדי סיבוב הרכב שמאלה כדי שפני הרכב יהיו לכיוון הפנייה שמאלה שפספס.
בהודעתו של איתי במישטרה, שנגבתה ימים ספורים לאחר התאונה, סיפר איתי כי כאשר הבחין שטעה ופספס את הפנייה "שילבתי לרוורס וסובבתי את הכלי כך שפניו פונות לכיוון הפנייה שמאלה. כאשר התחלתי נסיעה קדימה, הגיע הרכב של עידן זלצר במהירות... והוא ניכנס בי בחוזקה".
הינה כי כן, בעדותו במישטרה, מסר איתי דברים שונים מאלו שמסר בעדותו לפניי, ולמעשה טען כי כבר החל לנסוע קדימה, וזאת בנגוד לעדותו ועדות ענר לפניי, כאילו היו בעמידה בזמן שהגיע רכבו של עידן.
שני הצדדים הגישו חוות דעת של בוחני תאונות דרכים, אולם בהסכמה ויתרו הצדדים על חקירות הבוחנים.
...
בנסיבות אלו, אני סבורה כי דווקא העובדה שהסרטון נערך בתום לב, בסמוך לאחר האירוע ומבלי שענר שקל את מילותיו ואת דבריו, מלמדת על האותנטיות שלו, ובהחלט ניתן ללמוד ממנו כי התאונה לא התרחשה לאחר שרכבו של איתי השלים את הפנייה והיה במצב עמידה, כל שכן לא פרק זמן כה ממושך.
במצב דברים זה, אני סבורה כי לנהיגתו הרשלנית של עידן – שללא ספק נהג במהירות גבוהה בהרבה מזו שאפשרו לו תנאי הדרך, והדברים נכונים ביתר שאת נוכח עדותו של עידן עצמו (שנתמכה בעדויות האחרים) כי .היה הרבה אבק שהקשה על הראות – הייתה תרומה גדולה יותר להתרחשות התאונה.
עם זאת, אני סבורה כי מידת אחריותו של איתי – אשר כאמור נסע ברוורס באמצע נתיב נסיעה, כאשר הוא יודע שמרחק מה מאחוריו נוסע רכב נוסף – בלתי מבוטלת.
התוצאה היא, שיש לקבל את התביעות בחלקן, כדלקמן:
תביעת זלצר בתא"מ 37573-09-19 – מתקבלת בחלקה כך שיש לחייב את הנתבע, איתי נאור, לשלם לזלצר 40% מסכום התביעה (למעט רכיב הנזק הלא ממוני שלא מצאתי לו הצדקה), שהם 19,374 ₪, ונוסף על כך על נאור לשאת בהוצאות זלצר בגין האגרה, ובשכר טרחת עו"ד בסך 3,400 ₪.
