נכות צמיתה בגין תאונה במקום ציבורי

בעיניין זה מפנה התובע לכך, שבראייה הציבורית קיימת מודעות לצורך – במקומות מרובי קהל - בייצוב הכיסא במקומו, כעולה מהוראת ב-ס' 8 לתוספת לתקנות הבטיחות במקומות צבוריים (אספות), תשמ"ט-1989, שלשונו: "במקום אספות קבוע יהא השמוש במושבים שלא חוברו לרצפה חיבור של קבע, מותר אם נתקיים אחד מאלה:

לפי חוות הדעת, לאחר עיון ובדיקת המסמכים הרפואיים ובדיקת התובע, מצא המומחה לייחס לתובע בגין התאונה - נכות אורתופדית קבועה ונכויות זמניות, כדלקמן: נכות קבועה (צמיתה) בשיעור 10% בגין הגבלה בטווחי תנועות שורש יד ימין, צד דומינאנטי – לפי הוראת סעיף 41(10)(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), וכן נכות אורתופדית קבועה בשיעור 2.5% בגין פגיעה בעצב מדיאנוס ביד ימין בצורה קלה, בנכוי מחצית בגין מצב קודם – לפי הוראת סעיף 31(4)(א)I (חלקי).

אם כן, מחלוקת בסיסית בתיק זה היא בשאלה: האם בבחינת הפגיעה התפקודית בתובע בשל התאונה בעניינינו ובקביעת הנכות התפקודית שנגרמה יש לייחס משמעות לבעיות בריאותיות מהן סבל טרם התאונה, ואיזו משמעות? כרקע משפטי להתבוננות במחלוקת זו, אפנה לכך שלפי הפסיקה, אכן – ככלל - בבחינת הנכות התפקודית בגין תאונה, עקרונית, מתייחסים ל"יתרת בריאותו" של אדם טרם אותה תאונה, כך גם בקביעת גריעה מכושר הישתכרות בעתיד; ונקבע במפורש [ר' ע"א 589/89 שרה רקוביצקי נ' יעקובוב ואח', פ"ד מז(1), 726, 734-733]: "מקום שנכותו של הנפגע אמורה לשקף את מידת הגריעה מכושר הישתכרותו, תובא בחשבון כל נכות קודמת בה לקה לפני התאונה. שהלוא מצב בריאותו וכושר הישתכרותו של מי שלקה בנכות קודמת אינם כמצב בריאותו וככושר הישתכרותו של אדם בריא; ודרגת הנכות הנקבעת לו מיועדת לבטא את השינוי שחוללה הפגיעה, במצבו הרפואי או בכושר הישתכרותו, ביחס למצבו הרפואי וכושר הישתכרותו הקודמים". דא עקא.

...

אשר על כן, אני קובע כי בגין הפסד שכר לעבר (כולל הפסדי פנסיה) זכאי התובע לפיצוי בסך 31,000 ₪ [27,135 +3,324= 30,459; ובעיגול – 31,000 ₪].

כפי שהבהרתי אינני מקבל שהוכח ששכרו ללא התאונה היה מכפיל את עצמו או גדל משמעותית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי – א. התביעה מתקבלת כך שהנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 176,000 ₪.

שתיהן קבעו כי לתובע נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בגין טנטון.

משכך, טוענת הנתבעת, אין רלבאנטיות בעניננו לשאלת האחריות המושגית או הקונקרטית, שכן בודאי לא ניתן לצפות שמבקרים במקום צבורי יבחרו לגעת ברכוש פרטי, שאינו שלהם, באופן הנוגד כל היגיון והטענה שיש לשים על השער שלט שיהיה כתוב בו שאסור לגעת בשער שהוא אינו תקול ולא הוכח שהוא תקול, היא טענה המשוללת כל יסוד.

...

ראשית יאמר כי גם אם מקובלת עלי גרסת התובע לפיה נפצע מפגיעת שער הברזל בפניו, לאחר שהוא ניסה לפתוח אותו על מנת לצאת מהמקום בו חנה, הרי שהטענה כי השער היה תקול או לא תקין בדרך כלשהי, לא הוכחה כלל על ידי התובע, שטען לדעתו בענין בלבד.

הטענה כי היה על עובדי הקניון לעקוב אחר פעולתו של התובע מרגע שנכנס למתחם, להזהירו מפני חניה במקום ומפני תפעול עצמי של השער, אינה מקובלת עלי.

סיכומם של דברים - התביעה נדחית.

מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר דרור פוקס, מצא כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה.

אכן, התאונה אירעה בין השעות 07:30 עד 08:00 בבוקר, בעוד ששעת הקבלה הרשומה במכתב השיחרור ממרכז טפול יום במכבי שירותי בריאות, היא 14:06, אך התובעת מסרה הסבר סביר והגיוני מאוד לפער הזמנים בין שעת הפגיעה עד שעת הקבלה במרכז הנ"ל. התובעת ציינה, כי ממקום התאונה היא הלכה ברגל עד בית בנה, כי פחדה לנהוג בשל הכאבים העזים שתקפו אותה.

