נכות זמנית ולא צמיתה למרות חלוף שנה מיום התאונה

מטבע הדברים, טווחי התנועה השתפרו ולפיכך אף קטנו אחוזי הנכות, ואולם שלא כמו המל"ל, מצא מומחה בימ"ש נכויות הן בעמ"ש צוארי והן בעמ"ש מותני חרף חלוף השנים.

המומחה העריך את דרגת הנכות הנפשית הזמנית של התובע בשיעור של 20% למשך 18 חודשים, ולאחר מכן נכות נפשית צמיתה בשיעור של 15% בדרגת ביניים לסעיפים 34 ב' (2) ו-(3) לתקנות המל"ל. עוד ציין המומחה, כי להערכתו זקוק התובע להמשך טפול ומעקב פסיכיאטרי וטפול פסיכולוגי במסגרת בה הוא מטופל.

סך הכל, קבעה המומחית נכות זמנית למשך שנה מיום התאונה.

לטענת הנתבעת, לא ניתן לפסוק חישוב אריתמטי בתיק זה על פי הנכות התפקודית, חלפו שנים רבות מאז התאונה (כ-7 שנים), זמן זה נותן לנו פרספקטיבה ומלמד שבשנים האחרונות התובע מתפקד ללא מיגבלה בתחום התעסוקתי.

...

תיעוד רפואי זה כמפורט במוצגים, מעיד כי הנכות הנפשית בהחלט מהווה נכות תפקודית אצל התובע, וכפי שהעיד בעמ' 12 מול ש' 1: "אני חושב שהבעיות הנפשיות מפריעות לי יותר מהאורתופדיות". לפיכך ולאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבוע את הנכות התפקודית כזהה לנכות הרפואית, היינו 32.2%.

לפיכך, סבורני שיהיה זה צודק והגון לעשות את חישוב הפסדיו על פי שיעור נכותו.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע בגין התאונה מיום 8.2.13 בסכומים הבאים: הפסד שכר עבר כולל הפסדי פנסיה - 74,771 ₪ הפסד שכר לעתיד - 773,119 ₪ עזרת הזולת - 15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 10,000 ₪ כאב וסבל - 63,778 ₪ __________________________ סה"כ - 936,668 ₪ ניכויי מל"ל (סעיף 30 לסיכומי הנתבעת) 68,690 ₪ - ______________________ סה"כ - 867,978 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 867,978 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כדין והחזר אגרה.

בנוסף נקבעה נכות זמנית בתחום זה בשיעור של 5% למשך כשלוש וחצי שנים והומלץ על טפול פסיכולוגי.

שנית, חרף חלוף הזמן, לא טופל התובע ולא מובטח כיום שטיפול רפואי או קליני יפחית את הנכות.

במכלול הנסיבות, בהיתחשב בתקופה הסמוכה לתאונה שבה נימנע מהתובע לעבוד, בשיעור הנכות הזמנית ובמשכה, בשיעור הנכות הרפואית הצמיתה ובאופייה, בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליו ובכך ששכרו השביח בסופו של יום, פוסק לתובע פיצוי בסך 20,000 בגין הפסדי שכר בעבר וזאת מעבר לדמי אבטלה ששולמו.

...

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ובחנתי את חוות דעתו של המומחה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש מקום לקבוע שנכותו הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטריה היא בשיעור של 5%.

במסקנה זאת תומכת גם ההמלצה שניתנה לתובע לשימוש תרופתי קבוע.

סוף דבר התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: בגין הפסדי שכר לעבר – פיצוי בסך 20,000 ₪.

בפניי שתי בקשות של הנתבעת, האחת, להורות על מינוי מומחה נוסף, מעבר לד"ר שלמה מנדלוביץ' (להלן- המומחה) שמונה מטעם בית המשפט לבדוק את התובעת ולקבוע האם נותרה לה נכות בתחום הפסיכיאטריה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 11.12.18 (להלן- התאונה), השניה, להגיש ראיות נוספות בעקבות התצהיר המשלים שהגישה התובעת מספר ימים בטרם ישיבת ההוכחות.

