נכות נפשית תאונות אישיות קשר סיבתי וזכאות לפיצוי

נטען כי התובע הסתיר מהמומחה עובדות מהותיות, הנוגעות לסיבת אי גיוסו לצה"ל, בקשר לקיומם של 6 תיקים פליליים, שמונה קצין מבחן ונגזר עליו מאסר על תנאי, נתונים המצביעים על נכות נפשית קודמת לתאונות נשוא התביעה.

לדעת המומחה נתונים אלה מלמדים על פתולוגיה של הפרעת אישיות, אולם לא ניתן לקבוע על סמך התעוד הרפואי ונתונים אלה קיומה של נכות נפשית, בהעדר תעוד רפואי המלמד שהתובע עבר טרם התאונה טפול פסיכיאטרי, איבחנה פסיכיאטרית או אישפוז פסיכיאטרי, וכי אין די בהתנהגות עבריינית כדי לאבחן נכות נפשית להבדיל מהפרעת היתנהגות.

ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב מישפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277).

כאב וסבל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, הפצוי בגין ראש נזק זה הנו ע"פ שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנגרמה לתובע בגין כל אחת משלושת התאונות - בגין תאונה ראשונה מיום 14.1.18 – פיצוי עבור כאב וסבל בסך 10,534ש"ח (בגין נכות רפואית משוקללת בשיעור5.6%, המורכבת מנכות אורתופדית של 2.3% ו-3.3% נכות א.א.ג. בגין התאונות השנייה מיום 4.4.19 – פיצוי עבור כאב וסבל בסך 24,823 ש"ח (בגין נכות רפואית משוקללת בשיעור13.5%, המורכבת מנכות אורתופדית של 2.3%, נכות נוירולוגית 5%, נכות א.א.ג 3.3%, נכות פסיכיאטרית 3.5%.

...

עיון התדפיס רציפות ביטוח במל"ל מעלה כי הכנסתו של התובע מאז התאונות ועד היום, לא רק שלא פחתה אלא הושבחה, עובדה התומכת במסקנה כי ההשפעה התפקודית של הנכויות שנגרמו בתאונות הינה מזערית.

סוף דבר סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 6,100 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 234,390 ₪, כאשר מתוך סכום זה "יוקפא" בשלב זה סך 34,000 ₪ עד לסיום הליך במל"ל להכרה בתאונה השנייה כתאונת עבודה, כאשר יתרת הסכום בסך 200,390 ₪, תשולם לתובע תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

קביעה זו בהיתחשב בהערה שהוסיף המומחה בדבר קשיים תעסוקתיים של התובע שמקורם בנתונים אישיותיים שאינם קשורים לתאונה, משמעה שתרומתה של הנכות הנפשית שנגרמה לתובע בתאונה לקשייו התעסוקתיים של התובע – מוגבלת ביותר, עד אפסית.

הנתבעת טוענת בסיכומים מטעמה כי על התובע להוכיח הפסד בפועל על מנת שיהיה זכאי לפצוי בראש נזק זה, והוא לא עשה כן. את בסיס השכר של התובע לעבר מבקשת הנתבעת לחשב לפי 5,035 ₪ לחודש – כרמת שכרו בא.ג.מ.י. עובר לתאונה.

כאמור, איני מוצא קשר סיבתי כלשהוא בין הפסדי שכר נוספים שהיו לתובע בעבר לבין התאונה.

...

אני מקבל את עדות התובע ואמו כי החודשים שלאחר התאונה היו קשים ביותר עבור התובע והסובבים אותו.

סוף דבר התובע נפגע בתאונת דרכים, ונגרמו לו נזקי גוף, שבגינם נקבעה לו על ידי מומחים מטעם בית המשפט נכות משוקללת בשיעור 31.6% בגין פגיעות אורתופדיות ונפשיות.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 564,000 ₪; הוצאות משפט (לרבות אגרות ושכר עדים) בסך 1,000 ₪.

המומחה הנ"ל קבע כי עוצמת הקשר הסיבתי בין נכותו הנפשית לתאונה פחותה מ20% ובית הדין שלל את פגיעתו של התובע בתחום הנפשי.

דיון והכרעה ברע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד קוואסמה (05.08.2012) נקבע ש: "הדרך הרגילה שנקבעה בחוק הפיצויים להוכחת עניין שברפואה – ובכלל זה הוכחת עניינים רפואיים הכרוכים ביסוד הקשר הסיבתי – היא דרך של הגשת בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בהתאם להוראות סעיף 6א לחוק הפיצויים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, אשר הותקנו על-פיו. תכליתו של הסדר ייחודי זה היא מניעת ההוצאות והתארכות ההליכים הנובעות מכך שגם מקום בו מוגשות חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, תכופות נזקק בית המשפט למינוי מומחה רפואי (שלישי במספר) מטעמו, על-מנת שיסייע בידו להכריע בחילוקי הדיעות שבין המומחים מטעם הצדדים. מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט מראש, מבלי שניתנת לצדדים האפשרות להגיש חוות דעת מטעמם, מקצרת ומייעלת את ניהולן של תביעות המוגשות לפי חוק הפיצויים. לצד זאת, ההכרעה בבקשה למינוי מומחה רפואי מצריכה הפעלת שיקול דעת מצד בית המשפט. במסגרת זאת, נידרשת "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות הקשורה בקשר סיבתי לתאונה (רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מ"ז(4) 89 (2003)).

