נסיבות מקלות בחניה בחסימת כניסה ללא הפרעה ממשית

הפקח הדגיש את מצוקת החנייה של ההורים כאשר תופסים להם את מקומות החנייה, דבר הגורם להם לחנות בחנייה כפולה, לחסום את נתיב הנסיעה וליצור פקק.

עוד אמר הנאשם כי לנכה מותר לחנות במקום בו חנה וכי הוא ניכנס לכל התנאים הקבועים בחוק: הוא לא מצא חניית נכים קרובה והאופן בו חנה אינו גורם הפרעה לתנועה.

ב"כ המאשימה הפניתה לעפמ"ק (ת"א) 4785-05-21 גד ורקשטל נ' מדינת ישראל (23.6.21) [פורסם בנבו] ורע"פ 4841/21 גד ורקשטל נ' מדינת ישראל (30.8.21) [פורסם בנבו] (להלן – עניין ורקשטל) העוסק באותו מקום חנייה בו חנה הנאשם ובנסיבות דומות ודחה את עירעורו של הנאשם שם על הרשעתו ולעפ"א 32958-05-14 צבי ליטמן נ' מדינת ישראל (21.4.2015) [פורסם בנבו] ורע"פ 4872/15 צבי ליטמן נ' מדינת ישראל (23.8.2015) [פורסם בנבו] (להלן - עניין ליטמן) אשר קבע כי חניה בניגוד לתמרור זהה אסורה גם על נכה (עמ' 10 ש' 17 – עמ' 11 ש' 25).

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי בהתאם לת/2 ניתנו רק שישה דו"חות באותו מועד ולכן לטענתו היו באותו מועד שש חניות נוספות פנויות המיועדות להורים אשר מורידים את ילדיהם בגן ומשכך חנייתו של הנאשם בחנייה המיועדת להורי הגן, לא מהוה הפרעה ואף לא הפרעה פוטנציאלית.

(1) בסמוך למקום האמור, אין מקום חניה מוסדר לנכים או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (2) בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה; (3) החניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים; (4) החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה".

מטרתו של חוק החניה לנכים היא קביעת הסדרי חניה מקלים לכלי רכב הנושאים תג נכה.

...

איני מקבלת את טענות הנאשם לפיהן במועד בו חנה ניתנו רק שישה דו"חות ומשכך הוא מסיק כי נותרו עוד שש חניות פנויות המיועדות להורי ילדי הגן ולכן לא היווה הפרעה לתנועה ובנוסף מדובר במפרץ ארוך ובכביש בעל שלושה נתיבים ולכן חנייתו אינה מהווה הפרעה.

בנוסף, לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם שלא זכר פרטים רבים ממועד ביצוע העבירה, מצאתי כי הנאשם לא עמד אף בנטל להוכיח כי חיפש חנייה במקומות החניה לנכים, מקומות החנייה הפנויים או החניונים הרבים המצויים באזור כפי שדורש סעיפים 2(א)(1) ו – (2) לחוק החנייה לנכים.

בנסיבות אלה, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנאשמת לא הסבירה מדוע היא אינה מחנה את כלי הרכב שלה בתוך מיגרשי החניה הפרטיים של הבנקים אותם היא משרתת, ו/או אינה משתמשת בשירותיו של אדם נוסף "שיפטרל בזמן שמורידים את הכספים". ההסדר לו הסכימה המאשימה היום 29.7.20, לא ניכנס לתוקף בשל היתנגדות מנהל אגף האכיפה.

מן ההסדרים אליהם הגיעה הנאשמת עם רשויות מקומיות אחרות (נ/3) עולה כי מדובר בהסדרים שבמסגרתם ניתנת לנאשמת האפשרות להחנות את כלי רכבה לפרקי זמן קצרים במקומות וברחובות מסוימים הסמוכים לבנקים שאליהם ו/או מהם היא מהם היא פורקת כספים, הן באדום לבן והן עם שני גלגלים על המדרכה, אך לא במקומות המיועדים לנכים, בתחומי תחנות אוטובוס, מעבר חצייה ו/או חסימת צומת.

