מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

נכס מקורה לפי צו מיסי ארנונה

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בצו הארנונה לשנת 1992 נוספה הבהרה של החלק הראשון של ההגדרה בפירוט "שטח הנכס ברוטו", הכולל את כל השטחים שבתוך הדירה, כל שטח מקורה אחר הן הצמוד לדירה והן שאינו צמוד לדירה אך משמש את המחזיק בדירה וכיו"ב. בעיניין קופלביץ נקבע "מבחן ההתעלמות" אשר בא לבחון את ההגדרה הנוגעת (שם) לשטחים המשותפים.
לא התעלמתי מכך שעד המשיבה מר אייל מימון, שהעיד כי הוא משמש גם מנהל הארנונה במשיבה, אישר בעדותו כי שיטת המדידה הנהוגה במשיבה לפי צו המסים היא שיטת ברוטו (פר' עמ' 16 ש' 24).
...
הצוות הגיע למסקנה כי לא קיים שוני מהותי המצדיק דין שונה בעניין האגרה והציע להביא לשוויון מוחלט בין הערכאות.
סוף דבר לאור כל האמור עד כאן, אני מוצאת כי המבקש לא הרים את הנטל הנדרש כי יש אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שמעוררת התובענה, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
בקשת האישור נדחית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 14.7.11 הגישה המערערת השגה בגין חיובי הארנונה שהושתו על הנכס, שבה טענה כי יש לסווג את הנכס בסווג "חניונים" שבצו הארנונה (סיווג מס' 338), שזו לשונו: "חניונים מקורים ושלא מקורים המשמשים לצורך אולמי שמחה ו/או מועדוני לילה ו/או מועדוני ריקודים ו/או מסחר ו/או משרדים ו/או תעשיה.". ביום 11.9.11 נדחתה ההשגה שהגישה המערערת.
...
על רקע האמור, בדין קבעה ועדת הערר בענייננו, כי הפרשנות המוצעת על ידי המערערת הינה בלתי סבירה, ובלשונה: פרשנות על דרך העוררת מביאה למצב בו עסק המתנהל בשטח של חניון, יזכה להנחה של כ-80%-90% בשיעור הארנונה, ואיננו רואים כל סיבה הגיונית להגיע למסקנה זו. פרשנות על דרך המשיבה מביאה למצב דברים הגיוני ושלם מבחינת שיעורי הארנונה.
" לאור כל האמור, החלטת הועדה לפיה אין לסווג את עסקה של המערערת תחת הסיווג "חניונים" הינה החלטה סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה. לפני סיום אציין, כי בהליך שלפניי העלתה המערערת גם את הטענה כי משקיים בצו הארנונה סיווג ספציפי לנכס המשמש למסחר וממוקם בחניון, יש להעדיף אותו, כשלעניין זה היא הפנתה להלכה שנפסקה בעניין מישל מרסייה.
סוף דבר החלטתה של ועדת הערר הינה החלטה ראויה, שאינה חורגת ממתחם הסבירות ועל כן אין מקום להתערב בה. אשר על כן, הערעור נדחה.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

