נכות נפשית לצמיתות בשיעור 10%

חוות דעת אורתופדית מיום 24.3.22, שבה קבע פרופ' אלי שטיינברג לתובע, בגין שתי התאונות, נכויות זמניות, ונכות צמיתה, כמפורט שם. חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי מיום 7.8.22, שבה קבע פרופ' לבקוביץ לתובע נכות נפשית צמיתה בשיעור 10%.

...

(הדגש שלי, ה.א) אם לא די בכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי גם מטעמים של יעילות דיונית אין מקום לקבל את הבקשה.

לכן, גם מטעמים של יעילות דיונית, ומניעת קביעות עובדתיות סותרות ביחס לאותו תובע, אני סבורה שאין מקום לקבל את הבקשה.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

(ב) ד"ר אילה שיינקמן מונתה כמומחית בתחום הפסיכיאטריה, ובחוות דעתה מתאריך 2.6.2020 קבעה שעורי הנכות הבאים: (1) נכות נפשית זמנית בשיעור 15%, למשך תקופה של 5 שנים מיום התאונה, לפי פריט 34ב' (2) – (3) לתוספת לתקנות הנ"ל. (2) נכות נפשית צמיתה בשיעור 10% לפי פריט 34ב(2) לתוספת לתקנות הנ"ל. להשלמת התמונה אציין, כי התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, לפי פרק "ביטוח נכות". הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה, כי נכותו הרפואית היציבה של התובע, מגיעה כדי שיעור של 44%, ודרגת אי הכושר לעבודה שנקבעה לו מגיעה כדי שיעור של 65% (מוצג ת/6).

...

(ב) הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את אגרת המשפט ששולמה על ידו בעת הגשת התביעה, ובנוסף לכך הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 3,200 ₪.

(ד) הנני מחייב את הנתבע מס' 1 (סאמי מוכתאר) לשלם לנתבעת מס' 2 ("קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) כל סכום שישולם על ידי הנתבעת מס' 2 לתובע, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, שתחושב החל מהיום בו תבצע הנתבעת מס' 2 את התשלום לתובע ועד למועד בו ישולם הסכום על ידי הנתבע מס' 1 לנתבעת מס' 2.

(ה) הנני מורה כי העיקול הזמני, שהוטל לפי בקשת הנתבעת מס' 2 על זכויות הנתבע מס' 1, יוגבל לסכום של 25,000 ₪, ויוסיף לעמוד על כנו עד לביצוע האמור בסעיף קטן (ד) שלעיל.

השני, פסיכיאטר, ד"ר זהר, אשר קבע בחוות דעתו מיום 7.9.16, כי הגם שחלפו יותר משלוש שנים מאז התאונה, הטיפול הפסיכיאטרי המתמשך לא היטיב את מצבה ועל כן נותרה נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 10%.

בחוות דעתו מיום 12.7.19 קבע פרופ' קוטלר נכויות כדלקמן: נכות זמנית: · בשיעור 20% מיום התאונה ולמשך שנתיים (הזמן בו טופלה במסגרת טפול נפשי) לפי סעיף 34 ב(3) לתקנות המל"ל. נכות צמיתה: · בשיעור 10% וזאת בשל תסמיני הפרעת דחק בתר חבלתית שאריתיים.

...

לאור הפסיקה הנוהגת ולאור כל האמור לעיל ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 13,000 ₪ (במעוגל) המהווים 12.5% מסך הפיצוי לו זכאית התובעת בגין אב הנזק הפסד שכר בעבר ובעתיד.

לפיכך ולנוכח כל האמור ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה לעבר ולעתיד על סך של 4,000 ₪.

לסיכום נזקי התובעת: הפסד שכר בעבר 3,500 ₪ הפסד שכר לעתיד 100,000 ₪ פנסיה 13,000 ₪ עזרת זולת (עבר ועתיד) 13,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 4,000 ₪ כאב וסבל 39,000 ₪ סה"כ 172,500 ₪ סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט לעיל בסך של 172,500 ₪.

