נכות על פי חוק או נכות מוסכמת

על פי ההלכה הפסוקה, אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייב מעסיק לשלם לעובד שכר מסוים או תנאי שכר אחרים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד שכר נמוך יותר או תנאי שכר שונים מהמוסכם והצדדים שותקים, ייראה הדבר כאילו נתנו הצדדים הסכמתם לכך מלכתחילה.

תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים, לפיכך, במקרה הרגיל, כ"חסכון בידי המעסיק" הזכאי להשבתם לידיו אם העובד סיים עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים (דב"ע (ארצי) לה/3-29 פוטוקר שטיין – אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פד"ע ו' 288 (1975); דב"ע נג/3-234 ברקן – טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פד"ע כז 189 (1994)) והם יזקפו "על חשבון" הפיצויים עם שיחרור הקופה לזכות העובד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים (מ' גולדברג, "פצויי פיטורים לזכאים לפנסיה מכח חוק או למבוטחים במערכת פנסיונית או בקופת גמל" עיוני משפט ט 569, 576 (1983); להלן – גולדברג).

סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע רשימה סגורה של מקרים המאפשרים קזוז כספים ממשכורתו של עובד (סכום שחובה לנכותו על פי חוק, תרומות שהעובד הסכים כי ינוכו, דמי חבר לאירגון עובדים, דמי טפול אירגוני, קנס שהוטל על עובד על פי הסכם קבוצי או על פי חוק, תשלומים לקופת גמל, חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, מקדמות על חשבון שכר העבודה).

...

לפיכך הננו מחייבים את הנתבע בהלנת שכר בסך של 2,000 ₪.

התנהלות התובעת: לסיום מצאנו מקום לציין כי ביום 6/2/18 הגישה התובעת בקשה להקדמת הדיון.

סוף דבר: גב' ריבה פניני תשלם לנתבע החזר בגין תשלום פיצויי פיטורים בסך 29,291 ₪ והחזר בגין דמי הבראה ששולמו ביתר בסך 37,943 ₪.

"ארוע מזכה" – מוות, נכות או פרישה בגיל 60 ויותר, ולמעט אם נשללה זכות העובד לפצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק פצויי פיטורים.

נכויים וקיזוזים שקוזזו בחודשים ינואר ופברואר 2015 סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע אילו נכויים רשאי מעסיק לנכות משכרו של העובד: 25א)לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק.

לא נעלם מעיננו שהתובע העיד שנאמר לו שממועד מסוים הדו"חות ישולמו "חצי חצי" (ע' 9 ש'21-19 ) , התובע לא העיד שהסכים לכך אלא שהדבר נאמר לו. מבלי להדרש לשאלה האם מדובר בשינוי חד צדדי של תנאי מוסכם בחוזה העבודה, נזכיר כי בעוד דיני החוזים מתירים קיומם של חוזים בעל פה, דיני העבודה מגבילים את החופש החוזי של הצדדים בשל אופיים המיוחד של יחסי עובד – מעסיק ועל מנת לנכות חוב משכרו של עובד נידרשת הסכמה בכתב (ראה סע' 44 לעיל).

...

התובע ישלם לנתבעים סך 150 ₪ בגין דו"ח חניה מיום 15.01.15 וכן ישלם 735.5 ₪ בגין הדו"ח שניתן בשל החזקת כלב ללא רצועה.

הנתבעים ישלמו את הדו"חות לרשויות ככל שלא עשו כן עד כה. ככל שהדו"חות טרם שולמו על ידי הנתבעים יישאו הם בעלות קנסות וריבית ככל שיש כאלה.

לאור זאת ולאור תוצאת ההליך מצאנו לפסוק לטובת התובע שכ"ט והוצאות בסך 3,000 ₪ בגין התביעה שכנגד.

העובד מונה למנהל המיזם במגדלי שיר והיה ממונה, בין היתר, על ניהול העבודה המקצועית; ניהול משא ומתן עם קבלני המשנה; אישור תשלום לפי עבודות בפועל לעובדים וספקים; הכנת מסמכים שונים והחתמת הגורמים המוסכמים; עמידה בתקציב הפרויקט ודיווח למנכ"ל החברה אודות הפעולות במקום ועל צורך בפעולות חריגות.

(1)   סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק; (2)   תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו; (3)   דמי חבר באירגון עובדים .

...

החוזה לא נחתם בסופו של דבר, בשל מספר מחלוקות בין הצדדים הנוגעות לתוכנו.

התביעה בהקשר זה נדחית.

התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום לאור כל האמור נדחית התביעה, פרט לכך שהעובד ישיב לידי החברה תוך 30 יום את מכשיר הטלפון הנייד שניתן לו. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כך שהחברה תשלם לעובד תוך 30 יום את התשלומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 8,208 ₪, בניכוי כל סכום שהופקד בפועל עבור העובד בקופה, ככל שהופקד, כפוף להצגת אישור הקופה.

סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע אילו נכויים רשאי מעסיק לנכות משכרו של העובד: (א)לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק.

הלכה היא כי יש לפרש את המונח "חוב" שבסעיף 25 לחוק כחוב קצוב ומוסכם שאינו שנוי במחלוקת שהעובד התחייב בכתב לשלמו, רק במקרה זה מותר יהיה למעסיק לנכות את החוב משכרו של העובד.

...

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה את הסכומים כדלקמן: א. שכר חודש 4/2016 בסך 6,439 ₪ ב. שכר חודש 5/2016 בסך 850 ₪ ג. פדיון ימי חופשה בסך 5,637 ₪ ד. דמי הבראה בסך 3,806 ₪ סה"כ - 16,732 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4/5/2016 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענת הקיזוז של הנתבעת נדחית גם היא.

באשר להוצאות, בשים לב מחד להיקף התביעה המקורית בסך של 257,823 ₪ ולתוצאה אליה הגענו כמפורט לעיל ומאידך, שגם טענת הנתבעת לקיזוז נדחתה גם היא, אנו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו.

  (א)  לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1)   סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק; (2)   תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו; (3)   דמי חבר באירגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל; (3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעסיקו בכתב על היתנגדותו לתשלום התוספת; (3ב) דמי טפול מקצועי-אירגוני לטובת האירגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לנכוי כאמור; שר העבודה, לאחר היתייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאשור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מאקסימום דמי הטיפול המקצועי-אירגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו; (4)   סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קבוצי או על פי חיקוק (5)   תשלומים שוטפים לקופות גמל ובילבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על היתנגדותו לתשלומם; (6)   חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; (7)   מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).

התובע לא חולק על ההלוואה אותה נטל, והדברים עולים קנה אחד גם עם ההתכתבות בין הצדדים, אלא שלגירסת התובע, קוזז משכרו מעבר למותר כאמור על פי דין וכן בנגוד למוסכם.

...

לאור כל האמור הגיש התובע כתב תביעתו ועתר לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 78,819 ₪.

למעלה מן הדרוש נציין כי בכל מקרה נראה שטענת הקיזוז הייתה נדחית, אף לגופו של ענין.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת 1 לשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- בסך 61,488 ₪.

לאור האמור לעיל ובשים לב לסכום הנפסק החלטנו כי הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.