כפי שנקבע בפרשת מליסרון: "בדרך כלל, אף בנכס שהנהנה העקרי ממנו הוא ציבור בלתי מסוים מפיק מחזיק הנכס הנאה מסוימת מן הנכס שברשותו. מנגד, אף במקום שבו מוטל החיוב במס הארנונה על המחזיק בנכס בלבד- לגבי "נכסים" שאינם "רחוב"- ברור שגם ציבור בלתי מסוים נהנה במידה זו ואחרת מן השירותים הניתנים לנכס.
לפי צו המסים של עירית חיפה קרקע תפוסה הנה – " א. כל קרקע אשר אינה אדמה חקלאית או אינה אדמת בנין ושמחזיקים ומשתמשים בה לא יחד עם בנין.
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למעשה לס' 2 בפרק "שיטות המדידה לבנין" בצו הארנונה, שזו לשונו – "2.. בשטח הבניין ימדד כל השטח המקורה מקיר חצוני אל קיר חצוני שביחידת הבניין כגון: חדרים, אולמות, פרוזדורים, מדרגות, שירותים, מרפסות, סככות, סוככים וכל הנמצא בין כתלי הבנין וכולל שטחים משותפים.
...
בסופו של דבר הפסיקה נעשית באופן קזואיסטי בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו.
כב' השופט חשין הגיע למסקנה כי אין מקומות החניה המושכרים לדיירים מהווים חניון הפתוח לציבור הרחב תמורת תשלום.
ולעניין זה ראו גם דברי המשנה לנשיא כב' השופט חשין בפרשת חבס – " כל קטן ידע ויבחין כי 100 מקומות חניה שבענייננו שווים 100 מקומות חניה, אחד ולא יותר, בעוד אשר 100 מקומות חניה בחניון-של-ארנונה שווים מאות מקומות חניה. ולא הרי זה כהרי זה." 5.5 המסקנה המתבקשת – אין חניות המערערת מהוות בבחינת "חניון של ארנונה" ואין לסווגן בסיווג זה. לסיכום 6.1 העתירה , על שלל טענותיה, נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מעבר לכך, לא ברור מהמיקום בצו המסים האם תת הסווג המבוקש ליצירה משויך עבור נכסים של "עסקים" בלבד או גם לנכסים המשוייכים לסיווגים ראשיים אחרים ומשכך, האם התעריף המבוקש הנו בטווח התעריפים הקבוע בתקנות".
יצוין, כי העותרות טענו בעתירתן כי ההפליה אל מול מבני מגורים מקבלת משנה תוקף מאחר והן חוייבו בארנונה גם בגין השטחים המשותפים לשטחי החנייה, בעוד שלפי צו הארנונה קיים פטור לשטחים משותפים במבני מגורים שניבנו לפני שנת 2000, פטור שאינו קיים לגבי עסקים, כאשר גם מבני העותרות ניבנו לפני שנת 2000.
יחד עם זאת, במסגרת ההתייחסות לסיווג "סככות" הוספה בצו הארנונה הערה כדלקמן: "שטח קרקע מקורה בגג מסוג כלשהוא ויש לו יותר מקיר אחד מכל סוג שהוא, יחויב בתעריף של מבנה בהתאם לסיווג כלל הנכס בו מצוי השטח המקורה". טוענות העותרות, כי צו הארנונה קובע במפורש מהם השטחים שניתן לחייב בארנונה, ומשאינו מזכיר שטחי חניות, בעוד שמזכיר שטחים מינוריים אחרים, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן לחייב שטחי חניות.
...
כמו כן מגדיר צו הארנונה "שטח משותף בבניין שאינו למגורים" כדלקמן: "...כל שטח המשמש לצורכי עזר של דיירי הבניין ואינו למגורים כגון: מעליות, שטחי מעבר, מדרכות, שירותים, חדרי חשמל וכיו"ב. אם הבניין בבעלות אחת או מחזיק אחד, יחויב הבעלים/המחזיק בשטח כולו. אם הבניין משותף לכמה נכסים ומחזיקים, יחולק השטח המשותף למחזיקים באופן יחסי לגודל הנכסים של כל מחזיק ויחויב בארנונה לפי סווג אוו מחזיק בבניין". בהינתן הוראות אלו, אין בידי לקבל את עמדת העותרות בעניין זה. צו הארנונה נוקט במפורש במילה "כגון", דהיינו, מונה דוגמאות המלמדות על כוונתו ואין לומר כי מדובר ברשימה סגורה שתעיד כי בהעדר הגדרה של סיווג חניות מעיד הדבר על העדר חיוב בארנונה.
לאור כל האמור, והגם שקבעתי כי החלטת המשיבה עומדת במתחם הסבירות ואינה נגועה בפגם מהותי אשר יצדיק התערבות בית המשפט הרי שבנסיבות העניין, בהן סברה המשיבה אף היא כי יש לקדם תיקון צו הארנונה על דרך של קביעת תעריף לחניה לעסקים (הפחתה של 40%) מן הראוי כי תבצע בחינה מחודשת של הסיווגים הקיימים בצו הארנונה שלה שמא מחייב הדבר עדכונים והתאמות לנהוג ברשויות מקומיות אחרות דומות.
סוף דבר לאור כל האמור, העתירה נדחית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

גם בעירעור שלפניי טוענות המערערות כי סוגיה זו היא אכן עניין לבירור במסגרת העתירה המנהלית שהגישו, אולם לשיטתן חובה היה על הועדה לבחון ולברר את הנסיבות שהביאו לשינוי בצו הארנונה שמאפשר לכאורה לחייב שטחי "קרקע" במכוני שטיפת מכוניות כ"מבנה"; וכן לקבוע כי מנהל הארנונה הודה שאין בידו אישור לשינוי הלא חוקי (לשיטתן) שנעשה בצו בתוספת התיבה "בין שהוא מקורה ובין שאינו מקורה"; וכי במהלך כל השנים מנהל הארנונה הקודם "לא העז" (כלשון העירעור), לחייב "קרקע" כ"ביניין" במכוני שטיפה.
לא מצאתי ממש בטענות המערערות בעיניין וסבורני כי בדין פעלה ועדת הערר כאשר בחנה את הערר ואת השומה לפי הצוו בנוסחו הקיים.
ועדת הערר קבעה בקשר לפוליגונים 23-24, כך: "4.38 ... לטענת העוררת, בשטחים אלו היו סככות שפורקו לאחר קבלת צו לפירוקם (בשנת 2018) וכיום מדובר בשטח של תימרון ומעבר בנכס. לטענתה מדובר בחוב שאין לחייב במיסי ארנונה ולכל היותר 'קרקע תפוסה'. המשיבה טוענת כי השטחים האלו היו מאובזרים ובנויים במהלך הבדיקה בשנת 2018 וטוענת שהעוררת מספקת גרסאות סותרות בנוגע אליהם. לטענתה, העוררת לא צרפה ראיה תומכת לטענותיה, כולל לעניין הפרוק ומדובר בהרחבת חזית אסורה.
...
מדובר בטענות כלליות שלא הונחה להן תשתית ראויה (אם בכלל), לא מצאתי להן אחיזה בחומר שלפניי, והן נדחות.
אין ממש גם בטענה זו והיא נדחית.
סוף דבר לאור כל האמור התוצאה היא כי הערעור התקבל בחלקו במובן האמור בסעיף 27-28 לעיל, באופן שיש להחזיר את הדיון ביחס לפוליגונים 23-24 ו- 18 לוועדת הערר שתכריע בסוגיות הרלבנטיות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו