הועדה קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 28% מיום 27.7.19, בגין הליקויים הרפואיים הבאים:
20% בגין מצב חרדתי ממושך, פריט ליקוי 34(ב)(3), מיום 27.7.19
10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א), מיום 1.1.19
דיון והכרעה
לאחר עיון בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין להדחות.
...
הוועדה קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 28% מיום 27.7.19, בגין הליקויים הרפואיים הבאים:
20% בגין מצב חרדתי ממושך, פריט ליקוי 34(ב)(3), מיום 27.7.19
10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א), מיום 1.1.19
דיון והכרעה
לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין להידחות.
הוועדה היתה ערה לטיפול התרופתי וקבעה למערער נכות נפשית בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 34(ב)(3), הקובע: "רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה". מקובלת עלי טענת המשיב, כי האמור מעיד שהוועדה שקלה קיומו של טיפול תרופתי, והנכות נקבעת בהתאם לפריט הליקוי המייצג את מכלול הסימנים והקריטריונים, וביניהם: עוצמה, תדירות ומשך ההפרעה; מספר התקפים בשנתיים האחרונות; מספר האשפוזים, משכם וסיבתם בשנתיים האחרונות; קיומם של סימנים "חיוביים" או "שליליים"; אורך תקופות הרמיסיה; היענות ותגובה לטיפול תרופתי/אחר; התפקוד הנפשי והחברתי; כושר העבודה.
על יסוד הממצאים הקליניים הגיעה הוועדה למסקנה שמצבו של המערער תואם נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א).
על אף מהותה של בדיקת הדימות, לא שוכנעתי שקיים טעם בהשבת עניינו של המערער לוועדה.
סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור נדחה.