נסיבות היעדר תשלום דו"ח לפיהן המערער היה בחו"ל

עוד טען המוסד כי "הנכס השכור בג'רון אלחומוס אינו משמש למגורי התובעים והם מעולם לא התגוררו בו, כך גם הדירה בשכונת גילה". המוסד הוסיף והבהיר כי מועד שלילת התושבות של ההורים נקבע למועד שלילת אזרחותו של המערער וכי המוסד הכיר בתושבות החוזרת של ההורים לאחר שמצא כי "לאחר שלילת התושבות, חזרו התובעים להתגורר בתחום". תושבות הבן נשללה אוטומאטית בחודש ינואר 2012 לאחר שהות בחו"ל של למעלה מחמש שנים, אך לבקשתו חודשה עם חידוש תושבותם של הוריו.

בעיניין התביעה לגופה קבע בית הדין כי עלה בידי המוסד להרים את הנטל לקביעה לפיה החל מאוקטובר 2001, "לפחות", מרכז חייהם של שני המערערים היה בבית לחם, וכי החל מיום 11.8.2006 מרכז החיים של הבן לא היה בישראל.

מנגד לא נתן בית הדין משקל ראוי לראיות שהוצגו על ידי המערערים, שהמוסד לא חלק עליהן, ובכלל זאת העובדה כי הם משלמים לעריית ירושלים תשלומי ארנונה, חשמל, מים טלפון וגז מזה שנים רבות; היות המערערים חברים בקופת חולים לאומית ומקבלים את השירותים הרפואיים שלהם בירושלים; נסיעותיו של המערער כימעט מדי יום לרחבי הארץ במסגרת עבודתו כסוכן של חברות חשמל ישראליות; לימודיהם של בני המערערים בבתי ספר בירושלים ושל חלקם באוניברסיטה העברית; קיומו של חשבון בנק פעיל למערערים בירושלים שניפתח עוד בשנות השמונים.

טענות המוסד לטענת המוסד מדובר בעירעור עובדתי ועל כן בהתאם להלכה הפסוקה ובהעדר נסיבות חריגות אין הצדקה כי ערכאת העירעור תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית.

אמנם, בדו"ח החקירה נכתב כי ביציאה מהדירה "פגשנו בשכן בשם רן אשר מסר כי מכיר היטב את אבי התובע [לאורך כל הדו"ח מכונה הבן כ"תובע" – ר.פ] וטען כי הוא לא גר במקום והדירה משמשת כמחסן למוצרי חשמל ולא למגורים!", אך אין כל משקל לדברים העומדים בסתירה לצילום הדירה המרוהטת שהוגשו על ידי המוסד לתיק בית הדין, בנסיבות בהן לא ברור מי הוא אותו רן, לא הוצגה תרשומת שנערכה אגב השיחה עם רן, שהקלטתה, כנטען על ידי החוקר בעדותו, לא אותרה (להבדיל ממקרים אחרים בהם הוקלטו שכנים והוצגו תמלילים שמשקלם נמוך ביותר אם בכלל) ולא נעשה מאמץ כלשהוא לבסס את הטענה העומדת בנגוד גמור לכל יתר הראיות לעניין הדירה עצמה ולעניין הקף עסקיו של המערער. יצוין, כי לתצהיר המערער צורף מיסמך חתום על ידי דיירים בבניין, הכולל שמות ומספרי תעודות זהות, לפיו המערער ובני משפחתו מתגוררים דרך קבע בדירה מזה שנים רבות, ואף למסמך זה לא ניתן משקל על ידנו כפי שלא ניתן משקל לפגישה הנטענת עם שכן בשם רן.

...

המוסד טען ב"כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף" שהגיש, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות נוכח עיתוי הגשת התביעה.

משלא נטען כי מרכז חייהם של ההורים אינו בישראל (ועל פני הדברים הוא באופן מובהק בישראל, כעולה מתצהיר המערער שלא נסתר לעניין זה), דין ערעורם של ההורים להתקבל.

