נכות כללית לאחר היוון גמלת נכות מעבודה

כ- 20 שנים לאחר שהתובע הוון את גמלת הנכות מעבודה, ביום 11.2.16 הגיש התובע תביעה לתשלום גמלת נכות כללית[footnoteRef:2].

...

טענת התובע שלפיה הנתבע טעה בחישוב ההיוון, אף היא דינה להידחות, הן מחמת התיישנות, והן מחמת העדר הוכחת הטענה האמורה.

] גם טענת התובע לעניין אי הפעלת תקנה 15 בוועדות שקבעו את שיעור נכותו מעבודה, דינה להידחות.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע לתשלום גמלת נכות כללית מלאה – נדחית.

לטענת התובע, פרשנות מצמצמת זו מנוגדת ללשונה ולתכליתה של הוראת סעיף 320(ט) לחוק הביטוח הלאומי, ובהתאם לכך, מחוקק המשנה חרג מסמכותו בתקנה 2 לתקנות כאשר התיימר להגביל את תחולת סעיף 320(ט) לחוק למצב דברים בו תחילה היתקבל הוון של מענק נכות מעבודה ולאחר מכן קמה זכאות לגימלת נכות כללית, כאשר לשון סעיף 320(ט) לחוק אינה קובעת הגבלה כזה, אלא להיפך – הלשון תומכת דוקא בהחלתה על מצב דברים בו תחילה קיבל המבוטח גמלת נכות כללית ולאחר מכן קיבל מענק של נכות מעבודה (חד פעמי או הוון קצבה).

...

סוף דבר גמלת הנכות מעבודה של התובע היא בסך 624 ₪.

אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי אם יאשר הנתבע לתובע להוון את גמלת הנכות מעבודה, התובע יהיה זכאי להמשיך לקבל בתקופת ההיוון את גמלת הנכות הכללית לה הוא זכאי, בניכוי השיעור החודשי של גמלת הנכות מעבודה.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

האם יש להורות לנתבע לידון במכתב הבקשה להיוון לאחר פטירת המנוחה? התשתית המשפטית סעיף 113(א) לחוק הביטוח הלאומי הדן בהוון של קצבת נכות מעבודה, קובע כך: "נכה מעבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

שלישית, דין טענת השאירים שלפיה הבקשה להיוון הייתה מתקבלת מכיוון ששולמה למנוחה קצבת נכות כללית מידי חודש או מכיוון שמכוח הכלל של כפל גמלאות ניתן להוון את קצבת הנכות מעבודה, להדחות.

...

האם יש להיעתר לבקשת התובעים ולהורות לנתבע לדון בבקשת המנוחה – גב' שרה בוכריס ז"ל להיוון גמלאות הנכות מעבודה, אשר הוגשה 17 ימים לפני פטירתה, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

כללו של דבר: עילת התביעה הנוגעת להתעשרות הנתבע שלא כדין מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט אינה בסמכותו של בית הדין ולכן דין התביעה להידחות.

כמו כן, שוכנענו שהנתבע והוועדות הרפואיות פעלו כדין בעניינה של המנוחה ולא עיכבו באופן בלתי סביר את קבלת ההחלטות ולכן לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות את בירור מכתב הבקשה להיוון לאחר מות המנוחה.

סוף דבר התביעה נדחית.

מאחר והמנוח בחר במסלול של נכות כללית על פני נכות מעבודה, בהגיעו לגיל זקנה לא היה משויך למסלול של נכות מעבודה, ולכן ככל הנראה לא בוצעה בדיקה אוטומאטית בדבר זכאות להיוון לגיל זקנה.

ת: כן. ש: מה הסיבות ? ת: אני אתן דוגמא, הוון כאשר אדם מגיע לגיל שמזכה אותו לקיצבת זקנה, והוא נכה עבודה למעשה, אם קצבת הנכות שלו נמוכה מקיצבת הזיקנה, נעשה הוון אוטומאטי אבל לפי בקשתו, אולם יש מקרים שמדובר בנכות שבודאי תביא אחריה החמרה וישנם מבוטחים שמעדיפים לקבל את קצבת הנכות בגובה קצבת הזיקנה וזכות ההוון נשארת כך שיוכלו לבקש הוון בעתיד.

...

לסיכום, טען הנתבע כי הזכאות להיוון נתונה לשיקול דעתו של הנתבע, ומצריכה קבלת החלטה של פקיד התביעות ולאחר מכן חישוב היוון וביצועו הלכה למעשה; כאשר במקרה דנן לא השתכללו התנאים בחייו של המנוח, ולכן הזכות אינה עוברת בירושה לתובעת.

על אף קביעת בית הדין כי יש לדחות את התביעה, עולה כי נפלו פגמים בהתנהלות הנתבע כפי שעלה מהראיות לרבות מדברי גב' סבן, עורכת תעודת עובד ציבור.

אחרית דבר דין התביעה להדחות.

לפיכך, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות בסך 1,000 ₪, והכל בתוך 45 יום.

- אילו היתה כלל משלמת על פי ההסכם ופורעת את היתחייבותה החוזית בסמוך לאחר דרישת המל"ל, זמן רב לפני שחלו השינויים בגימלאות שמקבל הנפגע ולפני השינויים בתקנות ההוון, ספק רב אם היה צורך לידון בהשלכות שינויים אלה.

כל שנידרש הוא לנתק את "הקשר הגורדי" בין הריבית לצורך הוון קיצבאות נכי עבודה (וגם נכות כללית) בכובעו של המל"ל כצד המשלם, לבין הריבית לצורך תביעת השבוב של המל"ל (וכפועל יוצא ריבית הנכוי) בכובעו של המל"ל כמקבל התשלום.

...

בנסיבות מעין אלו, לאחר שבית המשפט העליון התווה את הדרך בה יש לנהוג אף באשר לתביעות שיבוב של המל"ל, סבורני כי אין מקום לנהוג עם המל"ל בדרך של לפנים משורת הדין.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענות המל"ל בנוגע לסוגיה זו להידחות.

תיקון תקנות ההיוון כשלעצמו אינו משפיע על היקף השיפוי שיש לפסוק בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שתביעת המל"ל מתקבלת, אם כי לא באופן מלא בהשוואה לסכומים שדרש המל"ל בסיכומיו.