נכות 25% לפי רבע סעיף 37(5)(א)

המומחה קבע כי התאונה המשמעותית ביותר היתה האחרונה מבין שלוש התאונות, זו מיום 13.1.2014; כי בעקבות שלוש התאונות קיימות לתובע תלונות דומות של כאב בצואר ובגב התחתון מלווה בהפרעות תחושתיות שונות, עם החמרה הדרגתית בעקבות כל אחת מהן; כי התובע טוען לכאב והפרעה תחושתית חדשה ברגל ימין לאחר התאונה השלישית אשר מטרידה אותו כיום, אף כי תלונות הקרנה לרגליים היו קיימות גם בעברו, כולל ספציפית לרגל ימין, ובעניין זה הפנה המומחה לביקור אצל נוירוכירורג מיום 26.2.12 סמוך לאחר התאונה הראשונה, שם מתוארת "התעוררות תיסמונת לומבו-סכיאטרית ימנית ישנה". בסופו של דבר מסקנת המומחה היתה כי לתובע נכויות קבועות בתחום האורטפדי כדלקמן: בצואר: בהתאם למגבלת התנועה ובהעדר ממצא משמעותי בהדמיה או חסר נורולוגי בבדיקה הגופנית, המומחה העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 5%, מותאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל, במחציתו.

המומחה קבע כי לאור התעוד הכולל ממצאים משמעותיים מהעבר (עד כדי אפשרות של טפול ניתוחי), יש להפחית מחצית מנכות זו בגין מצב קודם, ומחצית (דהיינו 5%) לשייך לשלוש התאונות הנדונות, אף זאת בחלוקה של רבע (1.25%) בגין כל אחת משתי התאונות הראשונות, ומחצית (2.5%) בעקבות התאונה השלישית.

...

המומחה קבע כי התאונה המשמעותית ביותר היתה האחרונה מבין שלוש התאונות, זו מיום 13.1.2014; כי בעקבות שלוש התאונות קיימות לתובע תלונות דומות של כאב בצוואר ובגב התחתון מלווה בהפרעות תחושתיות שונות, עם החמרה הדרגתית בעקבות כל אחת מהן; כי התובע טוען לכאב והפרעה תחושתית חדשה ברגל ימין לאחר התאונה השלישית אשר מטרידה אותו כיום, אף כי תלונות הקרנה לרגליים היו קיימות גם בעברו, כולל ספציפית לרגל ימין, ובעניין זה הפנה המומחה לביקור אצל נוירוכירורג מיום 26.2.12 סמוך לאחר התאונה הראשונה, שם מתוארת "התעוררות תסמונת לומבו-סכיאטרית ימנית ישנה". בסופו של דבר מסקנת המומחה היתה כי לתובע נכויות קבועות בתחום האורטפדי כדלקמן: בצוואר: בהתאם למגבלת התנועה ובהיעדר ממצא משמעותי בהדמיה או חסר נוירולוגי בבדיקה הגופנית, המומחה העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 5%, מותאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל, במחציתו.

אשר לעתיד, לאור אופי הפגיעה ושיעור אחוזי הנכות הנמוכים ובהיעדר אינדיקציה לכך שהתובע זקוק מבחינה רפואית או תפקודית לסיוע צד ג', אני קובעת כי התובע זכאי להוצאות ולעזרת הזולת בסכום כולל לעבר ולעתיד של 14,000 ₪ , מתוכן 3,500 ₪ בגין כל אחת ואחת משתי התאונות הראשונות ו-7,000 ₪ בגין התאונה השלישית.

יחד עם זאת, ככל שהדבר נגע לעלות חוות הדעת בתחום הכאב, ובהינתן קביעת המומחה כפי שפורטה לעיל, לא היה מקום למינוי המומחה שמונה לבקשת התובע בשלב השני, ואני קובעת כי התובע ישיב לנתבעות את עלות חוות הדעת כפי ששולמו על ידן בסך 2,633 ₪ לכל אחת מהנתבעות וסכום זה יקוזז מסכום הפיצוי לו הוא זכאי מכל אחת מהנתבעות.

