נכות בגין קרע בגיד אצבע יד ימין

נימוקי העירעור: הפקטולריס דבר שגורם להגבלת תנועת כתף ימין (?) מ-12.5.19 הדגים קרע בגיד האקסטנזור אצבע זו יד ימין EMG 19.6.19 הדגים (?) לעצב אולנארי מימין מגיש חוו"ד דר' אלכסנדר בלנשטיין בדק אימא מטעין בית משפט העריך את נכותו בשיעור 42%.

החלטתה של הועדה היא החלטה רפואית טהורה, ואשר אין מקום להתערב בה. משמצאה הועדה כי ההגבלה היא הגבלה נוירולוגית ולא אורתופדית הרי שברורה החלטתה לדחות את חוות דעתו של פרופ' בלנקשטיין, שהעניק נכות בגין אצבע 4 ו-5 ומרפק ימין לפי סעיף 35(1)(א-ב).

...

ביום 21.7.2016 ניתנה בידי המערער חוות דעתה של ד"ר פרי לאה, נוירולוגית מומחית ובה נרשם, בין היתר: "בבדיקה נוירולוגית: בהכרה מלאה רגישות במישוש בקדמת החזה מצד ימין, באזור צלקת באמת יד ימין אורך 15 ס"מ, רוח רגישות צד לטרלי בכף יד ימין, במרפק ימין. כח גס ירוד באקסנזיה כף יד (קיימת קרע בגיד) בלקסים אצבעות V - IV מימין. ביפאראסטזיה בדיסטריבוציה אולנרית מימין. בטסט כיפוף מרפק ימין הופיע הרדמות. בכף יד בצד אולנרי פרומנט טסט חיובי מימין. החזרים גידיים שמורים. בבדיקת EMG מתאריך 23.6.2016 – הודגמה פגיעה בעצב אולנרי מימין, סימנים של פגיעה במדיאנוס בתעלה קרפלית. ... לסיכום: מדובר בפגיעה בעצב אולנרי מימין עקב פציעה בעבודתו בתאריך 24.5.2013. נכות לפי תקנות ביטוח לאומי סעיף 31(5) א III – בתורה בינונית 20%". ביום 13.3.2018 ניתנה במסגרת תביעת נזיקין שהגיש התובע כנגד מעסיקתו, חוות דעתו של פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר בדק את המערער וסיכם את חוות דעתו: "כתוצאה מתאונה בתאריך 24.05.2013 סבל בוקובזה מיכאל מחבלה, נפל מפיגום בעת ניקוי טורבינה על ידי צינור מים עם לחץ גבוה השתחרר מידו. הוא נפצע ביד ימין וביית החזה. הוא מתלונן על כאבים והגבלות עם קושי תפקודי בחיי היום יום כמפורט. מבחינה קלינית נמצאה הגבלת תנועות האצבעות 4,5 יד ימין וסבל מקרע של גידים מיישרים. שבר אצבע 5 הפגיעה בשריר ונזק עצבי. הוא מתלונן על הירדמות באצבעות כף יד ימין, כאבים באזור ובזרוע ימין עם קושי רב בתפקוד יום יומי כמפורט. בבדיקת EMG הודגם פגיעה בעצב האולנרי ביד ימין נשארו צלקות בולטות בגוף כמפורט. (מסמך חוות דעת נוירולוגית ד"ר פרי לאה, מתאריך 21.7.2016).

יובהר כי הממצאים בדבר חוסר יישור באצבעות 4 ו-5 הם זהים לממצאיו של פרופ' בלנקשטיין, והוועדה מסבירה כי המדובר במקור נוירולוגי ולא אורתופדי וכאמור המדובר בקביעה רפואית אשר אין מקום להתערב בה. אשר לטיעוני המערער בעניין תקנה 11, וחובת הוועדה לקבוע נכות מותאמת בגין פגיעה בגיד, אין בידי לקבל טיעונים אלו – אני מקבל את טיעוני ב"כ המשיב בעניין.

