עוד נטען שמצבה הנפשי של המבקשת כיום (בנוסף ליתר הפגיעות), אשר פוגע בתפקודה בבית ובעבודה נגרם כתוצאה מהתאונה עקב הטראומה הנפשית שגרם הארוע התאונתי, ולחלופין, עקב המיגבלות הרפואיות (אורתופדיות-נוירולוגיות) שמנעו מהמבקשת לשוב למעגל העבודה והביאו מחדש להופעת הבעיות הנפשיות הנ"ל טרם השתלבותה במעגל העבודה.
הערכה תעסוקתית של ד"ר גושן לפיה מעבר לנכות האורתופדית, קיימות גם: נכות בשיעור 10% בגין אי שליטה בסוגרים; נכות בשיעור 20% בגין תיסמונת בתר חבלתית - אובדן כושר עבודה מלא לעסוק במקצועה או בכל מיקצוע אחר בהתאם לכושרה גילה והשכלתה .
כמו כן, הועדות לא התייחסו לאישורי אי-כושר עבודה של הרופא התעסוקתי מטעם קופ"ח והגם שנקבע כי "מבחינה פסיכיאטרית מדובר באישה הסובלת ממצב דיכאוני", הותירה הועדה בערפל את הסיבה למצב דיכאוני זה, וכל זאת כשמונחות לפניה עובדות ותלונות לגורמים רפואיים, כאשר המבקשת הצטיינה בעבודתה במשך כעשר שנים ופוטרה מבלי שבתיק הרפואי קיים ממצא שעשוי לשמש כגורם חלופי לפיטוריה.
לשיטת ב"כ המבקשת, הועדה נימנעה מלהתמודד עם הסיבתיות האפשרית של פגיעת ה"וויפלש" והתסמינים הפסיכיאטריים המוכרים והמיוחסים לתופעה זו בספרות הרפואית.
תכלית נוספת של הוראה זו היא הגברת צדק מהותי, שכן החלת אותה דרגת נכות, שנקבעה על ידי המל"ל בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, עשויה לשים קץ לתופעה פסולה – נטיית הנפגע שלא למצות את זכותו בתביעה המתבררת במל"ל אלא לאחר מיצוי תביעת הנזיקין בבית המשפט, מתוך כוונה "להנות משני העולמות" .
...
לטענת המבקשת התעלמה הוועדה מהתיעוד הרפואי של העובדות הנ"ל בקשר לעברה ולו היה נבחן הייתה ועדת העררים מגיעה למסקנה אחרת .
מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבה לפיה חזקה על ועדות המל"ל, ובפרט במקרה זה, נוכח ההליכים שלאחר קביעת ועדת המל"ל מדרג ראשון (בפני ועדת הערר הראשונה, בביה"ד לעבודה ובפני ועדת הערר השנייה), שבחנו את עניינה של המבקשת ביסודיות, וניכר שהקביעות שנקבעו נעשו, שלא כלאחר יד, אלא לאחר עיון ובדיקה קפדניים, בהם השתתפו, בין היתר, רופאים מומחים בתחומים הרלוונטיים, שעשו מלאכתם וקבעו קביעותיהם על יסוד מלוא החומר הרפואי הרלוונטי שנדרש לכך, ובכלל זה כל החומר הרפואי שהציג בפניהם ב"כ המבקשת, וכן טענות שהעלה בפניהם ושהעלתה בפניהם המבקשת עצמה.
לא זו אף זו, אף ככל שהחומר הרפואי שצורף לבקשה דנן לא עמד בפני הוועדה - ואין בידי לקבוע כך, מאחר שהמשיבה לא עמדה בנטל להראות זאת - הרי שבכל מקרה, עיון במסמכים שצורפו לבקשה מעיד, בין היתר, כי תלונות המבקשת, טענותיה ועמדתה, כמו גם מצבה הרפואי עובר לתאונה היו בפני ועדות המל"ל, ובפרט ועדת הערר האחרונה.
לסיכום
לאור האמור בנסיבות המקרה דנן, הבקשה נדחית, מאחר שלא שוכנעתי שהמבקשת עמדה בנטל לשכנע שיש מקום להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור.