נכות משולבת של יתר לחץ דם, שומנים בדם ומחלת לב

לפני ערעור לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים אשר קבעה ביום 3/10/13 כי דרגת הנכות הרפואית של המערער היא33% נכות רפואית.

ועדה זו, נשוא העירעור קבעה למערער את הנכויות הבאות: 25% לפי סעיף 9 (1) ג II בגין מחלת לב איסכמית, 10% לפי סעיף 3 (ב) בגין עודף שומנים ו 0% לפי סעיף 9 (צא) יתר לחץ דם מאוזן ו – 10% בגין עודף משקל לפי סעיף 14א (ד) וקבעה כי ליקוי זה הנו מנופה.

...

המערער נבדק על ידי הועדה והועדה מציינת "לסיכום מדובר החולה עם מחלה איסכמית שעבר ניתוח מעקפים לפני 13 שנה לפי מכתב מקרדיולוג מטפל (21.8.2013) הועדה עיינה בו מדובר בתעוקת לב יציבה בדרגת תפקודית II. מטופל תרופתית בנוגע ליתר לחץ דם ושומנים בדם. מבחינת מחלת לב איסכמית וגורמי סיכון כגון עודף שומנים ויתר לחץ דם מצבו תואם קביעת דרג I . בגין עודף משקל מצבו תואם ל 14 א 3 10% על כן הועדה מקבלת את הערעור". הועדה גם עשתה בדיקה למערער וגם התייחסה לתלונתיו בסעיף ד לפרוטוקול.

לנוכח כל האמור לא מצאנו טעות משפטית בעבודת הועדה אשר התייחסה לאמור בתלונות, בדקה והחליטה .מדובר בשיקולים רפואיים בלבד בהם בית הדין לא מתערב.

בענייננו אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן דין הערעור להידחות.

פרופ' כהן מציין בחוות דעתו כי המנוח סבל במהלך חייו ממחלות רקע רבות שבכללן יתר לחץ דם, שומנים בדם, סכרת; פגיעה עצבית היקפית אשר אובחנה בתאריך 20.11.2012 ; מחלת לב איסכמית אשר בסבירות רבה התפתחה כעשר שנים לפני מותו; אבנים בדרכי השתן, פארקינסון, שטיון (דמנציה) החלה להתפתח בסוף שנת 2012 ; נפילות והיתקלויות בלתי רצוניות בחפצים, סחרחורות, מחלה צרברווסקולרית.

באשר לשאלה האם נכותו המוכרת של המנוח היא זו אשר גרמה לנפילה ולשבר בצואר הירך טוען פרופ' כהן במסגרת חוות דעתו כי המנוח החל לסבול מנפילות בלתי רצוניות עוד בשנת 2011 וכי הנוירולוגים אשר בדקו אותו לא סברו שמקור המחלה הנו בחולשת הרגליים אלא עקב אורתוסטטיזם פרקינסוניזם, דמנציה או שילוב של שניהם.

...

המערערת אף מציינת בסיכומיה שפרופ' כהן התעלם בחוות דעתו מתיעוד רפואי מאוחר משנת 2007 ומשנת 2011 שמהם עולה כי המנוח סבל מצניחת כף רגל במהלך הליכה, ומחולשה מקסימאלית ברגל ימין וכי מעדותו בביהמ"ש עלה כי הוא התעלם ממסמכים מסוימים בשעת עריכת חווה"ד שאמנם אינם מצריכים את שינוי המסקנה אולם מחייבים התייחסות פרטנית בנוגע לתוכנם (ראה : עמוד 69 שורות 14-19 לפרוטוקול מיום 27.11.19).

לאור המקובץ לעיל עולה כי לא עלה בידי המערערת להוכיח את טענתה העיקרית בסיכומיה ולפיה מותו של המנוח נגרם כתוצאה מזיהום אשר התפתח עקב הנפילה ועל רקע התדרדרות מצבו המנטלי אשר הפך אותו לאדם סיעודי, או שהמנוח נפטר עקב הנפילה בשל הנכות הרפואית המוכרת ממנה סבל.

. סוף דבר : הערעור נדחה וכתוצאה מכך איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטת המשיב מיום 26.10.2016.

הוא מטופל בטיפול תרופתי משולב ללב, לסוכרת, ליתר לחץ דם ולעודף שומנים בדם.

המומחה ציין כי אין ספק שהתובע סבל ועודנו סובל ממחלת לב וכלי דם משמעותית, אשר התגלתה בשנת 2002, על רקע גורמי סיכון ובהם סכרת, יתר לחץ דם ועודף שומנים בדם.

נכותו בגין מחלת הלב עומדת על 50% ובגין הפרעות הקצב עומדת על 100%.

...

התובע שהה לסירוגין בבתי אבות, בביתו ובבית בנו, כשהוא מנמק זאת בשיקולי נוחות ושיקולים משפחתיים שונים, כך שהמסקנה היא, כי שהותו בבתי האבות הייתה מטעמים שאינם טעמים רפואיים ועקב הצורך בהשגחה רפואית, אלא משיקולים אחרים.

נטען, כי היה על התובע לפנות הן בתביעה לקצבה מיוחדת והן לענף סיעוד ובסופו של דבר לבחור את הגמלה המועדפת עליו.

לאחר שקילת טענות הצדדים, אני סבורה, כי קיימת אפשרות שהתובע ימלא אחר התנאים המזכים אותו בקצבה מיוחדת בהתאם לסעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי ויש לאפשר לו להגיש תביעה מתאימה.

לפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים בניידות מיום 15.10.13, הפועלת מכח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב (להלן ובהתאמה -"הועדה"; ו"הסכם הניידות" בהתאמה).