בנסיבות אלה, ומשהדיון סב על החלטה שונה מההחלטה בעניינו של הבן, מצאנו לנכון להחזיר את הדיון בעניינו לבית הדין האזורי, בכפוף להודעת הבן בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דיננו כי הוא עומד על טענותיו.

סוף דבר – ערעור ההורים מתקבל וההחלטה על שלילת התושבות מתבטלת בזה.

לאחר פעולה זו, כאשר איזו יודע כי רז רוצה להפסיק את פעילות השותפות, פעל רז להוציא את הציוד מהמכון וזאת בשעה שאיזו שהה בחו"ל בהשתלמות.

התובע טען כי לפי דוח התשלומים הושקעו כספים משותפים בסך של 181,209 ₪, וזאת בהסתמכות על שלוש הכרטסות שצוינו לעיל.

דרישה זו נדחתה בתביעתו של רז בת"ק 61587-05-17, בפסק דינו של כב' השופט א' אדם מיום 30.1.18, אשר בקשת רשות לערער עליו נדחתה.

לו היה סיכום מעין זה בין הצדדים יש להניח כי היה תעוד למשיכת כספים או דרישה למשיכתם כבר בסוף יוני, והיה צורך בתלוש שכר לצורך תשלום זה. בהיעדר ראיה תומכת לטענת רז, לא הוכח כי סוכם כי יקבל שכר חודשי.

למרות שלא צירף אסמכתא לעלות התקנת המזגנים, בנסיבות העניין מצאתי לנכון לחייב את רז לשלם סך של 2,500 ₪ בגין הצורך בהתקנה חוזרת של המזגנים, כאומדן לעלות זו ונוכח פעולתו לנטילת המזגנים.

...

סוף דבר הצדדים חברו להקמת שותפות לעסק של קבוצות כושר קרבי אשר פעלו ממושכר שהתאימו לפעילות של מכון כושר.

מסכום זה יש לקזז 14,500 ₪ בגין כספים שנטל רז מחשבון השותפות ועלות התקנת המזגנים שנטל רז. על כן, אני מחייב את הנתבע, איזו מויסה, לשלם לתובע סך של 61,613 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

התביעה שכנגד נדחית.

המבקשת בבקשתה כלל לא מתייחסת תשלום הדו"ח לא מסבירה את הפעולה האמורה ולא מבססת הצדקה להארכת המועד לאחר התשלום, שכידוע הנה חריגה עד מאד.

ר' לעניין זה עפ"ת 32837-08-17 נעמה עמר הדני (24.1.18), שם נדחה ערעורה של מי שטענה שהיתה בחו"ל בזמן ביצוע העבירה בשל האופן טיפולה בדו"ח. בנוסף, המבקשת טוענת כאמור, ואף מציגה ביסוס ראייתי משמעותי לטענתה זו, כי מי שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה היה בעלה (על אף שתצהירו של הבעל לאקוני ואינו מבסס כדבעי את היות הרכב בשימוש, להבדיל משימוש של אדם אחר).

הווה אומר, כאשר הבקשה נתמכה בתצהירו של אחר שנטל אחריות לביצוע העבירה, ועל אף שעסקינן בראיה כבדת משקל אשר תוביל בהסתברות גבוהה להסבת הדוח - גם בנסיבות אלה דרכו של המבקש נחסמה בעיקר מפאת המשקל המכריע שיש ליחס לשיקולי היעילות ולפרוצדורה: "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצידורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תיתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות בררת משפט, שכל מהותן ליעל ולקצר הליכים". (רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל, פס' ה (27.12.11)".

ניתנה היום, י"א טבת תשפ"ג, 04 ינואר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

המשיבה מתנגדת לבקשה בשל תשלום הדו"ח. דין הבקשה להידחות.

