נכות רפואית בשל הגבלה בתנועות בעמוד השדרה

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 25.6.19, אשר קבעה למערער 28% נכות רפואית בגין ליקוי נפשי, הגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני, ובקע סרעפתי (להלן: "הועדה").

...

לעמדת המשיב, דין הערעור להידחות משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, וטענות המערער מופנות נגד מסקנות רפואיות-מקצועיות של הוועדה.

אף עמדת המשיב, לפיה הוועדה אינה מחויבת להתייחס לפרמטרים המנויים בסיפא של תקנה 34 לתקנות בקובעה נכות לפי פריט זה, דינה להידחות בנסיבות העניין.

משכך, דין הערעור להתקבל גם בנושאים אלה.

אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה הנוכחי.

לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים בתחום האורתופדי והנפשי, מונו מומחים מטעם בית המשפט, כמפורט להלן: · בתחום האורתופדי מונה פרופ' מיכאל סודרי (להלן: "פרופ' סודרי'') אשר בדק את התובע ונתן חוו''ד בה נקבע כי בעקבות התאונה לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור של 100% לתקופה מיום 19.8.10 ועד ליום 30.9.10, 30% לתקופה מיום 1.10.10 ועד ליום 30.11.10, 20% לתקופה מיום 1.12.10 ועד ליום 31.1.11 וכן 10% לתקופה מיום 1.2.11 ועד ליום 31.3.11. כן קבע פרופ' סודרי כי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה צוארי, מתוכם 2.5% בעקבות התאונה והיתרה בשל מצב קודם ובנוסף לכך, 10% נכות רפואית צמיתה בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני, מתוכם 1% בעקבות התאונה והיתרה בשל מצב קודם.

...

כמו כן, לא שוכנעתי כי הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע מחייבת מתן עזרת צד ג' ולפיכך אין לפסוק כל פיצוי עבור ראש נזק זה. לאור האמור לעיל התובע זכאי לפיצויים עבור ראשי הנזק כמפורט להלן: · סך של 35,000 ₪ עבור כאב וסבל.

סה"כ – 219,955 ש"ח. מהסכום לעיל יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 98,419 ש''ח. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 109,248 ש''ח. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 110,707 ש''ח .

כן תשלמנה הנתבעות לתובעת הוצאות האגרה, הוצאות התובע עבור הגשת חו"ד רפואיות וחו"ד מומחה לבטיחות העבודה ובנוסף לכך, שכ"ט עו"ד בסך של 25,905 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על האגרה והוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאור כל האמור, יש לקבוע את נכותו הרפואית באופן הבא: בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד השידרה הצוארי – נכות יציבה בשיעור 20% על פי סעיף 37(5)(ב).

...

נכות יציבה: 5% צוואר לפי סע' 37(5)א; 0% כתף שמאל לפי סע' 41(4)א; דרגת הנכות היציבה מיום: 23.4.14 5%; הוועדה דוחה את הערר" לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובחנתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

בעניין זה מקובלת עליי טענת המשיב ולפיה הנכות המוענקת בהתאם לסעיף 42 ניתנת באשר לסיווג חומרת הפציעה בשריר וזאת באמצעות בחינת היכולת התפקודית של השריר ולא רק בהתאם להיקף הפגימה שהתגלתה בבדיקת הדימות (ראו לעניין זה: בר"ע (ארצי) 38337-10-18 מרדכי רחמים - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.11.2018)‏‏.

לאור כל האמור לעיל, משלא נפל פגם בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

בהתאמה, קבעה הועדה כי החל מיום 25.3.19 נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19%, לפי הפרוט הבא: 10% בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני בצורה קלה לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל, ו-10% בגין הגבלה קלה בתנועות צואר לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל. עוד קבעו הועדות הרפואיות של המל"ל לתובע נכויות זמניות: 30% החל מיום 19.11.15 ועד ליום 31.12.15; 20% החל מיום 1.1.16 ועד ליום 28.2.17; ו-10% החל מיום 1.3.17 ועד ליום 31.5.17 (ואי כושר בתאריכים 13-18.11.15).

...

אין בידי לקבל את הטענה כי יש להראות שהוועדה עיינה בכרטיס הרפואי וקבעה את שקבעה ביודעין על עבר רפואי כזה או אחר.

כך או כך, אין לפני עמימות או חשד, בכלל ולמצער, ברמה המצדיקה סטיה מהוראת סעיף 6ב לחוק הפלת"ד; ומנגד, העתרות לבקשה משמעה עיקור תכליתו של ההסדר הנקוב בחוק הפלת"ד. סוף דבר הבקשה להבאת ראיות לסתור – נדחית.

כמו כן, אני קובעת ישיבה נוספת, לאחר תחשיבי נזק, ליום 22.11.22 שעה 9:30.

ביום 9.9.2021 הוגשה חוות דעתו של המומחה (נושאת תאריך של 1.9.2021) במסגרתה הוא קבע כי לתובע נגרמה כתוצאה מהתאונה נכות רפואית צמיתה בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל. כמו כן, המומחה קבע נכויות זמניות כדלקמן: 50% נכות זמנית החל מיום 26.1.2018 ועד ליום 31.5.2018.

אציין כי יועץ הבטיחות העיד כי : "זה רק בשיטת ההרמה אם אתה מכופף את הבירכיים נכון. כדי שרוב המשקל יהיה על הרגליים ולא על עמוד השידרה יש להתכופף נכון. מדגים כיפוף ברכיים נכון והרמה צמוד לגוף ואז אין בעיה" (פרוטוקול דיון מיום 6.10.22 עמוד 8 שורה 8).

...

להלן אבחן את יסודות עוולת הרשלנות, אך לפני כן אעיר כי איני מקבל את טענת התובע (סעיף 7 לכתב התביעה) לפיה חל בענייננו סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

וכך גם בענייננו, מדובר כאמור בהרמת משקל של כ-30 ק"ג לגובה של מספר ס"מ, לצורך החלפת מדחס, מדובר בעבודת כפיים, לפיכך אני קובע כי בנסיבות אלה הנתבעת לא העמידה את התובע לפני סיכון בלתי סביר, ולכן לא קיימת חובת זהירות קונקרטית.

סוף דבר: התביעה נדחית הן מהטעם שלא מתקיימת עוולת הרשלנות, וליתר דיוק לא קיימת חובת זהירות קונקרטית ולא ברור כיצד היא הופרה, והן מהטעם שאם הייתה אחריות, אזי לאור שיעור האשם התורם וחישוב הנזק, התביעה הייתה נבלעת.

התובע ישלם לחברת הביטוח – הנתבעת מס' 2 - הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום לידי בא כוחה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מורה על השבת פיקדון העדים שנותר במזכירות בית המשפט לידי התובע, באמצעות ב"כ. זכות ערעור כדין.