שוכנעתי שבכדי לקדם את ההליכים בתיק ולתת לתובע להוכיח את טענותיו אין מנוס מלמנות מומחה מטעם ביהמ"ש ולהורות לצדדים להגיש תחשיבי לאחר קבלת חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש. יחד עם זאת, לאור טיב הראיות לכאורה ולאור העובדה שבית הדין לעבודה דחה את טענות התובע, ראוי לאזן בין הזכויות הדיוניות של הצדדים, על ידי חלוקת המימון ביניים של הוצאות המומחה, בין הצדדים באופן שווה, ולא להטיל את מלואם על כתפי הנתבעת.

לצורך הבטחת העידר ניגוד עניינים, ולפי תקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ימלא המומחה את טופס 6 (מצ"ב להחלטה זו) : "89(א) לצורך מניעת ניגוד עניינים, יצהיר מומחה מטעם בית המשפט מיד עם קבלת המינוי ובטרם יחל תפקידו על זיקות אישיות העשויות להיות לו בנוגע להליך, לבעלי הדין או לבית המשפט; ההצהרה תהיה ערוכה לפי הנוסח בטופס 6 שבתוספת הראשונה ותומצא לבית המשפט ולבעלי הדין.

...

משעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שקיימת ראשית ראיה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, לאור המסמכים שלהלן שצורפו לבקשה: סיכום ביקור במרפאת לין בימים, 12.07.17, 28.07.17, 11.08.17.

שוכנעתי שבכדי לקדם את ההליכים בתיק ולתת לתובע להוכיח את טענותיו אין מנוס מלמנות מומחה מטעם ביהמ"ש ולהורות לצדדים להגיש תחשיבי לאחר קבלת חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש. יחד עם זאת, לאור טיב הראיות לכאורה ולאור העובדה שבית הדין לעבודה דחה את טענות התובע, ראוי לאזן בין הזכויות הדיוניות של הצדדים, על ידי חלוקת המימון ביניים של הוצאות המומחה, בין הצדדים באופן שווה, ולא להטיל את מלואם על כתפי הנתבעת.

לפיכך: הנני מורה על מינויו של ד"ר אילן טל מטעם בית המשפט, להערכת מצבו הבריאותי של התובע לפני ואחרי התאונה והאם לדעתו נכותו נובעת מהאירוע הנטען.

כמצוות תקנה 53 לתקנות החדשות ומשלא מצאתי כל סיבה לפטור את הנתבעת מלשלם הוצאות בקשה זו, הנני מחייב אותה לשלם לתובע הוצאות בקשה זו בסך 1,800 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט.

בהקשר זה היא מפנה לד"נ 4693/05 בית החולים כרמל חיפה נ' עדן מלול, ניתן ביום 29.8.10, (להלן: "עניין עדן מלול") שם נפסק כי במקרים מסוימים של עמימות סיבתית, יתכנו חריגים לכלל של הוכחה על פי "מאזן ההסתברויות", בנסיבות בהן הפיתרון הרגיל אינו נותן מענה הולם, ובאותם המקרים ייעשה שימוש בחריג של פיצוי לפי היסתברות.

לא ברור מדוע יש להכיר בקשר סיבתי, מעל ל- 50%, לטיפולים שניתנו לתובעת על ידי ד"ר שוורץ ולאו דוקא לסיליקון או לטיפולים שקבלה התובעת אצל רופאים שונים עם חומרים שונים או לטפול שניתן לתובעת בשפה העליונה על ידי רופא לא ידוע עם חומר לא ידוע.

חובתה של הנתבעת בהתאם לסעיפים 13 ו – 14 לחוק זכויות החולה הייתה ליתן הסבר עובר לטפול על מהותו והסיכונים הכרוכים בו. המחלוקת נעוצה למעשה בגרסאותיהן הקוטביות של התובעת והנתבעת באשר להקף הפרוט שניתן לתובעת בעל פה אודות הסיבוכים האפשריים שקשורים לטפול שניתן לה. ד"ר גולן, המומחה מטעם ד"ר שוורץ, העיד בחקירתו כי יש לבצע רישום רפואי של ההזרקות, בין היתר מהו החומר שנעשה בו שימוש, ואישר כי הוא אינו זוכר שראה רישומים שכאלה שנעשו על ידי ד"ר שוורץ לאורך הטיפולים.

