מעבר לכך, לא ברור מהמיקום בצו המסים האם תת הסווג המבוקש ליצירה משויך עבור נכסים של "עסקים" בלבד או גם לנכסים המשוייכים לסיווגים ראשיים אחרים ומשכך, האם התעריף המבוקש הנו בטווח התעריפים הקבוע בתקנות".
יצוין, כי העותרות טענו בעתירתן כי ההפליה אל מול מבני מגורים מקבלת משנה תוקף מאחר והן חוייבו בארנונה גם בגין השטחים המשותפים לשטחי החנייה, בעוד שלפי צו הארנונה קיים פטור לשטחים משותפים במבני מגורים שניבנו לפני שנת 2000, פטור שאינו קיים לגבי עסקים, כאשר גם מבני העותרות ניבנו לפני שנת 2000.
יחד עם זאת, במסגרת ההתייחסות לסיווג "סככות" הוספה בצו הארנונה הערה כדלקמן: "שטח קרקע מקורה בגג מסוג כלשהוא ויש לו יותר מקיר אחד מכל סוג שהוא, יחויב בתעריף של מבנה בהתאם לסיווג כלל הנכס בו מצוי השטח המקורה".
טוענות העותרות, כי צו הארנונה קובע במפורש מהם השטחים שניתן לחייב בארנונה, ומשאינו מזכיר שטחי חניות, בעוד שמזכיר שטחים מינוריים אחרים, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן לחייב שטחי חניות.
...
כמו כן מגדיר צו הארנונה "שטח משותף בבניין שאינו למגורים" כדלקמן:
"...כל שטח המשמש לצורכי עזר של דיירי הבניין ואינו למגורים כגון: מעליות, שטחי מעבר, מדרכות, שירותים, חדרי חשמל וכיו"ב. אם הבניין בבעלות אחת או מחזיק אחד, יחויב הבעלים/המחזיק בשטח כולו. אם הבניין משותף לכמה נכסים ומחזיקים, יחולק השטח המשותף למחזיקים באופן יחסי לגודל הנכסים של כל מחזיק ויחויב בארנונה לפי סווג אוו מחזיק בבניין".
בהינתן הוראות אלו, אין בידי לקבל את עמדת העותרות בעניין זה. צו הארנונה נוקט במפורש במילה "כגון", דהיינו, מונה דוגמאות המלמדות על כוונתו ואין לומר כי מדובר ברשימה סגורה שתעיד כי בהעדר הגדרה של סיווג חניות מעיד הדבר על העדר חיוב בארנונה.
לאור כל האמור, והגם שקבעתי כי החלטת המשיבה עומדת במתחם הסבירות ואינה נגועה בפגם מהותי אשר יצדיק התערבות בית המשפט הרי שבנסיבות העניין, בהן סברה המשיבה אף היא כי יש לקדם תיקון צו הארנונה על דרך של קביעת תעריף לחניה לעסקים (הפחתה של 40%) מן הראוי כי תבצע בחינה מחודשת של הסיווגים הקיימים בצו הארנונה שלה שמא מחייב הדבר עדכונים והתאמות לנהוג ברשויות מקומיות אחרות דומות.
סוף דבר
לאור כל האמור, העתירה נדחית.
