נכות לפי סעיף 37 (7) (א) בעקבות תאונה בעבודה

אשר לנכות הצמיתה, הועדה מדרג ראשון ציינה כי "המצב האורטופדי סופי" וקבעה למערער 10% נכות בגין הגבלת תנועות בגב התחתון לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

למען שלמות התמונה נציין, כי עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 12.12.10 (הועדה אשר דנה בנכות המערער בגין תאונה מיום 22.11.09) מעלה, כי במסגרת אותה ועדה נקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 14.5% (10% נכות לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתקנות ו- 5% נכות לפי סעיף ליקוי 37(8)(א) לתקנות) החל מיום 1.2.10.

...

בענייננו, שוכנעתי, כי לא הועלה טעם בדין שיצדיק את החזרת העניין לוועדה בהרכב שונה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי ובהתאם להסכמת המשיב.

בקשת המערער כי בית הדין יורה לוועדה כי עליה לאפשר למערער למשוך את הערר מבלי שהוועדה תדון בסוגיית ניכוי המצב הקודם- נדחית.

בתביעתה לקביעת נכותה, בפרטים על הפגיעה, כך המבקשת טענה: "בעקבות תאונת דרכים לאחר סיום עבודתי בדרך הביתה בישיבה באוטובוס עצירה פתאומית ונחבלתי ישירות בבטני ובגבי. חבלה נוספת לראש ולרגל". בסעיף 5 בטופס התביעה לנכות, המבקשת טענה כי מגבלותיה מהפגיעה הן אלה: "קשה לי מאוד להתכופף, קשה לי למצוא תנוחה לישון, יש לי כאבים איומים, יש לי כאבים בישיבה ממושכת".   ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר בדקה את המבקשת ביום 29.5.2016 ובה ישבו אורתופד ונוירולוג, קבעה לתובעת נכויות זמניות בשיעור 100% מיום 22.2.2016 עד 22.2.2016; 20% מיום 23.2.2016 עד 31.5.2016 ו- 10% מיום 1.6.2016 עד 31.12.2016.

למעשה, הועדה מצאה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה קלה בע"ש מותני, על סמך רישום כפי שצוין לעיל ופסיקת בית הדין, וזאת כתוצאה ממצב קודם ולא כתוצאה מהתאונה.

דהיינו, הוכחת מצב קודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המבוטח על ידי הועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אם התשובה תהיה בחיוב, ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע בגין מצב קודם משעור הנכות הכולל.

...

עצם העובדה כי הוועדה לא רשמה במפורש כי אינה מקבלת את הטענה, אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להוביל למסקנה כי הוועדה התעלמה מטענת המבקשת בהקשר זה. יתרה מכך, מקביעת הוועדה, שייחסה את הנכות למצבה הקודם של המבקשת, משתמעת המסקנה כי הוועדה לא מצאה ממש בטענת המבקשת כי כאבי הגב היו זמניים בלבד והופיעו רק בהיותה בהיריון.

משראינו כי ענייננו בפערים בין קביעותיהן של שתי וועדות של אותו מוסד, פשיטא כי אין מנוס מקבלת הבקשה [לעניין זה ראו והשוו: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 2013, עמ' 531, וכן בר"ע (חיפה) 2209/07 תמיר שירן נ' יוספוב חיים ואח' (3.3.2008), פסקה 6 על כל הפסיקה המצוטטת שם].

על כן, שוכנעתי כי ההתפתחות שהייתה מאז חודש ינואר 2019 (מועד גילוי פריצת הדיסק שחייב את הניתוח) ועד הניתוח, אכן מצדיקה קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור והעמדת עניינה של המבקשת לבדיקה על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

ביום 7.10.2021 קבעה הועדה כי שיעור נכותו של המערער בגין עמ"ש מותני הוא 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות) וכי היא מקבלת את טענות המערער שאין מקום לנכוי מצב קודם בגב התחתון; לא נותרו למערער מיגבלות בכתף שמאל המקנות אחוזי נכות; אין נכות נוירולוגית; הנכויות הזמניות נותרו כפי שנקבע על ידי הועדה מדרג ראשון; הועדה הותירה את הקביעה בדבר העדר קשר סיבתי בין כתף ימין לתאונה הנדונה על כנה.

מסקנות הועדה פורטו בפרוטוקול הועדה כך: "מבחינת עש מותני הוועדה קובעת כי נכותו תואמת ל10 אחוז לפי סעיף 37 7 א בגין הגבלה קלה בתנועות והוועדה עיינה בתיקו הרפואי אומנם סבל מכאבים והגבלות במספר ביקורים עד 2009 אולם מאז ועד לתאונה הנדונה ב 11/19 אין כל תעוד על תלונות או הגבלות תנועה בגב תחתון לכן הוועדה מקבלת את הערר וקובעת כי אין מקום לנכוי מצב קודם.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי לעניין כתף ימין בלבד.

סיכומו של דבר לאור האמור, עניינו של המערער יחזור לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 7.10.2021, על מנת שזו תשקול החלטתה בשנית לעניין הקשר הסיבתי בין כתף ימין לתאונה הנדונה.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, בדק את התובעת באמצעות רופאיו, וקבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 9.75%, מתוכם 5% בגין נכות בצואר, ו- 5% בגין נכות בעמ"ש מתני.

בשנה זו נבדקה התובעת במל"ל שלוש פעמים, ובסופו של דבר נקבע כי נכותה עקב התאונה היא בשיעור של 9.75% לצמיתות כתוצאה מהתאונה.

הועדה להחמרה קבעה כי "מבחינה אורתופדית חלה החמרה בצואר ובגב. נקבעת נכות לפי סעיף 37(7)א בעמ"ש מתני עקב הגבלה מינורית בתנועות בשיעור 5%. ונכות בשיעור 5% לפי ס' 37(5)א במחצית בגין ע"ש צוארי. לדעת הועדה ההחמרה קשורה לתאונה הנדונה" (עמ' 25 לבקשה).

...

לאור כל האמור, משניכר כי הוועדה נתנה דעתה לסוגיית הקשר הסיבתי מחד, ובהעדר ממצאים שיש בהם לערער את קביעת הקשר הסיבתי מנגד, די בקביעת הוועדה להחמרת מצב כי יש קשר סיבתי בין קביעתה לבין התאונה, ולא נדרש לכך הסבר נוסף.

אשר על כן, אני מוצאת את פרוטוקול ועדת הערר השנייה חסר באופן מהותי, בשל כך שהתוצאה לכאורה אינה מתיישבת עם הממצאים, ושאין הסבר אם הקביעה הסופית, לפיה נדחה הערר של התובעת, והנכות בשיעור של 9.75% נותרה על כנה, הינה בגלל ממצאי בדיקת התובעת, או בגלל הקושי הטכני שלא איפשר הפחתה מהנכות.

סיכום תוצאת האמור היא, כי אני מקבלת את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. כפועל יוצא, ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, לבדיקת התובעת וקביעת נכויותיה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, ככל שנותרו.

בבדיקה צוין "הועדה עיינה במכתב שיחרור 29.6.20, ת.ד מנגנון צליפת שוט. הועדה עינה תיק רפואי אורתופדי בו צויין שתי תאונות (תאונה שניה 2.5.21). מפוי עצמות 1.6.21 לא הדגים חבלה גרמית חריפה. צלום כפות רגליים ללא ממצא חריג. CT ע"ש מותני מיום 3.6.21- בלטי דיסק S1,L5,L4. הועדה עיינה במכתב ממרפאת כאב, מכבי שירותי בריאות, צוטט "סימני כאב נורופטיים כפות רגליים על רקע סכרת, המגולובין 11.6 – 1AC. מפוי עצמות מראה שינויים ארטרוטים קלים בברך שמאל וגם בכפות רגליים...אין טורטיקוליס אין ליסט, אין כיווץ שרירי צואר וגב תחתון, תנועת ברכיים וקרסוליים חופשיות, תנועות ע"ש צוארי, כיפוף 40 מע' יישור 40 מע', רוטציות 60 לכל כיוון, הטיות 30 לכל כיוון. תנועת ע"ש מותני, כיפוף 60 מע', יישור 30 מעלות, הטיות ורוטציות 30 מע' לכל כיוון. לנ"ל קיימת נכות צמיתה 5% בגין גב תחתון מתאונת עבודה בשנת 2016." במסקנות הועדה נקבע "לא נותרה מיגבלה המקנה אחוזי נכות בין תאונה הנדונה החל מ1.5.21.". עיון בדו"ח וועדה רפואית לערר מיום 24.1.22, בבדיקה צוין "בבדיקתו ללא הגבלה בטווחי התנועה של הצואר. רוטציות של 70 מעלות לכל כיוון. יישור של 30 מעלות, מגיע בכיפוף עם הסנטר עד דופן בית החזה. הגבלה קלה בטווחי התנועה של הגב התחתון מגיע בכיפוף עם האצבעות עד אמצע השוקיים עם רגישות בקצה הטווחים. יישור של 30 מעלות, רוטציות של 30 מעלות...". במסקנות הועדה נקבע "לאור הממצאים בבדיקה הקלינית קובעת הוועדה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגב ממנה מנכה 5% בגין מצב רפואי קודם. אין נכות המיוחסת לצואר.". בנספח בדברי ההסבר להפחתת מצב קודם צוין "מסעיף הליקוי שנקבע מפחיתים את אחוז הליקוי שהיה לפני הפגיעה 5%=5%-10%". מהאמור עולה, כי הועדה הרפואית דנה בשתי התאונות מיום 29.6.20 ומיום 2.5.21 וקבעה נכות רק בגין התאונה מיום 29.6.20.

...

לאור האמור לעיל, ובשל הקושי המתעורר בנוגע לשאלה האם מלוא החומר הרפואי הנדרש לשם קביעת נכותו של המשיב אכן עמד בפני הוועדה הרפואית, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה וליתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית בדבר נכותו של המשיב (רע"א 559/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (14.7.20)).

בשל קיומו של ארוע חבלתי בסמוך למועד התאונה הראשונה, בשל ריבוי הפניות, הבדיקות והממצאים, כאשר אלו לא עמדו בפני ועדות המל"ל, ולא מן הנמנע כי היא היתה עשויה להגיע למסקנה שונה בעניין עברו של התובע ושיעור הנכות הנובע מהתאונה הראשונה, אני סבור כי הנטען מהווה אינדיקציה לצורך בירור מקצועי מעמיק על ידי מינוי מומחה.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.