עו"ד: תאונת דרכים מינואר 2017 שהועדה דרג א קבעה כי אין נכות בגין הצואר והגבלה מזערית בתנועות הגב בשיעור של 5 אחוזים ומכך נוכו 5 אחוזים בגין העבר והועדה הראומטולוגית קבעה כי המערער קובע מפיברומיאלגיה אך ניתקה את הקשר הסיבתי לתאונה.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.
מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי המערער התלונן גם בפניה, באמצעות בא כוחו, על הפיברומיאלגיה, וציין בהקשר זה:
"אי אפשר להתעלם מנושא כאב הדומיננטי אצל המערר מטופל כבר שנים במרפאות כאב טופל בתרופות מקבל קנביס ברישיון מטופל בזריקות בעבר תחת שיקוף היום סטרואידים, לדוקאין במקביל לכל זה אובחן כסובל מפוסט טראומה והתפתחו אצלו תנועות של דיכאון כעסים עצבנות קשיי שינה עייפות כרונית ירידה במשקל וכאבים קשים לכל הגוף. היות ורק בשנת 2020 צוות מרפאת הכאב הפנה אותו לבדיקה ראומטולוגית הוועדה הראשונה שללה קשר סיבתי עקב הזמן הרב שחלף לתאונה. כך יוצא שלמעשה המערר שמטופל באינטנסיביות כבר הרבה שנים נופל בין הכיסאות בין ועדה אורטופדית שקבעה 5 אחוזי נכות בלבד לבין ועדה ראומטלוגית שמצאה פיברומיאלגיה אך לא קושרת אותו לתאונה."
לאחר כל אלה ועדת הערר ציינה במסגרת מסקנותיה:
"הוועדה אינה מוצאת קשר סיבתי בין התלונות הקשורות לפיברומיאלגיה לתאונת הדרכים הנידונה".
קביעת ועדת הערר כי לא מצאה קשר סיבתי בין התלונות לפיברומיאלגיה והתאונה היא קביעה סתמית, לאקונית הנעדרת הנמקה מינימאלית ומשך היא בגדר מסקנה ולא הנמקה עליה ניתן להעביר ביקורת שיפוטית.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל ביחס לפיברומיאלגיה כדלקמן:
עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר (נפגעי עבודה ) בהרכבה מיום 13.4.2022 על מנת שתשקול בשנית את קביעתה בעניין שאלת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לפיברומיאלגיה לאחר שתיוועץ עם ראומטולוג.