על החלטה זו הגיש המשיב ערר, וביום 15.10.13 היתכנסה הועדה מושא ערעור זה. הועדה שמעה את דברי המערער, כדלקמן: "ידוע כסובל מפריצת דיסק תיסמונת דיסקאטית וכאבים בכתפיים. CTS, יתר לחץ דם, מחלת לב, עודף שומן. 8 חודשים נמצא על כיסא גלגלים עקב כאבי גב חולשה ברגל שמאל. לפני כשנתיים עבר ניתוח לב פתוח מקבל מדבקות מורפיון על 3 ימים" (סעיף 4 לפרוטוקול) בסעיף 5.

רק אם ימצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה, מוסמך בית הדין להתערב בה. בפסיקה נקבע, כי תנאי יסודי לקביעת דרגת מוגבלות מותאמת, הוא כי במבוטח יתקיים "הליקוי" כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו, אך במקרה שקיימת סטייה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים הנדרשים על פי הסעיף ברשימת הליקויים או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של הנכה (עב"ל 389/99 המוסד נ' מאיר כהן - ניתן ביום 28.5.00, בר"ע 155/10 סמיון סלנסקי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.4.10).

...

טענת המערער לפיה הוועדה לא הסבירה את סטייתה מקביעת הוועדה מדרג ראשון ואף לא ציינה כי חל שיפור במצבו הרפואי מאז נבדק על ידי הוועדה מדרג ראשון – אף היא דינה להידחות.

לבסוף, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה אף במקרים בהם אין בנמצא הסבר אורגני בדבר העדר יכולת ברגליים, הרי שיש להחיל עליו את הסכם הניידות.

סוף דבר הערעור נדחה.

פרופ' צימליכמן קבע כי התובע סובל מנכויות רפואיות לצמיתות (ללא קשר לגידול הכלייתי) כדלקמן: 25% בגין מצב לאחר אירוע לבבי, צינתור והרחבת החסימה על ידי בלון עם ירידה חלקית בתיפקוד שריר הלב; 20% בגין הפרעות קצב העלולות לגרום למוות שהצריכו השתלת קוצב דפברלטור; 20% בגין קרישיות יתר המצריכה טפול נוגד קרישה לכל החיים; 10% בגין יתר לחץ דם; 30% בגין חרדה ודכאון המצריכים מעקב וטפול פסיכיאטרי.

לסיכום, קיצור תוחלת חיי התובע בגין כל מחלותיו, לדעתו של פרופ' צימליכמן, עומד על 24 שנים: 10 שנים בגין מצב לאחר החייאה, השתלת קוצב דפברלטור; 10 שנים בגין מצב לאחר אוטם בשריר הלב, הפרעה בתנועתיות דופן תחתון צדדי של חדר שמאל, ללא ירידה בתפוקת הלב; שנתיים בגין קרישיות יתר וטפול לכל החיים בקומדין ושנתיים בגין יתר לחץ דם, מאוזן עם טפול תרופתי.

הוא סבל וסובל מיתר לחץ דם, משומנים בדם ומקרישיות יתר ונוטל תרופות באופן קבוע לטפול במחלות אלו.

לאחר גילוי מחלת הסרטן מתוארת הסתמנות דיכאונית קשה, העונה לקריטריונים של דכאון קליני מאג'ורי עם צורך בטיפול משולב פסיכותרפי ותרופתי.

...

התביעה הוגשה תחילה בבית משפט השלום בתל אביב ובתאריך 19.2.2020 נעתר בית משפט השלום לבקשת התובע, בהסכמת הנתבעת, להעביר הדיון בתובענה לבית משפט זה. בין הצדדים התעוררו מספר שאלות השנויות במחלוקת ובתיק נשמעו ראיות.

אשר לנכות הרפואית בגין כריתת הכליה ובגין כריתת אונה בריאה – אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר אדלמן, חוות הדעת הרפואית היחידה בתיק בעניין זה. נכותו הרפואית של התובע עומדת על 30% ועוד 30%.

מכאן עולה, שגם בשל סיבה זו קשה לקבל הטענה כי תפקיד מנהל זרוע הבניה, אשר, כפי שעולה מהראיות, מהווה תפקיד תובעני הכרוך בעבודת שטח דומיננטית ובמסגרתו יש לנהל עובדי בניה, להיות אחראי על ביצוע הפרויקטים הגדולים של החברה בשטח ולעבוד באופן ישיר מול הנהלת החברה, תפקיד המלווה, כפי שתואר, בלחץ יום יומי, היה נמסר לו. מעבר לכך, לא השתכנעתי כי ניתן להגיע למסקנה ברורה, בהסתברות הנדרשת, על קידומו הצפוי לתפקיד זה, כאשר מדובר בחברה משפחתית וכאשר לתפקיד מונה אחיו של המנכ"ל. עם זאת, לא ניתן לשלול האפשרות כי התובע היה מקודם בעבודתו במהלך השנים, נוכח גילו הצעיר יחסית, שביעות הרצון מתפקודו ושנות העבודה הרבות שנותרו לו. אשר לפגיעה התפקודית – אני מקבלת טענת התובע הנתמכת בחוות דעת המומחית ברפואה תעסוקתית מטעמו כי עקב מחלת הסרטן הוא איבד לחלוטין את כושרו לעבוד בעבודה כלשהי.

עם זאת, אני סבורה שיש לקחת בחשבון היעדרויות אפשריות מהעבודה במשך שנות העבודה שהיו צפויות לו הן בשל יתר מחלותיו והרקע הרפואי שלו ללא קשר למחלת הסרטן והן בשל מחלת הסרטן, גם אם המחלה הייתה מתגלה בשנת 2012.