הנתבעות 2-3 הגישו חוות דעת על פיהן נותרה לתובע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור 15%, נכות נפשית לצמיתות בשיעור 10% ונכות נירולוגית לצמיתות בשיעור 15%.

...

יחד עם זאת, בניגוד לנטען בסעיף 74 לסיכומי האחים פתחי, התובע לא הודה כי חתם על מסמך ההדרכה (נהפוך הוא, הוא העיד כי זה אינו אופן חתימתו בד"כ. הגם ממלא בהעדר עדות חליל, לא ברור כלל מה הוסבר לתובע) ובכל מקרה, מהעדויות הסתבר כאמור, כי לשלב אלומיניום אכן היה אחראי בשטח בשם דוד וראה בעניין זה הן את עדות סולימאן (עמ' 44 שורות 18-21 וכן עמ' 45 שורה 2-7), על כי את ההוראות לעבודה קיבלו מטעם דוד והן את עדות סוהיל (עמ' 51 שורות 24-25), אשר העיד אף הוא כי עובדיו: "הם פגשו אדם אחד באתר שקוראים לו דוד. דוד הוא מנהל העבודה של שלמה חכמון. מדובר באדם מבוגר שאחראי על כל ההרכבות. ממנו אנו מקבלים הנחיות איפה מתחילים, איפה מסיימים, איך מרכיבים, איזה יחידות דיור להתחיל להרכיב. אנו מקבלים ממנו הכל" ובעמ' 52 שורות 12-13: "כן. שלמה נתן לי את העבודה הזו מזמן. עשינו 2-3 בניינים ואז נהיינו בקשר עם בחור בשם דוד מטעם שלמה". אציין, כי אמנם חכמון העיד לפני סולימאן וסוהיל, אולם, ב"כ שלב אלומיניום לא עתר לאחר עדותם לאפשר לחכמון, שעדיין נכח באולם, להשלים עדותו.

אינני מקבלת טענה סתמית זו. עיון בתעודת עובד ציבור שצירף המל"ל מעלה כי התשלומים מתייחסים לתשלום בגין שיקום במסגרת הכשרה מקצועית-תשלומי טרום הכשרה להשלמת השכלה, לימודי בגרות ומכינה, הכל כחלק משיקומו המקצועי של התובע.

התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.

התביעה נגד נתבעת 5 נדחית.

בית המשפט התרשם שקיימת ראשית ראיה שלתובעת נכות בתחום הפסיכיאטריה, ומינה את ד"ר בסיה חבולס ז"ל כמומחית בית המשפט בתחום זה. ד"ר חבולס ז"ל בדקה את התובעת והגישה חוות דעת לבית המשפט ביום 13.5.2018, לפיה לתובעת נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 34 לתקנות המל"ל, עקב סימנים סובייקטיביים ואובייקטיבים ל- PTSD.

...

ממכלול הראיות במסגרת הליך זה יש מקום לקבוע כי שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות הינו ביחס אקטוארי של 65% משיעור הנכות הרפואית.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך של 410,094 ₪ על פי הפירוט שלהלן: כאב וסבל – 32,520 ₪ הפסד שכר לעבר – 45,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות לעתיד – 294,785 ₪ הפרשות סוציאליות - 42,473 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר) – 7,500 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עתיד) – 7,500 ₪ עזרת צד ג' (עבר ועתיד) – 15,000 ₪ סה"כ נזק – 444,778 ₪ ניכויים – 34,684 ₪ סה"כ – 410,094 ₪ בנוסף תישא הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד התובעת בסך של 62,500 ₪ (כולל מע"מ), בהחזר אגרת התביעה ששולמה בסך של 710 ₪ ובהחזר הוצאות העדים שזומנו בסך כולל של 1,500 ₪.

לאור קביעתי כאמור בהתייחס לנכות הראומטולוגית אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות זימון המומחית למתן עדות אך לא מצאתי מקום לחיובה בתשלום עלות חוות הדעת.