נכות כללית ביטוח לאומי של 50 אחוז ויכולת להשתכר

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ב"ל 69049-07-23 15 נובמבר 2023 לפני: כב' השופט עמי רוטמן המערער מוחמד אבו עפיפה ע"י ב"כ: עו"ד רותם ברק המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם פסק דין

המערער הגיש תביעה לקיצבת נכות כללית לאחר שלקה בלבו.

הועדה סבורה כי במצבו לא איבד 50% מכושרו להישתכר יכול לבצע עבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי כגון מכירה, שמירה, מלווה בהסעות וכו'.

סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 מורה לפקיד התביעות (ובהתאמה, לועדה לעררים (אי כושר)) לשקול "גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעבוד בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו". בעיניין מוהרה הסביר כב' השופט פליטמן (כתוארו אז) את הוראת החוק, תוך שהוא קובע כי "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים.. של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת". מעיון בהחלטת הועדה עולה כי זו פרשה את הנתונים 'היבשים' בנוגע למערער כפי שעמדו בפניה כאמור בסעיף 209 לחוק ובהתאם להילכת מוהרה – את הליקוי בו לוקה המערער בלבו, את היותו בעל מכולת עצמאי מזה שנים רבות ואת גילו, וכן את החלטת הדרג הראשון על מנגנוני ההיוועצות הקבועים בחוק.

עוד אבהיר, כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיב בכתב התשובה ולפיה "טענת המערער כי השינוי באחוזי הנכות לא משמעותי ואין הסבר לפער בין הנכות הזמנית לקבועה דינה להדחות. ראשית, פער של 10% בנכות לבבית הוא משמעותי מאוד מבחינת תיפקוד. שנית, מדובר בועדה שבוחנת את אי הכושר בהתאם למצב הקיים בפניה כעת והיא אינה צריכה להסביר את קביעותיה ביחס לשעורי נכות קודמים או החלטות קודמות". ראשית, לא נקבעו למערער דרגות נכות רפואיות יציבות כלל אלא דרגות נכות זמניות בלבד.

...

לאור האמור טען המערער כי החלטת הוועדה מהווה מסקנה בלבד, וביקש כי עניינו יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שזו תנמק את החלטתה.

עוד אבהיר, כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיב בכתב התשובה ולפיה "טענת המערער כי השינוי באחוזי הנכות לא משמעותי ואין הסבר לפער בין הנכות הזמנית לקבועה דינה להידחות. ראשית, פער של 10% בנכות לבבית הוא משמעותי מאוד מבחינת תפקוד. שנית, מדובר בוועדה שבוחנת את אי הכושר בהתאם למצב הקיים בפניה כעת והיא אינה צריכה להסביר את קביעותיה ביחס לשיעורי נכות קודמים או החלטות קודמות". ראשית, לא נקבעו למערער דרגות נכות רפואיות יציבות כלל אלא דרגות נכות זמניות בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל, כלהלן – עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 4.6.23, אשר תשוב ותשקול את קביעתה בשאלת אי כושרו של המערער להשתכר בשים לב לליקוי בו לקה בליבו ונתוניו האישיים (גיל, השכלה, עבר תעסוקתי).

תשומת לב הוועדה לכך ששורת הנמקה אינה בבחינת מסקנה, וכי עליה לנמק ולהסביר את החלטתה כך שגם מי שאין עיסוקו בתחום מומחיותה יוכל לרדת לסוף דעתה.

עיקר נימוקי העירעור: ב"כ המערערת ציין בפני הועדה את קיומו של חוזר 1901 של ביטוח לאומי בנושא נכות כללית (תת נושא – נכויות קשות) (להלן: החוזר).

אעפ"כ הועדה לא התייחסה לדברים אלו ונמנעה מליישם את האמור בו. ע"פ האמור בחוזר (שצורף לערעור) לאדם שנפסקו אחוזי נכות בשיעור 60% בגין ליקוי שמיעה , ואפזיה בשיעור של 40% (סעיף מותאם בגין קשיי דיבור), יש לקבוע דרגת אובדן אי כושר מלאה.