במקרה שלפני, הצליחה הנאשמת לשכנעני כי מחלקות חניה ברשויות מקומיות אחרות ברחבי מדינת ישראל מצאו מקום לבוא לקראתה בדרך של מתן הקלות מסוימות, כאלה הדומות במידת מה להקלות הניתנות לכלי רכב בעלי תו נכה שכן יש בהן אישורים לחניה במקומות אסורים מסוימים, בתנאים ידועים מראש, ובילבד שהדבר לא יהווה הפרעה ממשית לתנועה.

מפני כל האמור לעיל, לנוכח הודאת הנאשמת בבצוע העבירות ומכיוון שנסיבות ביצועה של כל אחת מהן לא נחשפו בפני, כך שאין בידי לקבוע האם באותם מקרים מדובר היה בחניות שגרמו הפרעה ממשית לתנועה (כטענת המאשימה), אם לאו (כטענת הנאשמת), סברתי כי נכון אעשה אם אורה למאשימה להגיש לתיק בית המשפט את כל הדו"חות ותצלומי כלי הרכב של הנאשמת בעת ביצוע העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

...

אכן, באותה הודעה צוין כי המאשימה תהיה רשאית לחזור בה מן ההסדר הזה ו/או לשנותו בכל עת ומכל סיבה שהיא, ואולם משהדבר נעשה אך מספר ימים לאחר מכן (ביום 2.8.20) מן הטעם שמנהל אגף האכיפה מתנגד להסדר, אני מתרשמת כי פרטי ההסדר הובאו לידיעתו של הלה רק בדיעבד (ר' תגובתו להודעת נציגת המאשימה, במילים: "אני לא מאשר זאת"), ולכן מסקנתי היא כי אופן התנהלות המאשימה כלפי הנאשמת במקרה זה היה נגוע במחדל או בכשל מסוים.

ברם לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות.

מפני כל האמור לעיל, לנוכח הודאת הנאשמת בביצוע העבירות ומכיוון שנסיבות ביצועה של כל אחת מהן לא נחשפו בפני, כך שאין בידי לקבוע האם באותם מקרים מדובר היה בחניות שגרמו הפרעה ממשית לתנועה (כטענת המאשימה), אם לאו (כטענת הנאשמת), סברתי כי נכון אעשה אם אורה למאשימה להגיש לתיק בית המשפט את כל הדו"חות ותצלומי כלי הרכב של הנאשמת בעת ביצוע העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

.בסמטת רש"י יש כניסה אחת מרח' המגנים והצד השני של הסמטה סגור עם מוט חסימה, אין תנועה ברחוב זה. כאשר רכבי חנה שם ולא הפריע לאיש, חוץ מלבת של השכנה שנמצאת בסכסוך עמנו.

מטרת חוק חניה לנכים, כפי שהיא מוסברת בדברי ההסבר להצעת החוק, היתה לקבוע הקלות בחניה לכלי-רכב נושאים תג נכה: "לפי המצב החוקי היום, אין לתג נכה, המוענק לנכים על-ידי רשות הרשוי, מעמד כלשהוא. מוצע לקבוע מפורשות בחוק את התנאים לפיהם יהיה נכה רשאי להחנות את רכבו, בתנאי שהרכב נושא תג נכה, גם במקום שאינו מותר לחניה" (הצעת חוק חניה לנכים, תשנ"ג-1993, ה"ח 2201).