ר' לעניין זה עפ"ת 32837-08-17 נעמה עמר הדני (24.1.18), שם נדחה ערעורה של מי שטענה שהיתה בחו"ל בזמן ביצוע העבירה בשל האופן טיפולה בדו"ח. בנוסף, המבקשת טוענת כאמור, ואף מציגה ביסוס ראייתי משמעותי לטענתה זו, כי מי שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה היה בעלה (על אף שתצהירו של הבעל לקוני ואינו מבסס כדבעי את היות הרכב בשימוש, להבדיל משימוש של אדם אחר).

יפים לעניין דבריו של כב' הש' בולוס בעפ"ת 51857-11-18 חמדאן (3.12.18): "ואילו באשר לטעם השני, ביהמ"ש העליון אשר לא אחת את המסקנה לפיה, קיומו של תצהיר שבגדרו אחר מודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא מצדיק את מתן האורכה המבוקשת לאחר שהקנס שולם (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.09); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.1.08).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הפרוטה אינה מצויה בכיסו ועל כן, לא הצליח לשלם את הסכום הנ"ל. יחד עם זאת, החוב הוא "חוב אישי", וחזקה על רשויות המס שייגבו את המס, בהתאם לעיקרון דחיית המס, במוקדם או במאוחר מהנאשם או מעיזבונו (רשות המיסים כבר הטילה עיקול על ביתו ברעננה ועל המיגרש באילת מושא אישום מס' 1); ההגנה הפניתה לדו"ח ועדת דורנר (הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, 2015) לפיו על בתי המשפט להמנע מהטלת עונשי מאסר בפועל לתקופות קצרות ולהעדיף הטלת עונשי מאסר לריצוי בעבודות שרות; חלוף הזמן – נטען שלחלוף הזמן אמורה להיות השפעה על הענישה, שכן העבירות בוצעו בשנים 2011, 2012, 2019-2014; לענין העבר הפלילי – נטען שלנאשם עבר פלילי "שאינו בתחום המיסים", ועל כן, אין להביאו כשיקול לחומרא.

על חובת הנאמנות החלה על עורך-דין והחומרה שיש לייחס להפרתה, עמד בית המשפט בע"פ (מחוזי ת"א) דן נ' פרקליטות מחוז תל אביב מסוי וכלכלה (6.4.22) – "במיוחד עמד בית משפט קמא על העובדה שהמערער ביצע את העבירות במסגרת תפקידו כעורך דין, בכוונת מירמה ורווח אישי, כשהוא מפר את האמון הניתן לו כעורך דין ואת חובת הנאמנות המוגברת החלה עליו כעורך דין הפועל מול רשות שלטונית... בחנתי ושקלתי את הטענות שנשמעו מפיו, לפנינו, ולא מצאתי לקבלם. מקובלים עלי קביעות בית משפט קמא בהיבט זה של חומרת העבירות ואני מצטרף אליהן וסבור אף אני כי נסיבות ביצוע העבירות חמורות במידה שאינה יכולה להלום אי הרשעה". הינה כי כן, עבירות מס המבוצעות על ידי נאשמים שהם עורכי-דין במקצועם, כל שכן כאלה המתמחים במאטריה המיסויית הרלוואנטית, נתפסות על ידי בתי המשפט כבעלות פן מחמיר נוסף ומיוחד.

אמנם, בהעדר טענה או ערעור על נקודה זו מטעם המדינה אין מקום להעמיד את הכנסותיו של אילן על סכום גבוה יותר המשקף את הפדיון הכולל עבור מכירת הכרטיסים, אך לא מצאתי גם כל הצדקה לקבוע ממצא מקל מזה שנקבע בהכרעת הדין בעקבות טענותיו של אילן".