אמנם נכון הוא כי בהתאם להלכת זוגייר שאוזכרה על ידי המשיב (עב"ל 49891-07-18 המוסד לביטוח לאומי – ירמי זוגייר), יש ליתן פרשנות מרחיבה לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו אם היא מוצאת כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה יש השלכה ישירה על פגימה נוספת, אולם בקשת המערער להיבנות מציון המשפט המפורט לעיל באשר לבית החזה, ואשר אף איננו מופיע כלל בסיכום הדיון וההמלצות שבאישור ההחמרה, המתייחס כל כולו לפגיעה ביד ימין, ככזה, המהווה אישור החמרה באשר לקרע בשריר הפקטורליס, היא מרחיקת לכת ואין בידי לקבלה.

לאור כל המפורט לעיל – הערעור נדחה.

.נשארה הגבלה בסופינציה ובתנועות שורש כף יד שמאל יחד עם תחושה לא תקינה ופרסטזיות באצבעות כף היד.

לפי חוות דעתו, סבל ד"ר אור מקרע בגיד הביספס שתוקן בהצלחה, ובבדיקה כיום לא נימצאו מיגבלות כלשהן (אין הגבלות בתנועות המרפק, כוח גס שמור, אין חולשה של היד ואין דילדול שרירים ביד שמאל לעומת יד ימין) כך שלא נותרה נכות בגין פגיעה זו. עם זאת בהסתמך על תוצאות בדיקת EMG ותלונותיו של ד"ר אור העריך כי נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 31(5)(א)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (שיתוק עצב Ulnaris בצורה קלה מצד שמאל).

...

הימנעותו מהבאת ראיות חיוניות שהיו בהישג ידיו תומכת במסקנה כי לוּ הגישן היה בהן כדי לתמוך בגרסת יריבו (ראה הפסיקה הנזכרת לעיל).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.

כפועל יוצא, גם ההודעה לצד שלישי נדחית.

במחלקה אובחן כי התובעת סובלת משבר בדיסטל רדיוס עם לסרציה עמוקה של אמה דיסטלית, מכאבים ומנפיחות בשורש כף יד ימין וגם מקרע בגידים המישרים של אצבעות 1 ו-2 ביד ימין.

לדעת המומחה אין לקבוע לתובעת נכות בשל מצב של תת-פריקה כיוון שתת הפריקה היא זו שגורמת להגבלת התנועה ואין לזכות בנכות כפולה גם בשל ההגבלה וגם בשל הסיבה להגבלה.

על יסוד מימצאי הבדיקה והמסמכים שעמדו בפניה, לרבות בדיקות העזר, העריכה המומחית שלתובעת נותרה נכות צמיתה בגין הגבלת התנועה בשורש כף יד ימין בשיעור של 10%, לפי פרט 41(10)ה' לתוספת לתקנות; כן העריכה המומחית שבשל התפתחות שינוים ניוונים בעתיד צפויה לתובעת נכות בשיעור 5% לפי חלקיות פרט 35(1)ב' לתוספת לתקנות; המומחית העריכה שבשל הפרעה ביישור אצבע 4 נותרה נכות נוספת בשיעור של 2.5% לפי חלקיות פרט 44(4) לתוספת לתקנות; המומחית הוסיפה וציינה כי נותרה לתובעת צלקת מכערת בשורש כף יד ימין, והעריכה את הנכות בגינה בשיעור 10% לפי פרט 75(1)ב' לתוספת לתקנות.

...

