נכות שאינה תואמת לרשימת הליקויים בניידות

לדבריו, על הועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ומשכך, אם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי שברשימה לא ניתן לקבוע נכות חלקית מותאמת.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובפרוטוקול הוועדה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ואפרט.

לאור כל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ואין מקום להתערב בה. לפיכך, הערעור נדחה.

המערער אינו מתאים לליקוי (ו') טווחי התנועה והכוח הגס בשתי הרגליים היה מלא (5).

זאת ועוד, הועדה בעצמה קובעת : "בסיכום ההיבט הנורולוגי הועדה מודעת למגבלותיו עקב מחלת מיאסטניה גרביס והבעיות האורטופדיות אך הממצאים אינם ניתנים ליישום". על פי ההלכה הפסוקה במקרים בהם קיים במבוטח ליקוי אולם הוא אינו מופיע ברשימת הליקויים, ניתן לבצע התאמה קלה: "מתי ניתן לערוך "תאום" של פריט ברשימת הליקויים על פי הסכם הניידות ­ תנאי יסודי לעריכת התאום הוא כי במבוטח יתקיים "הליקוי" כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו, אך במקרה שקיימת סטיה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים, או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של הנכה.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת הוועדה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

חוו"ד ד"ר קאסם הישאם 4.6.13 מציין כי סוב מכפות רגליים סוסניות וקבע נכות כללית.

משפסק הדין המחזיר הורה לועדה להתייחס לסעיף ג(7) לרשימת הליקויים ברי שעליה לעשות זאת בהתייחסות בהתאמה, כפי דרישת סעיף י' המורה לועדה לבחון האם מדובר במקבילה אנטומית לסעיף זה. בהחלטה מיום 17.1.21 נדרשה תשובת המוסד לבקשה ובין היתר התייחסותו לשאלה האם שעה שהועדה מגיעה למסקנה כי ליקוי של מבוטח אינו מתאים לרשימת הליקויים מחובתה לבחון אם ליקוי זה מתאים לפריט י' לתוספת להסכם הניידות.

...

משפסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לסעיף ג(7) לרשימת הליקויים ברי שעליה לעשות זאת בהתייחסות בהתאמה, כפי דרישת סעיף י' המורה לוועדה לבחון האם מדובר במקבילה אנטומית לסעיף זה. בהחלטה מיום 17.1.21 נדרשה תשובת המוסד לבקשה ובין היתר התייחסותו לשאלה האם שעה שהוועדה מגיעה למסקנה כי ליקוי של מבוטח אינו מתאים לרשימת הליקויים מחובתה לבחון אם ליקוי זה מתאים לפריט י' לתוספת להסכם הניידות.

גם טענת המוסד ל"חזקה" משפית לכשהי לא פורשה ולא ברורה ומכל מקום חזקה כלשהי נסתרה לחלוטין במקרה דנן בהתאם לעמדתו השגויה של המוסד בבית הדין האזורי הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

ואולם גם אם נתעלם מהיעדר חובת הועדה לבחון סעיפים שלא הופנתה לבחון, גם לגוף הממצאים ברי כי אין ממש בטענות המערער: אשר לטענה כי היה על הועדה לבצע התאמות לסעיפים קיימים גם אם אין מצבו של המערער תואם להם במדויק, כבר נפסק כי הועדה אינה מוסמכת לקבוע אחוזי נכות, אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים שבתוספת א' לסכם הניידות (עב"ל 389-99 המוסד- מאיר כהן (28.5.00)).

הטענה כי ישנה אי התאמה בין מימצאי הועדה בבדיקה (שם) לממצאיה בהתבוננות בהליכת המערער (עמ' 6 לפרוטוקול)- גם אם נכונה (ואינני סבורה כי מדובר בסתירה אלא בבחינת מצבים שונים), לא תועיל למערער שכן לפי שתי ה"מדידות" אין הוא עומד בתנאי הסעיפים.

...

הכרעה מקובלת עלי טענת המשיב כי לא היתה חובה על הוועדה לבחון את כלל סעיפי הליקוי ומידת התאמתם למצבו של המערער.

סוף דבר- ועם כל הצער, אין מנוס מדחיית הערעור.

המשיב הדגיש, כי בהתאם להסכם הניידות אחוזי הנכות מוענקים רק עת קיימת התאמה מלאה ומוחלטת בין הליקוי ממנו סובל המבוטח לבין פריט הליקוי הרשום בהסכם.

סעיף א(1) בהסכם הניידות עוסק בשיתוקים ועת הועדה לא מצאה אצל המערערת שיתוק, אלא מיופטיה משפחתית המציגה חולשה בגפיים תחתונות דיסטלית בלבד, הרי שניתן להבין מדוע מצבה אינו מתאים ליישום סעיף א(1).

בסעיף 2(א) להסכם הניידות נקבע במפורש שעל הועדה הרפואית לקבוע את אחוז המוגבלות בניידות "בהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד". לפיכך נפסק, כי תנאי יסודי לקביעת דרגת מוגבלות מותאמת הוא, כי יתקיים במבוטח הליקוי כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו ורק במקרה שיש סטייה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של המבוטח (ראו: בר"ע (ארצי) 155/10 סלנסקי – המוסד לביטוח לאומי, 19.4.10).

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטה המצדיק התערבות.

לסיכום מדובר מטופלת עם שיתוק בינוני קשה של הרגליים באופן דיפוזי יותר בשרירים הפרוקסמיליים שתוכים באגן על רקע מיופטיה, הווה אומר מחלה של שרירים, ולא מיאלופטיה הווה אומר מחלת חוט שדרה, כשם שנכתב הוועדה ב 16.4.19.

טרם סיכום אציין, כי קביעת הוועדה נופלת במתחם הסבירות ואין מקום, כי בית הדין יחליף את שיקול דעתה המקצועי-רפואי של הוועדה; אף מינוי מומחה מטעם בית הדין אינו מקובל במסגרת הליכי ערעור על החלטות ועדות רפואיות (ראו: בר"ע (ארצי) 11627-04-18 ורד אדרי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.6.18) ומשכך אף דרישתה החלופית של המערערת דינה להידחות.

סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.