פרשת התביעה מטעם המאשימה העיד הפקח מר זאב כהן אשר ערך את הדו"ח נשוא כתב האישום- הוגש וסומן ת/1, כמו כן הוגשה באמצעות העד תמונה נוספת – סומנה ת/2 וסיפר בעדותו בבית המשפט על נסיבות עריכת הדו"ח, הגעתו למקום הרלוואנטי בעקבות תלונה שהתקבלה במוקד העירוני, וכלשונו: "דרך קריאה של המוקד. התקשרתי אליו, איתרנו את הטלפון במסוף המשטרתי, ביקשתי ממנו להזיז את הרכב היות והוא מפריע, זה מעבר צר, יש שם נכים עם כסא גלגלים ותינוקות. הוא אמר לי שלא מוכן להזיז. הגעתי לשם, התחלתי לרשום את הדו"ח. הוא יצא אלי ואמר אתה יכול לתת את הדו"ח ואני אלך איתך לבימ"ש, לא אזיז את הרכב. נתתי דו"ח" העד נישאל האם נתן עוד דוחות במועד הרלוואנטי והשיב: "באותו יום ובאותה שעה נתתי עוד דוחות. מציג לביהמ"ש, מדובר ברחוב ליד ומדובר בסמטאות. הוא בקש ממני לעבור סמטה סמטה, עברתי רכב רכב, עברתי סמטה סמטה, שלא יהיה שום רכב, עברתי שם" בחקירתו הנגדית טען העד בפני הנאשם "אתה ביקשת ממני לבצע אכיפה בכל הסמטאות. אז ביצעתי אכיפה...נתתי לנאשם דו"ח, ביקשתי שיזוז, לא זז, נתתי לו את הדו"ח, ביקש שאעשה אכיפה בכל הסמטאות, עברתי בכל הסמטאות....מה שראיתי נתתי". הנאשם הגיש תצלומים- סומן נ/1 של רכבים החונים, לטענתו, באופן דומה לחניה נשוא כתב האישום הציגם לעד וטען בפניו כך: "אני מראה לך תצלום של מכוניות שחצי שעה לאחר שקבלתי את הדו"ח". השיב העד, הפקח: "זה צילומים באמצע היום. אני נתתי את הדו"ח בשעה 23:15 בלילה. אני לא עובד 24 שעות" פרשת הגנה מטעם ההגנה העיד הנאשם בבית המשפט ואישר בעדותו, כי הפקח הגיע למקום הרלוואנטי במועד הרלוואנטי בעקבות תלונה של בת השכנים שהרכב הפריע לה להכנס, כלשונו: "אני חי מזה 17 שנה בשכונת הפנטגון שמאופיינת ע"י ההסבר שנתן הפקח וההסבר שלי. יש סמטאות. יש ברוב הזמנים הבנה בין השכנים שחונים, בעל מיקצוע שבא לעבוד, קניות, יש הבנה בין השכנים עם מס' טלפון להזיז את הרכב, תזיזי את מפריעה לי, הסכם ברוח טובה תמיד היה. במקרה הנוכחי הזה אשה שלא גרה ברחוב שלנו שבאה לבקר את אמא שלה, שהפריעה לרכב להכנס ולכן ביום שישי שבשעה 23:03 ברח' ללא מוצא כשהרכב החונה שלי הנו האחרון, אני לא מפריע לאף אחד. היא גרה בתחילת הרחוב ואני בסוף הרחוב, מאחורי יש עמוד אין יציאה". הנאשם מאשר בעדותו בבית המשפט, כי על אף היותו נכה, הרשות המקומית לא הקצתה לו מקום חניה, הנאשם אף הגיש מיסמך מטעם מינהל ההנדסה בעריית קריית מוצקין ולפיו בקשתו של הנאשם להקצאת מקום חניה לנכה אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לקבלת חניית נכה וכמו כן לא צורף אישור מוגבלות בניידות- סומן נ/3 ולדבריו: "אני לא עושה דין לעצמי. אני נכה, אני מציג לביהמ"ש 2 בקשות להקצאת מקום חנייה ושתיהן נענו בסרוב בצירוף מסמכים רפואיים" דיון והכרעה עדותו של הפקח נתמכת בתמונות (ת/1).

בנסיבות העניין הרי שאני סבורה כי הוכח כי חניית רכבו של הנאשם הוותה הפרעה ממשית לתנועה.