בעיניין אפשרות שינוי הנכות הזמנית בעתיד העיד: "נקודת המעבר מנכות זמנית לנכות צמיתה וכל מיני פסיקות בבתי המשפט ב-PTSD נע בין שנתיים ל-3, משרד הבטחון נוקב בשנתיים, גופים אחרים נוקטים בשנתיים וחצי או ב-3 שנים. על מנת שלא להכנס לסוגייה של אולי, היה צריך לקבוע גרף של 3 שנים המלצתי את מה שהמלצתי, במכתב התשובה שלי לשאלת בית המשפט אמרתי שלהערכתי אז הפוטנציאל לשינוי במצבה ב-10 אחוזי נכות הוא נמוך ולכן לדעתי ניתן להעביר את נכותם מזמניות לצמיתה... הפוטנציאל לשינוי קיים תמיד, השאלה מה היא הסבירות הקלינית שיתקיים כזה פוטנציאל של שינוי." (עמוד 8 ש' 26-37 ) וכן: " התשובה שאני נתתי היא התשובה שעניתי בתשובה שלי לשאלות ההבהרה. באופן עיקרוני הטיעון הזה הוא טיעון שתמיד יכול לעמוד, בכל מקרה תמיד הרי יכול להיות איזושהי מידה מסוימת של שינוי. ההתייחסות שלי בתור עד מומחה היא לסבירות הקלינית, אם שואל אותי בית המשפט האם הסבירות הקלינית היא שיחול שינוי מהותי במצבה במהלך השנים הקרובות עם או בלי טפול, להערכתי הסבירות הקלינית לדבר הזה היא נמוכה. זה הכל זה כל מה שאמרתי." (עמוד 9 ש' 24-30 ) "הסבירות הקלינית ב-PTSD בדרגת נכות של 10% לשפור מהותי במצבה הוא נמוך." (עמוד 10 ש' 1-3 ) מהטעם שהמומחה לא צופה שינוי במצבה של התובעת, הרי שהוא סבור כי אין טעם לבדוק את התובעת שוב (שם, ש' 27-28 ) "השאלה ברורה אני חוזר ואומר הסבירות שיהיה שינוי במצבה משנתיים וחצי בשנתיים הנוספות היא קטנה." (עמוד 11 ש' 1-2).

נטען כלפי המומחה, כי התשובה במהלך החקירה הנגדית נועדה להסביר את הקביעה של נכות צמיתה למרות העידר טיפולים בתחום הנפש במשך שנים רבות.

כאשר מומחה עונה כי הסבירות לשינוי בעתיד היא נמוכה, מבחינה משפטית די בכך בכדי לקבוע כי הנכות היא צמיתה ולא תשתנה, בשל רמת ההוכחה של ההליך האזרחי.

...

סוף דבר, לא מצאתי כי יש מקום למינוי מומחה נוסף בתחום הנפשי, ובקשת הנתבעת נדחית.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי להיעתר לבקשת הנתבעת.

אני קובע את התיק לישיבת הוכחות נוספת לחקירת גב' מונפרד ליום 22.10.23 שעה 11:30.

בסיכום חוות דעתו כתב ד"ר שטיין כך: " בהעדר תלונה קודמת, ניתן לייחס את תלונותיו היום לתאונה הנידונה. למרות העדר ממצאים הדמיתיים, תמונה קלינית מתאימה לכאב סכיאטי שמקורו אינו מותני. ייתכן תיסמונת פיריפורמיס או פגיעה אחרת אשר התרחשה בתאונה. יתכן וייזקק לטיפולים פיזיקליים. תרופות לפי הצורך. לא ייזקק לניתוחים. לא צפוי שינוי במצבו בהמשך." לאור התלונות, מימצאי בדיקות ההדמיה ובדיקת התובע הוערכה נכותו הצמיתה של התובע בגין הכאב בעקבות תאונת הדרכים בשיעור של 10% (מכח סעיף 35 (1) (א)-(ב) או סעיף 32 (3) (א) או סעיף 29 (6) (א)-(ב) ), החל מיום התאונה.

לאור חוסר הבהירות באשר להפסד המיוחד בכל חודש ומקורו, אך לאור גובה הנכויות הזמניות שנקבעו, הירידה המוכחת בהשתכרות התובע בין השנים 2016 מול 2017, אך גם לאור העובדה שאין לתלות את כל הירידה אך ורק בתאונה (לאור גובה הנכות שפחתה לאורך שנת 2017 ) מצאתי לפסוק פיצוי גלובאלי מיום התאונה עד לסוף שנת 2017 בשיעור כולל של 100,000 ₪ בערכי היום.

...

" סוף דבר, נכותו הרפואית של התובע בתחום הכאב היא בשיעור של 10%.

