נכות לפי פריט ליקוי 41(6)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי

בהחלטתה קבעה הועדה כי בעקבות החמרה מתאונת עבודה שארעה ביום 13/2/09, נותרה למערער נכות יציבה בשיעור 10% מיום 18/1/10, בגין פריקות חוזרות של כתף ימין, לפי פריט ליקוי 41(1)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("ההחלטה").

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 31.7.18 נכות יציבה משוקללת בשיעור 42% מיום 1.5.18, בגין ליקויים אלה: · נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 6(א) בגין אסטמה; · נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 19(א) בגין מ.א תיקון בקע; · נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 41(4)(א)(ב) בגין כתף שמאל; · נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 3(א) בגין שומני דם; · נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקי 35(1)(א) בגין ברכיים; · נכות בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 14א(4) בגין עודף משקל; · נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 3(א) בגין למפומה; · נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 4(ב) בגין סכרת כדורים; · נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) בגין עמוד שידרה מותני; · נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 11(1)(ב) בגין ורידי רגליים.

באשר לטענה בדבר העידר היתייחסות הועדה למימצאי בדיקת ה- EMG לפיה קיימת פולירדיקולופתיה טען ב"כ המשיב, כי בהתאם להוראות התקנות בעת הרלוואנטית לא חלה על הועדה החובה להתייחס למימצאי בדיקת ה- EMG ובהקשר זה הפנה ב"כ המשיב להוראות פרק הערות בסעיף 32 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , תשט"ז-1956; לגופו של עניין נטען, כי הועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית במסגרתה לא נמצא פחת בכח גס או בתחושה.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות משאין בנימוקיו הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

הועדה הרפואית לעררים מיום 13.4.15 סיכמה כי נותרה נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 41(4)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

ההחלטה נושא העירעור לאחר מתן פסק-הדין היתכנסה הועדה נשוא העירעור, וקבעה בסיכום החלטתה (סעיף 10 לפרוטוקול) כך (הדגשות במקור, ד.ד.): "הועדה רשמה במועד בדיקתה בתאריך 13.4.15 כי בסמוך לפציעתו ב- 16.7.07 כלומר כחודש וחצי לאחר התאונה נשלל ב- US קרעים בגידי השרוול של כתף ימין. אכן ב- MRI כעבור 6 שנים נמצא ב- MRI קרע קצר בגיד הסופרה ספינטוס. ממצא זה מתאים לתהליך נווני ואין ספק שלא נגרם בתאונה הנדונה מאחר וכאמור לעיל לאחר התאונה הוא לא היה קיים. בסיכום ביקור שהוצג בפני הועדה מיום 11.2.16 רושם האורטופד כי בוצע US נוסף שהדגים קרעים מרובים בשרוול, משמע שמדובר בתהליך נווני מיתקדם אשר אין לו כל קשר לתאונה. הועדה מבקשת להדגיש כי התייחסה לחוו"ד של ד"ר קליגמן ואף רשמה שטווחי התנועות שנמצאו ע"י אינם תואמים את ממצאי הועדה שבה צוין טווח תנועות מלא בשתי הכתפיים. על כן הועדה איתנה בדעתה כי אין שום מקום להכיר בנכות שנגרמה ב- 2007. הערה: גם בועדה הקודמת הועדה הדגישה כי גם ממצאיו של ד"ר קליגמן אינם תואמים נכות תפקודית ולכן אין מדובר בממצא שמתאים לקביעתו." טענות הצדדים לטענת המערער, הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, חזרה על הנימוקים שניתנו טרם פסק-הדין ולא התמודדה כנדרש עם קביעותיו של ד"ר קליגמן בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לקרע בגיד.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה.

הועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה מיום 22.1.2010 במהלכה נגרם למערער שבר בשורש כף יד שמאל, נותרו למערער נכויות כדלקמן, בהתאם לפריטי הליקוי שנקבעו בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות): 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב); 5% לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(1); 5% לפי פריט ליקוי 29(6) I – II; 0% לפי פריט ליקוי 75(1)(א).

ממילא אין מקום לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 41, הוא הפריט הספציפי, משום שאין מדובר בקישיון לאור מימצאי הועדה.

...

אין בעובדה כי התקנות קובעות קריטריונים כלליים, אותם על הוועדה ליישם ולבחון בהתאם להכרתה המקצועית, כדי להוביל למסקנה כי הקריטריונים הקבועים בתקנות שגויים או כי החלטת הוועדה הבוחנת אותם שגויה אף היא.

בבר"ע (ארצי) 175/06 יצחק אברביה – המוסד לביטוח לאומי (החלטה מיום 31.10.06) נדחתה טענה דומה ונקבע כי אין בקביעה בדבר שינוי בצבע כדי להוביל בהכרח למסקנה כי מדובר בשינוי העולה כדי "כיעור". גם טענות המערער לפיהן תקנות הנכות מעבודה מפלות את המערער לעומת קביעת הנכות בנוגע לצלקות כאמור בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל – 1970, החלות בענף נפגעי איבה – דינן דחייה.

אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

הועדה מדרג ראשון קבעה ביום 22.8.12 כי בעקבות פגיעה זו נותרו למערער 30% נכות לפי פריט ליקוי 41(6)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה), לאחר שמצאה הגבלות בתנועות מרפק ימין ביישור, בכיפוף ובפרונציה.

...

במכתב צוין עוד "מוצע לך לצפות בקלטת, עוד בטרם תיתן הוועדה את החלטתה, ולהכין את תגובתך. נבקשך להודיע לנו את החלטתך תוך 7 ימים מיום קבלת מכתב זה". ביום 31.1.13 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת, אליה התייצבו המערער עם ב"כ. הוועדה צפתה בסרט החקירה וציינה כי המערער נראה בו "מכופף ומיישר את המרפק הימני באופן מלא, משתמש בידו הימנית בסיבוב עגלה עמוסה קרטונים. הבדיקה הרפואית שוללת דלדול שרירים, ממצא המעיד על שימוש ביד ימין ביום יום. לאור כל האמור לעיל הוועדה מקבלת את ערר המוסד בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)א-ב בגין השבר בראש הרדיוס שהתחבר החל מ- 1.9.12". טענות המערער: עצם החלטת הוועדה לקיים חקירה בעניינו של המערער נגועה בפגם, באשר הבדיקה הקלינית העלתה ממצא של הגבלה מסוימת ולא היתה הצדקה עניינית להזמנת החקירה.

אין בידי לקבל גישה זו, המסתמכת על הפסיקה הנוגעת לאזהרת המבוטח בטרם תסתמך הוועדה על ממצאים הנוגעים להיעדר שיתוף פעולה מצידו (דב"ע (ארצי) נב/01-27 דוד ממן נ' המוסד, פד"ע כו(1) 334).

אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.