בכל מקרה אין מדובר במתן זכות אוטומאטית לנכות מכוח חוזר זה. בחוזר עצמו יש סעיף הקרוי "הגדרות" ובו מוגדרים מבוטחים עם ליקויים רפואיים קשים שבגינם צומצם טווח התעסוקה בשל אחד או יותר מהרכיבים שפורטו בסעיפים א-ד. גם אם נבחן את המערערת בהתאם לחוזר זה לפי מסלול עקרת בית (למרות שכאמור אינו מתייחס לכך), הרי שגם אז בסעיף ד'(א) נרשם לפי חוות דעת רופא קיימת הגבלה ניכרת ביכולת של התובע לתפקד; ביכולת לבצע פעולות יום יום באופן עצמאי, ביכולת להתנייד מחוץ לבית ועוד.

הועדה קובעת (שיש) לראותה כמי שלא איבדה 50% מכושרה לתפקד בעקרת בית.

מעבר לכך בעמוד 2 סעיף ב' לחוזר נאמר כי: "בכל מקרה שעל אף שהתובע סובל מאחד הליקויים שמופיעים לעיל, הרופא המוסמך, פקיד היקום ו/או פקיד התביעות סבורים שאין לקבוע דרגה מלאה נוכח הערכת מצבו הפרטני של התובע, רשאים לעשות זאת ובילבד שההחלטה תהיה מנומקת באופן מפורט וברור". משמע – אין כאן חובה אוטומאטית לקבוע כי מי שסובל מנכויות קשות ייחשב כמי שאיבד את כושרו להישתכר, אלא יש מקום לשיקול דעת – ובילבד שההחלטה תהיה מנומקת באופן מפורט וברור.

המערערת ציינה את עבודות הבית שהיא כן יכולה לבצע, דהיינו - בישול (ללא סיר לחץ ומיקרוגל), כביסות וניקיון, ולפיכך קבעה הועדה כי המערערת "מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית". לאור זאת לא ראתה הועדה במיגבלות שצויינו על ידה ועל ידי בא כוחה כמגבלות השוללות את כושרה לתפקד כעקרת בית מעבר ל-50%.

...

" לאחר שעיינתי במלוא החומר שבתיק, ובחוזר – לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה כפי שיפורט להלן.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ולפיכך, – דין הערעור – להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה.

ביום 15.7.2019 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) בעיניינה וקבעה לה נכות רפואית צמיתה ומשוקללת בשיעור 57% לפי הפרוט הבא: נכות צמיתה בשיעור 30% בגין הפרעת חרדה לפי סעיף ליקוי 34(ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות); נכות צמיתה בשיעור 20% בגין עודף משקל לפי סעיף ליקוי 14א(4) לתוספת לתקנות; נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלות תנועה בעמוד שדרה מותני לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתקנות; נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מחלת בלוטת התריס לפי סעיף ליקוי 3(ב) לתקנות; נכות צמיתה בשיעור 5% בגין פגימה בעצבי המוח לפי סעיף ליקוי 29(5)(א)(I) לתקנות.

מדובר בעוררת צעירה עם השכלה של 11 שנ"ל. עבדה עד לפני כ- 3 שנים בניקיון משרדים וביה"ס. לוקה בהפרעת חרדה בגינה נקבעו 30%, משקל יתר 20%, בלוטת מגן וכאבי גב 10%, הלוקס ולגוס ימין שמאל 5% כל אחד ולכן מוגבלת בעיקר במצבי דחק ולחץ ובביצוע עם מטלות הדורשות קשב ורכוז ומאמץ גופני משמעותי, אולם הוועדה מקבלת החלטת דרג I לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה להישתכר.