עפ"ג (מחוזי מרכז) 43268-09-20 פלג נ' מדינת ישראל (24.1.21) – המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (10 עבירות); ומסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, לפי סעיף 220(2) (2 עבירות); המערער הפיק רווח ותשואה מדיבידנד מחשבון בנק שהחזיק בחו"ל בסך של כ-4 מיליון ₪; על המערער נגזרו 15 חודשי מאסר; ערעור שהגיש היתקבל ועונשו הועמד על 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות.

...

הוא טען שביחס לאישום מס' 1 העסקה תבוטל בין הצדדים, בהתאם להחלטה שהתקבלה, ועל כן, ככל שקיימת חבות במס (שלטענת הנאשם לא קיימת), הרי שלא נגרם נזק לקופת המדינה; ביחס לאישום מס' 3 טען שנמסרה הבהרה לפקיד השומה ולאחר שזה בדק את העובדות הגיע למסקנה שיש הפסד ואין כל חבות במס, ולכן המפקח נסוג, וכפועל יוצא לא יצאה כל שומה או דרישה לתשלום מס. לאחר שעיין בגזר הדין הקודם שניתן נגד הנאשם בשנת 2019, בא עורך הדעת למסקנה שכל העבירות וההרשעות שם לא קשורות בעיסוקיו.

עבר פלילי – לנאשם עבר פלילי, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף ונסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות מן השנים 2017-2014, אשר בניגוד לעמדת העו"ס מטעם הנאשם אני סבור שהן רלוונטיות ביותר לענייננו, וקשורות בטבורן לעובדת היותו עורך-דין ולשרות שסיפק ללקוחותיו.

ראה לענין זה עפ"ג (מחוזי מרכז) 67450-01-22 שילון נ' מדינת ישראל רשות המיסים (30.10.22), שם נאמר – "בכל הנוגע לעבירות מס נראה לנו כי שיקול משמעותי הוא האם הוסר המחדל. מקום שבו עבריין המס, שגזל בדרכי מרמה את כספי הציבור, לא עשה דבר כדי לשלם את המס, משמע כי שיקומו, גם אם אין להמעיט בערכו, עדיין לוקה במרכיב חשוב של הפנמה מהותית ולקיחת אחריות ביחס לעבירות בהן מדובר". בענייננו, כאמור, הנאשם לא הסיר את המחדלים מושא כתב האישום המתוקן.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

רקע ביום 18.7.2017 פירסמה פטרוליום דוח הצעת מדף לפיו הוצעו מניותיה לגופים מוסדיים בארץ ובחוץ לארץ (להלן: "הנפקת המניות").

עוד צוין במסמך השיווק: "תשלומי הדיבידנד צפויים להיות חצי שנתיים. התשלום בגין המחצית השנייה של כל שנה צפוי להיות מוכרז במועד הדוח השנתי. הנתונים הנם משוערים ותלויים בתזרים המזומנים של החברה בפועל המושפע משינוי במחירי הגז/כמויות המכירה ושינוי בהוצאות ההפעלה. הנתונים הנ"ל הנם הערכה בלבד המובאים לנוחות המשקיעים. אינם מחייבים את החברה ואינם מהוים הצהרה או מצג של החברה או של המפיצים. המידע המלא והמחייב אודות החברה ניתן בדיווחיה לרשות ניירות ערך במערכת המגנא ובמאיה". (להלן: "הסתייגות החברה").

עוד נטען כי בהיעדר עילה ובהיתחשב בנסיבות, עמותת נציגי ציבור אינה תובעת ראויה.

בקשת רשות ערעור על ההחלטה לאישור תיקון בקשת האישור (רע"א 3916/21) נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 7.11.2021.

...

סוף דבר הבקשה נגד משיבים 1, 2, 3, 4 ו – 5, נדחית.

הבקשה נגד משיבה 6, מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 9 שלעיל.

המבקשים ישלמו למשיבים 1, 4 ו – 5, את הוצאות הבקשה בסך 4,500 ₪, וכסכום הזה למשיבים 2 ו – 3.