אני מקבל את האמור בחוות דעתו של ד"ר שטיין כי לכאבים של התובע ישנה השפעה תפקודית, כפי שהוכח בכך שהכנסת התובע ירדה לאחר התאונה, ואולם ירידה זו הייתה לתקופה מתוחמת ועם השנים התובע הסתגל למצבו ולנכותו וחזר לתפקד, והראיה שהשתכרותו השתפרה באופן מובהק, והגיע לסכומים גבוהים הרבה יותר מאלו שהיו בכל השנים בהם הובאו בפניי נתוני השתכרותו: 2015-2019.

להלן נזק התובע: הפסד השתכרות בעבר 150,000 ₪ הפסד כושר השתכרות לעתיד 100,000 ₪ תוספת פנסיה 10,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד 15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 12,000 ₪ נזק שאינו ממוני 17,000 ₪ סך הכל: 304,000 ₪ סיכום על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 304,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+ מע"מ. כן תשלם הנתבעת לתובע את אגרת פתיחת ההליך, וכן הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות.

הוא גם הכחיש את הטענה כי המקום היה סגור עם קורות עץ. עסאם טנוס, עובד בחברת שחאדה בין השנים 2015-2019, הצהיר כי ביום התאונה, בתחילת היום, ראש הצוות, נסר, אסף את העובדים ונתן להם תוכנית העבודה לאותו יום, כאשר לחלק מהעובדים ניתנה הוראה לפרק את טפסנות תיקרת הקומה השלישית שיוצקה שבועיים לפני כן, ולחלק הנוסף, הוראה לבצע עבודות מעל לתקרה או במקומות אחרים.

הנתבעים 3-5 (הנתבעים 1 ו-2 הצטרפו לטענות הנתבעים 3-5 בעיניין הנזק ומיקדו את טיעוניהם בשאלת גובה שכרו של התובע עובר לתאונה) העלו טענות כלליות כנגד קביעתו של ד"ר ברוסקין, תוך שהם מפנים לחוות הדעת שהוגשה מטעמם, לפיה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, ולקביעה של המל"ל. טענות הנתבעים לעניין שיעור הנכות הרפואית, דינן דחייה.

יצוין, למען הסר ספק ולמרות שהנתבעים לא טענו זאת, כי הנכויות שנקבעו לתובע ע"י ד"ר ברוסקין, אינן חופפות ובעניין זה אני מפנה לדיון המקיף בהחלטה של בית המשפט המחוזי בת.א (מרכז) 1402-08-13 אוסי נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ, ולכל הפסיקה שאוזכרה וצוטטה שם (החלטה מיום 22.10.13).

נוכח מהות פגיעתו של התובע, הנכות שנקבעה לו ע"י המומחה מטעם בית המשפט, הנכויות הזמניות של המל"ל ונוכח הקושי האובייקטיבי להישתלב בשוק העבודה תקופה קצרה לאחר פגיעה דוגמאת זו שנגרמה לתובע, מצאתי לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה שמיום התאונה ועד יום 31.12.17, וזאת בסכום של 54,000 ₪, כשהסכום כולל ריבית מאמצע התקופה (9*5,585 ₪, בתוספת ריבית).

לאחר אותה תקופה, ולמשך 69 חודשים (מיום 1.1.2018 ועד היום) – נוכח מכלול הנסיבות, ובכלל זה, שיעור הנכות הרפואית ושיעור הגריעה מהשכר שנקבעו, לאור גובה שכרו של התובע עובר לתאונה, לצד העובדה כי התובע מתגורר בג'נין מיום הארוע ולאור משך הזמן שחלף מאז, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 37,000 ₪, נכון להיום.

...

בשים לב לכך שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה נגד בעלי המניות, ומנגד נוכח הייצוג המשותף לנתבעים 1 ו-2 ולנתבעים 3 ו-4, התובע ישלם לנתבעים 2 ו-4, סכום מתון של הוצאות ושכ"ט בסכום של 2,000 ₪ (לכל אחד מהם).

אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 1 ו-2 ומחייבת את צד ג' 2, חברת הפניקס, לשפות את המודיעים (הנתבעים 1 ו-2) במלוא הסכום בו חויבו לשלם לתובע, וככל שישולמו כספים בפועל ע"י נתבעים אלה, מכוח פסק הדין, לתובע.

מנגד, אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 3-5 נגד הנתבעים 1-2.