...

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הפקח, הנאשם ועיינתי בראיות שהוצגו לעיוני, אני סבורה, כי הנאשם לא עמד בתנאים להוכיח, אפילו לא במאזן ההסתברויות, את ההגנה שהוא מבקש לחסות בצידה, הקבועה בחוק חניה לנכים.

אשר על כן, לא מצאתי כי המאשימה נהגה שלא כדין כלפי הנאשם ואף לא פגעה בשוויון והפעילה שיקולים זרים או נהגה שלא בחוסר תום לב ועל כן אני דוחה את הטענה להגנה מן הצדק ולאכיפה בררנית.

לפיכך ולאור האמור לעיל ולאחר ששוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום ואת אשמתו של הנאשם אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 8 לחוק העזר לקריית מוצקין (העמדת רכב וחנייתו), התשע"ה- 2015 יחד עם סעיף 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

גדר המחלוקת: בכדי שגדר המחלוקת יחודד אקדים היתייחסות הנאשם לעובדות שנטענו נגדו, כפי שעלתה במהלך עדותו וזאת בהמשך למענה לכתב האישום; הנאשם תיאר בעדותו את נסיבות חניית הרכב כך: "עת שהייתי צריך לנסוע למרכז חפשתי מקום חניה לרכבי בכדי שאוכל לנסוע ברכבת כי זה קשה לי רפואית וחניתי שם לאחר שחיפשתי רבע שעה חניה ולא מצאתי חניה ורק אחרי שהתבוננתי וראיתי ווידאתי שאני לא מפריע לתנועה והצומת שלפני רחוקה מאוד מאחוריי שורה ארוכה של רכבים חונים, לא בדקתי כמה אם לדייק וכשלא ראיתי את הסימון על הכביש היות ויש שם רכב מפריע רק אז החנתי את רכבי. הייתי רחוק מהצומת הבא הרבה לא מדדתי. יכול להיות שהיה עוד סימון אבל בכל מקרה זה לא הפריע על ההישתלבות ימינה. זה מה שהיה." (עמ' 9,ש' 16-21 לפרוט').

בע"פ 5273/12 זאב גיא ואח' נ' מדינת ישראל (9.5.13) צטט כב' השופט רובינשטיין מדברי ההסבר להצעת חוק חניה לנכים, לשם חידוד תכליתו לקבוע הסדרי חניה מקלים לכלי רכב נושאי תג נכה.

כך, בסעיף 3 לחוק לחנית נכים נקבעו שבעה מקומות שבהם אסורה חניית נכה של רכב הנושא תג נכה (בתוך צומת או בתחום שנים עשר מטרים ממנו, במקום כניסה לשטח חניה, בתוך מעבר חציה או בתחום שנים עשר מטרים לפניו, בנתיב תחבורה ציבורית ותחנת אוטובוסים, בתחום תחנת מוניות, ליד ברז כיבוי ובמקביל לרכב חונה).

עניינו בורר ומצאתי את הנאשם אשם בדין (ראו בנוסף לאמור הכרעה בנסיבות דומות רע"פ 7386/14 ****י נ' מדינת ישראל (11.11.14), שם נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה קביעת ערכאות קודמות כי הנאשם, בעל תג נכה, החנה את רכבו באופן שהפריע ממשית לתנועה וזאת בנסיבות שבהן הוחנה הרכב בסמוך לשפת מדרכה בצבע אדום לבן ותוך חסימת נתיב נסיעה מתוך 5 נתיבים).

...

על רקע האמור, לא נדרשתי להכריע בשאלה על כתפי מי הנטל להוכיח קיומם של יתר התנאים לחנית נכה במקום שאין החניה מותרת בו (לעניין זה ראו האמור בעניין זאב גיא ואח' אל מול האמור ברע"פ 604/10 לביא נ' מדינת ישראל (10.5.10)).

משכך, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לנהריה.