בחקירתו בבית המשפט התבקש המומחה להסביר מדוע בחוות דעתו היתייחס בצורה מאוד מינורית לעובדה כי בעלה של התובעת נרצח והתובעת הייתה בטיפול נפשי במשך 3 שנים לאחר מכן ובכל זאת לא מצא לייחס לעברה הנפשי משקל גבוה יותר והשיב: "בהתייחס לסעיף יח', אתה שואל האם אני סבור שסעיף זה הוא כל כך מינורי שלא מצאתי להזכיר אותו בתולדות החיים, אני משיב לך שזה לא עניין של מינורי או מאקסימאלי, זה תולדות חיים של בן אדם. התובעת שיושבת מולנו עברה טראומה שבעלה נרצח ואחר זה היא הייתה בטיפול ואני חושב שזה מספיק בעצם להראות את המצב שלה, כי בעצם רקע למה שקרה לה בעיניין הניתוחים העקריים עליהם אנחנו מדברים. זאת אומרת, יש לנו עניין של טראומה מחודשת. זאת אומרת, היא עברה טראומה והסתדרה סך הכל והמשיכה את חייה, זה היה בשנת 2002. במשך השנים היא ניסתה לבנות את עצמה, האישיות שלה, היופי שלה, אפילו עברה שני ניתוחי חזה כדי לחיות את חייה, היא התנדבה בציבור...".(ראה עמ' 5 לפרוטוקול).

הוא העריך בחוות דעתו את נכותה הנפשית הזמנית של התובעת בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)(2) למבחני הנכות, ולאחר שנה, לאחר שהתובעת תקבל טפול פסיכיאטרי, אשר צפוי להערכתו לשפר את מצבה לפחות באופן חלקי, העמיד את נכותה בשיעור של 5% לפי סעיף 34 (ב) (1-2) למבחני הנכות.

ד"ר נפתלי לא מביא בחשבון עובדות בעלות משמעות כמו למשל ארוע הרציחה של בעלה, מות אביה באופן פיתאומי בתאונת דרכים עובר לטפול האסטטי נשוא התביעה שבגינם נדרשה לטפול פסיכולוגי במשך מספר שנים.

...

מקובלת עליי טענת הנתבעות כי ככל שמדובר בפיצוי בגין נזק מיוחד יש להמציא קבלות ואישורים בגין ההוצאות שהוצאו.

כפי שקבעתי לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי בעקבות התגובה בפניה היא מסתגרת בביתה והפסיקה לנהל חיים שגרתיים.

סוף דבר ראיתי לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת התרשלה בטיפול שהעניקה לה ואף לא הוכיחה קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לה על ידי ד"ר שוורץ לבין הנזק שנגרם לה בפניה.

(להלן: "התאונה") התובע טען שהתאונה גרמה לו לדחק נפשי שהתפתח מאוחר יותר למחלת סכיזופרניה וכי הוא זכאי לפצוי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות שהנפיקה הנתבעת.

"מהאנמנזה, מסמכים רפואיים וממצאי בדיקתי הקלינית והתרשמותי, מר עארף מחמוד סובל מסכיזופרניה. הגורמים הסיבתיים לסכיזופרניה הם מגוונים...קיימת האפשרות שארוע התקיפה אשר היוה זרז..." "להופעת מחלת הסכיזופרניה אשר הוא סובל ממנה ואשר הייתה אפשרות שהמחלה תופיע גם ללא התאונה, ייתכן בשלב מאוחר יותר..." "כיום אין עדות לסמנים פסיכוטיים פעילים עם הטיפול התרופתי אשר מקבל. מדובר במחלת סכיזופרניה כעת ברימיסיה עם צמום אפקטיבי. מאותה נכות קשורה סיבתית לארוע התקיפה שבנדון.

פסקה 3 ) ג. על כך שבין יסודות מקרה הביטוח שעל התובע להוכיח נימנה גם יסוד הקשר הסיבתי ר' ירון אליאס דיני ביטוח 426-427 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: "אליאס ) וכן ר ' בעיניין מוריאנו פסקה 8 שבו נאמר כי על המבוטח רובץ הנטל להראות שלושה אלו: ראשית, הסיכון אשר היתממש הוא מן הסיכונים המכוסים על-ידי הפוליסה; שנית, הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה; שלישית, הנזק שניגרם ארע, במישור הסיבתי, כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה."( הדגשה ל א במקור א. ב.) " (ראו: ת"א 9978-05-17 י'נ' נ' כלל (4.5.2023) וההפניות שם)

...

(להלן: "הפוליסה") מנגד טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות, מאחר שאירוע תקיפה כפי שתיאר התובע, מהווה חריג לפוליסה.

אני סבור שבמקרה דנן, לאור הסתירות שנמצאו בעדותו של התובע ואמו והעובדה שהתובע לא הביא ולו עד אחד לאירוע, למרות שהיו לאירוע לא מעט עדים, נטל זה לא הורם.

לאור כל האמור, אני קובע שדין התביעה להידחות.

וכך, אני מורה.