נסיבות מחמירות לצורך החמרה בעונש

יפים לעניין זה דברי כב' השופט אלרון ברע"פ 149/19 ‏קובי פפיאשוילי נ' מ"י: "בית משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להחמיר בענישה במקרים של אלימות והיתעללות בין בני זוג ... לטעמי, בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד". בחינת נסיבות ביצוע העבירות מצביעה על פגיעה ברף הבינוני בערכים מוגנים אלה.

...

בשים לב למכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם באשם לאישום הראשון (עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש) נע בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

אין ספק כי עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שירות עשוי לפגוע בנאשם אך אין מנוס מהמסקנה כי לא די בשיקולים המקלים הקיימים כאן, כדי להצדיק השתת עונש שאינו כולל מרכיב ממשי של מאסר.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 7 חודשים לנשיאה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות הדעת מיום 12.2.23.

כבוד השופט כבוב קבע אך לאחרונה ברע"פ 6002/22 ריאבנקו נ' מדינת ישראל (19.9.22) (להלן: "פרשת ריאבנקו"), בנסיבות בהן הורשע הנאשם בכך שצבט את אישתו בחוזקה, ועיקם את ידה: "בית משפט קמא עמד על כוונת המחוקק הנשקפת מסעיף 382 לחוק העונשין, לפיו יש להשית ענישה מוכפלת על עבירה של תקיפה, כאשר העבירה מבוצעת כלפי בני מישפחה, לרבות בני זוג. החמרה זו מבטאת את שאט הנפש כלפי עבירות אלימות שמבוצעות בבני זוג, תופעה שמחייבת הרתעה אפקטיבית על מנת לגדועה מן השורש. אמנם, מעשי המבקש אינם ברף הגבוה של החומרה בתוך גדרי סעיף האישום, אך קביעה כי סוג העבירה בו הורשע המבקש היא כזו המאפשרת לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים – זו קביעה שאינה עולה בקנה אחד עם הדין הנוהג." אשוב ואדגיש כי המעשים בהם הורשע הנאשם אף פחותים בחומרתם מהמעשים אליהם היתייחס בית המשפט העליון בפרשת ריאבנקו.

...

בנסיבות אלה, סבורה אני כי אין מקום להיעתר לבקשת הנאשם לביטול הרשעתו.

עפ"ג (מחוזי י-ם) 48832-10-15 פלוני נ' מדינת ישראל (9.8.16)- נדחה ערעורו של המערער אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפת בת זוג וצירף תיק נוסף בו הודה והורשע בעבירת איומים.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין מאסר מותנה לצד צו של"צ ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

ברע"פ 149/19 פפיאשווילי נ' מדינת ישראל (10.1.2019) הבהיר בית המשפט העליון כי כאשר מדובר במי שמאיים ברצח, על בת זוגו, מטריד אותה, מפגין כלפיה אדנות וקנאה, שעלולה להוביל לאלימות פיזית, יש להחמיר בענישתו (ההדגשות שלי – ש.ב): "בית משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להחמיר בענישה במקרים של אלימות והיתעללות בין בני זוג (ראו למשל ‏ פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏14.10.2018)). לטעמי, בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד.

...

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו - 08.01.2023 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע ו/או כל עבירת אלימות לרבות ניסיון לעבור עבירות אלה.

בית המשפט קמא קבע כי ניתן לקבוע נסיבות מחמירות לצורך קביעת מיתחם הענישה למערער 1, בשל צבירת העבירות הרבות שביצע, בהן חלקו היה משמעותי יותר מחלקו של מערער 2.

...

לסיכום, מצאתי שיש להפחית 6 חודשי מאסר מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער 1, כשאין הצדקה לשנות את אופן הפעלת המאסרים על תנאי או רכיב אחר מרכיבי הענישה; אשר למערער 2 – לאחר שלא מצאתי כל שגגה במתחם שנקבע בעניינו, היות שבית-המשפט קמא ממילא הפעיל את המאסר על תנאי בחופף ובמצטבר – הרי שאין מקום להתערבות ערכאת ערעור בעניינו גם בשלב גזר-הדין.

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת-הדין על כל חלקיו לגבי שני המערערים; ערעור שהגיש המערער 2 על גזר-הדין – דינו להידחות; ערעור שהגיש המערער 1 על גזר-הדין יתקבל באופן חלקי, כך שייגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים בגין העבירות נושא תיק זה, ולאחר הפעלת שני המאסרים על תנאי במצטבר (7 חודשים ו – 5 חודשים משני תיקים שונים), כפי שהורה בית-המשפט קמא, ישא הוא עונש מאסר בפועל כולל של 38 חודשים.

עידו דרויאן-גמליאל, שופט סוף דבר: הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת מרשק-מרום.

ראו: "בית משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להחמיר בענישה במקרים של אלימות והיתעללות בין בני זוג ... לטעמי, בנסיבות מסוימות נכון אף להחמיר בענישה בגין אלימות נפשית ומילולית בין בני זוג שעלולה להוליד אלימות פיזית בעתיד." (רע"פ 149/19 ‏קובי פפיאשוילי נ' מדינת ישראל (10.1.2019)).

...

לאור כך, המסקנה היא שאין מקום לענישה בתחתית המתחם אלא בגבולו העליון של השליש הראשון (ראו בהשוואה: ע"פ 652/23 עבאס מחאג'נה נ' מדינת ישראל (24.4.2023); ע"פ 280/23 מדינת ישראל נ' Ibrahim Yahia Alnour Abker (18.5.2023), פסקה 9).

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 07.06.23 מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים כל עבירת אלימות נגד בן זוג ואולם ככל שהאלימות תתבטא באיום יישא מתוכם חודשיים בלבד.