נכות לפי תקנה 37(7)(א) (מותאם) ביטוח לאומי

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע ב"ל 29711-03-13 18 מרץ 2014 לפני: כב' השופט צבי פרנקל המערער: אדוארד מיכאלוב (ת.ז.-310434873) ע"י ב"כ: עו"ד ברק אדר -נגד- המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אילנית גדקר אהרוני פסק דין

קבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 5% לפי תקנה 37(7)א מותאם בגין תאונת עבודה מיום 30.9.02 בה נפגע המערער בגבו.

...

הוועדה הרפואית התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 12633-05-11 מיום 3.6.12 בו קבע השופט יוספי בסעיף 9 ו- 10 לפסק הדין: "...הנמקת הוועדה, לפיה יש לבחון את הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בשש תנוחות שונות, אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת סעיף הליקוי. מקבל אני את טענת ב"כ המערער, כי לו סבר מתקין התקנות כי יש להעניק נכות בגין הגבלת תנועות בשש תנוחות שונות, היה רושם זאת בדרישות סעיף הליקוי.

  לאור האמור לעיל, ומאחר והוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, הנני קובע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר, שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 10/01/2011.

באשר לנכות הנוירולוגית, הוועדה ציינה את בדיקתה הנוירולוגית בצורה ברורה ובפרק הסיכום ציינה בצורה מפורשת כי אין נכות נוירולוגית, מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בה. סופו של דבר- לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הוועדה פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה, הסבירה מפני מה ביצעה התאמה בסעיף 37(7)(א) והסבירה מדוע לא העניקה נכות נוירולוגית מאחר שלא מצאה נכות נוירולוגית.

כאמור הערעור נדחה, אין צו להוצאות.

תמצית העובדות ביום 6.7.11 היתכנסה וועדה רפואית לעררים בעיניינו של המערער ופסקה לו 5% נכות לפי תקנה 37(7)(א) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות").

בהתאם לדין, דרך המלך הנה להשיב את עניינו של המבוטח לועדה בהרכבה הקודם למעט במקרים בהם קיים חשש כי הועדה התבצרה בעמדתה ו/במקרים בהם קיים חשש ממשי לכך שחברי הועדה "נעולים" בדעתם (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי – יונה הררי, (לא פורסם, ניתן ביום 28.4.2009) (עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, ניתן ביום 3.9.2001, עב"ל לב 28/0 שלמה בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי דב"ע יב 166).

...

לבסוף טען המערער, כי ככל שתערוך הוועדה הרפואית למערער בדיקה קלינית, עלול להווצר מצב בו היא תחליט בסופו של דבר להפחית את אחוזי הנכות שנפסקו לו בעבר.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את עמדת המשיב.

לעניין זה ראה את האמור בבר"ע 46663-07-10 יוסף בן צבי נ' המלל (לא פורסם, ניתן ביום 15.9.10): "אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה הוועדה היתה מחוייבת לערוך לו בדיקה קלינית, מקום שסוגיה זו מצויה במתחם שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה באופן מובהק, ובית הדין לא יתערב". כמו כן, בהתאם לפסיקה, משעה שמוחלף רופא אחד מבין אלה הנמנים על הרכב הוועדה, לוועדה נתון שיקול הדעת לשוב ולערוך למבוטח בדיקה קלינית.

סוף דבר על יסוד הסכמת הצדדים, עניינו של המערער מוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שזו תקיים את הוראותיו של פסק הדין מיום 13.9.12, כך שבפני הוועדה בהרכבה החדש לא יוצגו פרוטוקולים קודמים למעט פרוטוקול הוועדה מיום 6.7.11.

המומחה קבע לתובעת נכויות זמניות וכן נכויות צמיתות כמפורט להלן: 1% לפי סעיף 37 (7) (א) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") בגין מיגבלה בע"ש תחתון, 5% נכות לפי סעיף 37 (5) (א) מותאם לתקנות בגין מיגבלה בטווח תנועות הצואר כאשר לעבר הרפואי יוחסו 5% נוספים, וכן 4% נכות לפי סעיף 35 (1) (א – ב) בגין שברים בארבע צלעות.

...

הנכות הרפואית המשוכללת לסיכום: נכותה הרפואית המשוכללת של התובעת הינה בשיעור של 24%.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי נגרם לתובעת הפסד השתכרות חלקי לעבר ממועד שובה לעבודה לאחר התאונה ועד למועד פסק הדין.

סיכום להלן פירוט רכיבי נזקי התובעת: הפסד שכר לעבר - 3,490 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד - 110,000 ₪ הפסד הפרשות לפנסיה - 13,000 ₪ עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד - 15,000 ₪ נזק לא ממוני - 43,866 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה - 3,000 ₪ סה"כ 188,356 ₪ סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 188,356 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת ביהמ"ש והוצאות חקירת המומחה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.

ועדה רפואית לנפגעי עבודה של המל"ל שבדקה את התובעת, קבעה שבגין התאונה נותרה לה נכות צמיתה מיום 1.9.15 בשיעור של 10% בתחום הנפשי בשל תיסמונת הסתגלותית עם מאפייני חרדה ודכאון וכי התובעת אינה יכולה לחזור לעבודתה ויש להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 במחצית.

קביעה זו של המל"ל מחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. מומחה בית המשפט, פרופ' ישראל דודקביץ, אורטופד, בדק אף הוא את התובעת (לאחר שביום 13.5.19 נתקבלה בקשה להבאת ראיות לסתור) וקבע שבגין התאונה נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 37 (7) א' בהתאמה, בשל מצב לאחר חבלה בגב עם הגבלת תנועה קלה.

...

אובדן כושר השתכרות וזכויות פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד בהינתן כל האמור לעיל, יש לערוך את החישוב הבא: 7,022 ₪ (שכר חודשי משוערך) * 20% (שיעור הנכות התפקודית) * 85.16 (מקדם היוון עד גיל 67) = 119,599 ₪.

סוף דבר תביעת התובעת ותביעת המל"ל מתקבלות.

לקראת הבדיקה הציג למל"ל את חוות דעתו של ד"ר כמאל חמוד, מומחה מטעמו, שהעריך את נכותו של התובע בשיעור 10% לפי תקנה 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות הצואר; נכות בשיעור 10% לפי תקנה 37(7)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד השידרה המתני; ונכות בשיעור 5% לפי תקנה 31(1)(א)(I) לתקנות המל"ל בגין חולשה בשרירי זרוע שמאל.

מכל האמור לעיל קבעה ועדת העררים לתובע נכות בשיעור 10% לפי תקנה 37(5)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה בתנועות הצואר ונכות בשיעור 5% לפי תקנה 37(7)(א) (מותאם) לתקנות המל"ל בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד השידרה המתני, סך הכל במשוקלל: נכות של 14.5%.

...

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי מסקנותיה של ועדת העררים אינן מנומקות, אינן סבירות ואינן מושתתות על התיעוד הרפואי ועל מימצאי ההדמיות שעמדו בפני רופאיהן.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים לא הראו כי המקרה דנא בא בגדר המקרים החריגים בהם יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ולפיכך דין בקשתם להידחות.

סיכומו של דבר: אני מורה על דחיית הבקשה.