סוף דבר לנוכח כל האמור, התובע זכאי לקבל מן הנתבעות את הסכומים הבאים: בגין התאונה הראשונה: גריעה מכושר השתכרות 7,132 ₪ כאב וסבל 7,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 3,500 ₪ סה"כ 17,632 ₪ בגין התאונה השניה: גריעה מכושר השתכרות 7,132 ₪ כאב וסבל 7,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 3,500 ₪.

כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כאשר לאחר תקופה לא מבוטלת בה נקבעו נכויות זמניות, הועמדה הנכות ביום 10/8/11 על 57.69% (משוקלל), כמו כן, הופעלה תקנה 15 ברבע, כך שהנכות במל"ל הנה 73% במעוגל וזאת החל מיום 1/5/11.

נכותו הרפואית הצמיתה של התובע נקבעה החל ביום 1/5/11, שהנה נכות על פי דין לפי סעיף 6 (ב) לחוק הפיצויים, היא כדלקמן: 25% נכות לפי סעיף 41 (4) (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בגין הגבלה בכתף שמאל.

15% נכות, המורכבת מ- 5% נכות + 5% נכות + 5% נכות לפי סעיף 37 (5) (א) לתקנות, בגין שברים בחוליות c2, c7,D1 (5% נכות בגין כל שבר).

...

לאחר שבחנתי את הנתונים שהובאו בחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע, באתי לידי מסקנה, כי סכום הניכוי המהוון הנטען בעניין קצבאות העתיד אינו מתיישב עם הנתונים.

סוף דבר, לא מצאתי הצדקה לחרוג מההלכה המחייבת, אף שמקובלת עלי הגישה לפיה, במקום שהחלת ההלכה כלשונה נוגד את שורת הצדק והמצפון ואינו מתיישב עם ההיגיון שעומד בבסיס ההלכה נכון וראוי לאבחנה.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע סך של 209,776 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

ועדה רפואית קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 25% לפי סעיף 37(5)ג לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי בגין מיגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה צוארי.

לחלופין, מבקשת הנתבעת לקבוע את בסיס השכר של התובע על פי השכר הרבע-שנתי לפני התאונה, המסתכם בסך של 26,230 ₪ ברוטו, היינו: 8,743 ₪ ברוטו לחודש.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין התקופה האמורה כדלקמן: לתקופה מ- 24/9/2007 עד ל-22/12/2007, שבה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% לאחר הניתוח, סביר להניח שהתשלום שהתובע קיבל מהמעביד הינו על חשבון ימי מחלה.

יוצא, אפוא, כי יש לפסוק לתובע בגין הפסדי העבר סך של 246,500 ש"ח. אשר לעתיד: יש לפסוק לתובע בגין גריעה מכושר השתכרות לעתיד סך של 596,000 ש"ח. סכום זה משקלל בסיס שכר של 11,200 ₪, נכות תפקודית בשיעור 38% ומקדם היוון מתאים.

ע"פ חוות דעתו של מר ספיר, שווי תגמולי המל"ל בגין דמי פגיעה וקצבת נכות מגיע ל 798,555 ש"ח, בצירוף ריבית צמודה בגין העבר 20,000 ש"ח; סה"כ 818,555 ש"ח. שווי גמלת השיקום מגיע ל 84,014 ש"ח, בצירוף רבית צמודה בגין העבר 1,760 ש"ח; סה"כ 85,774 ש"ח. סבורני כי אין לנכות את גמלת השיקום מהפיצויים, וזאת משום שמדובר בגמלה בעין כמשמעה בסעיף 82 (ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, אשר מתייחס לגמלאות בעין אשר כוללות על פי הסעיף שיקום רפואי ושיקום מקצועי.