באשר לנאשם, לאחר בחינת נסיבותיו כנטען מפיו ובהם תרומתו לחברה במהלך שנותיו, הנזק שנגרם לו באשמו מעצם ניהול ההליך נגדו על רקע היותו תושב מצפה רמון אל מול קשייו להפנים את הפסול שמעשיו, וזאת גם לאחר השמעת הכרעת הדין ונימוקיה, אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 400 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנאשם כדין.

עוד סיפר, כי בבית החולים הנמצא בסמוך למקום בו נאכף הנאשם להלן – "בית החולים" יש חניון תת קרקעי נגיש לנכים שם, שם, ש' 23 ;להלן – "החניון" וכי הואיל ולרכב בעל תג נכה מותר להחנות על המדרכה, יכול היה הנאשם לעלות על המדרכה ולהגיע עד לפתח בית החולים וזאת כל עוד אין הפרעה כלשהיא להולכי הרגל שם, ע' 5 ,ש' 1 .

6 .בפתח חקירתו הנגדית אישר הפקח, כי הוא מחויב לפי ההנחיות לבדוק קיומם של מקומות חניה הפנויים לנכים עובר לעריכת הדו"ח שם, ע' 5 ,ש' 7 אך מיד לאחר מכן חזר בו ואמר "אני לא מחויב לעשות זאת" שם, שם, ש' 11 .הפקח לא זכר אם המקומות המיועדים לנכים היו פנויים במועד הרלבנטי, אך ציין שאם יש חניון צבורי במרחק של פחות מ – 200 מ' או שניתן להחנות על המדרכה באופן שאינו מהוה חסימה או הפרעה, אזי אין אפשרות להחנות במקום של אוטותל.

7 .הנאשם העיד להגנתו וסיפר, כי הגיע באותו היום לבית החולים כדי ללוות את אישתו לטפול רפואי תחת הרדמה נ/2 וכי שלושת מקומות החנייה המיועדים לנכים והמצויים בקירבת בית החולים היו תפוסים וכך גם מקומות חניה אחרים שבסמוך לבניין שם, ע' 7 ,ש' 5 – 6 .עוד סיפר, כי ניכנס לחניון וכי כל מקומות החניה המיועדים לנכים היו תפוסים וכך גם מקומות חניה אחרים שבקירבת המעליות שם, שם, ש' 7 .הנאשם הסביר כי יכולת ההליכה שלו מוגבלת לכמה עשרות מטרים בלבד והגיש כתמיכה לכך מיסמך רפואי – נ/1 .

31 .לאור האמור, אני מוצאת שהנאשם רשאי היה כדבריו לסמוך "על שיקולה של הערייה להקצות חנית אוטותל כך שהיא לא תהווה הפרעה ממשית לתנועה כלשון החוק" פרוטוקול מיום 21.11.1 ,ע' 13 ,ש' 2 – 3 .המדובר במקום שיועד מלכתחילה לחניה שאינה מוגבלת בזמן ועל כן, לא ניתן לומר כי הנאשם חנה באותן הנסיבות באופן המהוה הפרעה ממשית לתנועה.

36 .מטרתו של חוק הנכים, כעולה מדברי ההסבר לחוק, היא לקבוע הסדרי חניה מקלים לרכב בעל תג נכה, לרבות "במקום שאינו מותר לחניה" ר' הצעת חוק חניה לנכים, תשנ"ג-1983 ,הצ"ח תשנ"ג 22021 341 .ההסדרים המקלים נועדו להבטיח נגישות של ציבור הנכים.

...

לפיכך, אני קובעת כי התקיים גם התנאי הקבוע בסעיף 2א4 לחוק הנכים.

33 .סיכומו של דבר, אני קובעת כי עלה בידי הנאשם להוכיח כי התקיימו התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 2 לחוק הנכים.

40 .לאור כל האמור, משעמד הנאשם בנטל ההוכחה והוכיח את ההגנה הקבועה בסעיף 2 לחוק הנכים, אני מזכה אותו מהעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.