לשאלה האם בזמן התאונה הייתה פונקציה של תפקיד "קצין בטיחות" כפי שקיים היום בעיריית ירושלים השיב העד שהיה מנגנון שלם שעסק בבטיחות, וכשנדרש לנקוב בשמות פירט את המנגנון ואת העומד בראשו: "בעיריית ירושלים מדובר במנגנון שלם שעמד בראשו דוד כהן, יש מנגנון שנקרא תחזוקת בטיחות של מוסדות בטיחות שבנוי ממפקחים שכל אחד אחראי על רובע מסוים ומעליהם יש מנהל, מהנדס, ומעליהם יש מנהל מנח"י שעומד בראש הפרמידה הזאת. הוא מנהל את כל מנהל החינוך בירושלים... אבל בסופו של דבר אני יודע שיש פה אחריות שלוקחת על עצמה עיריית ירושלים... והיא עוזרת לטפל בנושא הבטיחות ויש בעלות פרטית שהיא מבחינת משרד החינוך היא האחריות המוחלטת בסופו של דבר..." (עמ' 23 שורות 12-21).

לאחר עיון בקבלות שהוגשו ובעדויות, מצאתי שיש לקבוע פיצוי בסכום של 10,000 ₪ בראש נזק זה. סיכום בהתאם לאמור תשלמנה הנתבעות לתובעת סכום כמפורט להלן, בהתאם ליחס האחריות שנקבע: נזק לא ממוני- 100,000 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 380,000 ₪; הפסד תנאים סוציאליים- 30,000 ₪; עזרת הזולת – 100,000 ₪; הוצאות- 10,000 ₪; סה"כ- 620,000 ₪.

כן תשלמנה הנתבעות לתובעת את הוצאותיה, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.8%, וזאת בהתאם ליחס האחריות שנקבע לעיל.

הוועדה הרפואית לא עשתה שימוש בהוראות הסיפא לתקנה 45 לתקנות הקובעת כי "בפגימות מרובות של אצבעות הידים, קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות או פגימות אחרות וכן בשילוב פגימות שונות, יקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה, בהתאם לסעיפים 43, 44, 45". הוועדה הרפואית הפעילה במלואה את תקנה 15 לתקנות.

הוועדה הרפואית במל"ל, אשר בדקה את התובע ביום 8.1.98, איבחנה אצל התובע מצב לאחר קרע גיד מכופף באצבעות 2-4 בכף יד ימין.

כאמור, הוועדה הרפואית במל"ל עשתה שימוש בתקנה 15 במלואה, בגין עבודתו של התובע כנהג/סבל וזאת למרות שקבעה כי נותרה לתובע נכות בגין פגיעה בשתי אצבעות בלבד.

...

לאור האמור לעיל, אין מנוס מהמסקנה כי פיטורי התובע בוצעו על רקע התאונה, וטענת התובע בעיניין זה, טענה העומדת במבחן הסבירות, לא נסתרה על ידי הנתבעת.

בהתייחס לתקופת ההחלמה ומגבלותיו של התובע בחודשים שלאחר התאונה, שוכנעתי כי התובע היה מוגבל בתקופה זו בבצוע הפעולות היומיומיות והנני מוצא לנכון לפסוק לו בפריט זה פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין עזרת קרובים בעבר, נכון למועד מתן פסק הדין.

סוף דבר 98.

הועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "... מצב לאחר חבלה עם חפץ כהה שחדר לתוך כף היד לפי דבריו וגרם לשבר של עצם מסרק 5 בכף יד ימין. בסיכום מחלה דו"ח מיון מיום ה – 4.2.10 רשום על שבר של עצם מסרק שטופל על ידי גבס. אבל ללא אזכור של פגיעה בגיד המכופף העמוק של אצבע 3.

אקטיבי ופאסיבי כאשר כיפוף המפרק הבין גלילי ריחקני אצבע 3 לא מופעל באופן אקטיבי עקב קרע של הגיד המכופף העמוק של אותה האצבע".

לפיכך בכוונתה של הוועדה לבטל את אחוזי הנכות שניתנו בגין קרע זה..

...

הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225).

לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לחוות הדעת של דר' גורדון מיום 21.3.11, ולהשגות ב"כ המערער מיום 6.4.11 ותקבע האם יש בהם כדי לשנות ממסקנתה.

המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום.