בשל כפל הגימלאות בין קצבת השארים לגימלת נכה נזקק, קבע הנתבע כי מצא לתובעת חוב על סך של כ- 12,000 ₪.
זכות הבחירה חייבת להיות של המבוטח שכן גובה הקצבה אינו השיקול היחידי הטמון בזכות הבחירה, כך למשל קצבת נכות כללית גם אם היא נמוכה מקיצבת נכות מעבודה יכולה להיות עדיפה למבוטח שכן היא טומנת בחובה הטבות נוספות - כמו הנחה בארנונה, אשר יכולה להיות שווה, יחד עם קצבת הנכות, ליותר מאשר הנכות מעבודה וכך למשל גם במקרה של התובעת - אמנם קצבת נכה נזקק המגיעה לה, גבוהה מקיצבת שאירים, אך ההטבות מקיצבת שאירים (במקרה של התובעת - אבטלה) גבוהות יותר מקיצבת נכה נזקק.
...
אשר לדעתנו - אנו סבורים כי הצדק עם הנתבע וזאת כפי שנבהיר להלן:
תקנה 18 א(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 קובעת כי:
"נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות".
בנוסף, מצאנו טעם לפגם בכך שבזמן שהתובעת רצתה להיות מוכרת כנכה נזקק היא השיגה על החלטת ועדת הרשות שקבעה כי אינה עומדת בתנאים הנדרשים להכרה בה כנכה נזקק לתקופה מ 19/8/2018 עד 30/11/2019 מאחר ש"לדעת הוועדה יש לך סיכוי סביר לעבודה" ועכשיו כשהיא מבינה שגמלת נכה נזקק לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם דמי אבטלה היא מבקשת ליתן להחלטת הוועדה משמעות שאינה מתכתבת עם החלטה ושאינה מתכתבת גם עם לשון התקנה והפסיקה ואף טוענת כי יתכן ווועדת הרשות טעתה עת החליטה לקבל את השגתה.
לסיכום
כמפורט לעיל, קיבלנו את פרשנות התובעת אשר לשאלה הראשונה אך מאחר ולא קיבלנו את פרשנותה אשר לשאלה השניה הרי שגם אם תבחר בקצבת שאירים ולא בגמלת נכה נזקק, היא לא תהיה זכאית לדמי אבטלה ביחס לתקופה בה הכירה בה וועדת רשות כנכה נזקק וממילא יתכן ויתברר כי הבחירה שערך עבורה הנתבע היתה הבחירה הכי כדאית לה.
מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.