זאת ועוד, ד"ר מלמד הוסיף וציין כי זמן ההמתנה לניתוח ברפואה הציבורית ארוך הוא, וככל שתצטרך התובעת לעבור את הניתוח באופן פרטי, יהא עליה לשאת בהישתתפות עצמית בסך של 5,000 ₪.

...

שאלת הנזק והפיצוי: הפסדי הכנסה לעבר – מקובלת עלי טענת התובעת, כי נגרמו לה הפסדים עקב היעדרותה מעבודתה במשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה.

עזרת צד ג' לעבר: שוכנעתי כי בארבעת החודשים הראשונה לאחר הפגיעה, התובעת הייתה תלויה במידה רבה בעזרת בני משפחתה ובהיקף שעלה על היקף העזרה המקובלת בין בני משפחה.

מכאן, ואם הייתה מועלית טענה כלשהי כנגד פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' ואם היה נטען כי התובעת הפרה את חובתה להקטין נזקיה, הטענה הייתה נדחית, שכן שיעור הפיצוי בגין ההפסדים בעקבות הניתוח לא היה נופל משיעור הפיצוי שפסקתי לעיל בגין עזרת צד ג' לעתיד.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 106,000 ₪, בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 5,756 ₪ בגין הוצאות משפט (שכ"ט מומחים ואגרת פתיחה).

התובע טען לנכות צמיתה עקב התאונה, והפנה למימצאי חוות דעת מומחה רפואי מטעמו (ד"ר משה דניאל), אשר העתק ממנה צורף לכתב התביעה.

בכל הקשור לסוגיית החבות הנזיקית, טוען התובע, כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה של המועצה המקומית, אשר התבטאה, בין היתר, בכך שהתעלמה מקיומו של המפגע; לא הזהירה את הציבור, ובכללו התובע, מפני סיכונים הנובעים מהמפגע; לא עשתה שימוש באמצעים שברשותה בכדי להסיר את המפגע; לא דאגה לניקיון ו/או תיחזוקה של המדרכה, דבר שעשוי היה למנוע את הנזק לתובע; לא דאגה לבטיחות העוברים והשבים במרחב הצבורי בתחום שיפוטה.

מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לאור הפערים בין חוות דעת הרפואיות שהוגשו מטעם בעלי הדין, מינה המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופט הבכיר ג'מיל נאסר) את ד"ר נועם שרף כמומחה בתחום האורתופד מטעם ביהמ"ש. עפ"י מימצאי חוות דעתו, העריך המומחה את נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה בשיעור 25%, לפי סעיף 35(19(ד') לקובץ תקנות המל"ל לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה (מותאם, וכולל בתוכו גם את הגבלת התיפקוד הכללית וכאבי הגב של התובע).

עדות העד מזייד אבראהים (בן התובע) בפתח חקירתו הנגדית בביהמ"ש העיד הבן מזייד כי לאחר התאונה אחותו היתקשרה אליו ודיווחה לו על התאונה והוא הגיע מביתו מיד למקום עם רכבו וליווה את אביו לבית החולים ביחד עם אמו, וכי בעת שהגיעו לחדר המיון סיפרו לצוות הרפואי מה קרה (פ' עמ' 11 ש' 11-18, 25-29).

...

סיכום לסיכום האמור לעיל, מצאתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו משלא הוכחו נסיבות אירוע הנפילה ומשלא הוכחה רשלנות מצידה של הנתבעת (אף לפי גרסתו של התובע).

בהתאם, התביעה נדחית.

בהתחשב בגילו ומצבו הרפואי של התובע, לפני נפילתו וכתוצאה ממנה, אני נמנעת מחיובו בהוצאות משפט.

מכל מקום, טוענים הנתבעים, גם אם ייעתר בית המשפט לבקשה, הרי שאין בכך כדי לשלול מהם את זכותם להגיש חוות דעת רפואית מטעמם בטרם ימונו מומחים מטעם בית המשפט.

קביעת המל"ל/נכות כללית, הנזכרת בכתב התביעה, אין בה כדי לתמוך בטענותיו של התובע אודות הוותרות נכות צמיתה אצלו עקב התאונה נשוא התביעה, להיפך: במל"ל/נכות כללית נקבעו לו גם נכויות אשר בבירור אינן קשורות לתאונה, כגון נכות בגין שבר בכף רגל שמאל, החל מיום 1.6.2010 (טרם ארוע התאונה נשוא התביעה), וכגון נכות בגין שבר בברך ימין, כשאין כל תעוד רפואי המלמד כי נגרם לתובע שבר כאמור, לא בכלל, וקל וחומר - לא בתאונה נשוא התביעה.

בנוסף, לא צויינו נסיונות כלשהם של המבקש לפנות לקרובי מישפחה ו/או למוסדות בנקאיים ולגייס כספים, בטרם יפנה לקופה הציבורית.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אין בידי להיעתר לבקשה.

מכל אלו - פגיעה אפשרית בכל אחד מבעלי הדין - נקבע בפסיקת בתי המשפט, כי לבקשות פטור מעין אלו יש להיעתר במשורה; כפועל יוצא נקבע, כי על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, וכי יש בפיו טענה הראויה להישמע.

סיכומו של דבר: לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.