אומנם בענין מוהרה נקבע כי שיעור הנכות הרפואי יהיה נקודת המוצא ביחס לדיון בשיעור הנכות התפקודית, אך לועדה יש יכולת לסטות משעור הנכות הרפואי לשני הכיוונים בבואה לקבוע את שיעור הנכות התפקודית (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי (15.4.2004)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר –הבקשה נדחית.

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין באר שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; ב"ל 68504-03-19) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 13.3.2019 (להלן – הועדה), אשר קבעה כי המבקש לא איבד 50% מכושר יכולתו להישתכר.

בשנת 2015 הגיש תביעה לתשלום גמלת נכות כללית.

לא זו אף זו, במקרה של ערעור נוסף על החלטת הועדה, יהיה בית הדין עצמו מוגבל לבחינת השאלה: האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי עמ' 5 (8.1.2008)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – דין הבקשה להידחות.

הרקע העובדתי פורט בפסק דינה הקודם של ועדת הערעורים, במותב הקודם והוא יצוטט להלן: "המערער, ניהל במשך שש שנים הליכים להכרה כנכה צה"ל, כאשר באותה העת קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. בסופם של ההליכים הוכר המערער כנכה צה"ל בדרגת נכות 50% בגין סכיזופרניה.

" במסגרת העירעור, חידדו הצדדים, כמו גם בית המשפט המחוזי, את השאלה שבמחלוקת, וכעת ניתן לנסחה באופן ברור יותר: אין מדובר בשאלת הזכות ל"קצבת קיום" רטרואקטיבית (קצבה המשולמת לנכה שאינו יכול להישתכר למחייתו) -שאלה שנבחנת בגדרי הליך אחר, לפני ועדת ערעורים אחרת, אלא בשאלת קזוז הטבות כנגד קצבת הנכות הכללית מן המוסד לביטוח לאומי.

רוצה לומר – לפרק הזמן שבו המתין הנכה להכרה, הוא נידרש להחזיר מאה אחוזים מתשלומי הביטוח הלאומי, אך לשיטתו של קצין התגמולים – זכאי לקבל רטרואקטיבית רק חלק מהתשלומים (כך, למשל, לגישתו של קצין התגמולים, גמלת "נכה נצרך" אינה ניתנת לתשלום רטרואקטיבי, והליך בעיניין זה מיתנהל בועדת ערר אחרת).

...

סעיף 36א (1) קובע אפוא שני צדדים ל"תרגיל" המתמטי שיש לבצע, שלמען הבהירות, נציג אותו כמשוואה אלגברית בסיסית למדי: (A+B) – C=D במשוואה זו: A – התגמול לפי סעיפים 4, 4א או 5 לחוק הנכים (להלן: "תגמול בסיסי"); B – התגמול לפי סעיפים 7א, 7ב או 7ג לחוק הנכים, המתייחסים לתוספות ספציפיות המשולמות (תוספת לנכה שהגיע לגיל פרישה, תוספת למימון צרכים מיוחדים או תוספת לנכה שהגיע לגיל 55); C – כל התשלומים ששולמו לנכה לפי חוק הביטוח הלאומי, עד ליום שהוכר כנכה מכוח חוק הנכים; D – סכום התשלום הרטרואקטיבי שהנכה זכאי לקבל עם הכרתו כנכה מכוח החוק ובהתאם להוראות סעיף 18 לחוק.

מצאנו בפרקטיקה הקיימת, כפי שבאה לידי ביטוי גם בעניינו של המערער שלפנינו, חוסר הגינות כלפי הנכה, ונבאר.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שאנו קובעים כי על המשיב לערוך חישוב מחדש של הסכומים המגיעים למערער, לפי המתווה הקבוע בסעיף 36א (1)לחוק ובאופן שניכוי תשלומי המלל ,יעשה רק מהסכום שאותו זכאי לקבל המערער מכוח סעיפים 4, 4א, 5, 7א, 7ב או 7ג לחוק וכפי הנוסחה הקבועה בסעיף 36א (1) לחוק.