יוצא, אפוא, שיש לנכות מהפיצויים את גמלאות העבודה ללא גמלת השיקום, בסך של 818,555 ש"ח. סוף דבר: לנוכח כל האמור, להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתובע: הפסדי שכר לעבר 246,500 ₪ גריעה מכושר השתכרות לעתיד 596,000 ₪ נזק לא ממוני 42,500 ₪ עזרת הזולת 30,000 ש"ח הוצאות 5,000 ₪ סה"כ 920,000 ש"ח בניכוי תקבולי מל"ל (818,555) ₪ 101,445 ש"ח לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

אורטופד מטעם בית-המשפט, ד"ר גד ולן, העריך כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע 1 נכות של 12.5% בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות) – 10% בשל הגבלה קלה בתנועות הצואר (סעיף 37(5)(א) לתקנות) ו-2.5% בשל הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון (סעיף 37(7)(א) לתקנות).

המומחה הסביר כי החלטתו לייחס רבע מן הנכות לתאונה נבעה מהתרשמותו שחלה החמרה מסוימת במצב התובע אחרי התאונה, מהשוואת התלונות והממצאים הרפואיים לפני ואחרי התאונה, וממצאי בדיקתו הקלינית.

בשיקלול מלוא הנתונים שלעיל מצאתי להעריך את הנכות התפקודית במחצית מהנכות הרפואית – 6.25%.

...

המסקנה היא שהשפעת הפגיעה כיום היא מוגבלת, ברם אין ספק כי הנכות היא בעלת מאפיינים תפקודיים, בוודאי לתובע שנדרש לשבת מול מחשב זמן רב. גם אם השפעת הנכות כיום, כשהתובע צעיר ובתחילת דרכו, היא מינימאלית, אין לשלול, ואף סביר, שבעתיד היא תפגע בתפקודו באופן משמעותי יותר ועלולה גם להשפיע על דרכו המקצועית.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע מס' 1 סכום של 189,220 ₪ ולתובע מס' 2 סכום של 169,912 ₪.

במקרה אחר, בו "בצואר נמצאה הגבלה מזערית בסיבוב לשמאל כאשר שאר טווחי התנועות תקינים", אימץ בית המשפט את הערכתו של המומחה הרפואי כי יש לייחס לתאונה בגין הגבלה "מזערית" זו - נכות בשיעור 3% על פי הוראת סעיף 37(5)א' - חלקית [ת"א (ת"א) 29255-02-15 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 19.2.20)] אפנה לכך, ששעור הנכות הרפואית שיש לייחס לנפגע בתאונת דרכים, בגין הגבלת תנועה שהיא חלקית מ"הגבלת התנועות בעמוד הצווארי בצורה קלה", הוא לשיקול דעת המומחים הרפואיים שמונו בתיק; אך בסופו של יום, כאמור, הוא לשיקולו של השופט.

הנזק והפיצוי סיכום ביניים של נתוני היסוד - טרם קביעת שיעור הפצוי בגין ראשי הנזק הנטענים: התובע יליד – 19.5.1980; מועד התאונה – 24.3.2017; גיל התובע במועד התאונה – 37 וחודשיים; גיל התובע כיום – 42 וחצי; שיעור הנכות הרפואית המשוקללת בגין התאונה – 12.25%; שיעור הנכות התפקודית בגין התאונה – 5%.

מאידך, נפסק במקרה שבית המשפט מצא להעמיד את הפצוי על רבע מהחישוב האריתמטי (המהוון), שבית המשפט חרג מגדר הסביר [ע"א 778/83 עיזבון סעידי נ' פור, פ"ד מ(4) 628, 634 (1986) – אמנם בנכות רפואית של 15%].

...

אינני מקבל את העולה מטענת הנתבעת בסיכומיה, שניתן לסכם שבאופן גורף ד"ר לוטן מסכים עם קביעותיו של ד"ר עובדיה, כאשר לפחות דעתו של ד"ר לוטן לענין שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה, כאמור – שונה.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 145,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,055 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרות ששילם התובע בנדון (704 + 35 ₪), ובהחזר שכר טרחת ד"ר עובדיה בחקירתו ושכר טרחת ד"ר לוטן בגין חוות דעתו (לפי חשבוניות).