נכות בגין מחלות לא מאוזנות ופגיעות נוירולוגיות עם סיבוכים

מחלת דום הנשימה והסוכרת המטופלת באינסולין גורמות לעייפות כרונית המצטברת עם יתר הליקויים הפוגעים יחד בכושר המערער להישתכר.

בעקבות מחלת הסוכרת הלא מאוזנת שיש למערער, מספר ימי העבודה פחת באופן משמעותי, המערער עובד לפעמים כ- 4 שעות כדי שיתפרנס ומדי פעם נאלץ להפסיק את שעורי הנהיגה לצורך קבלת טיפולים רפואיים.

המערער סובל מחולשה ביד שמאל בעקבות פגיעה נוירולוגית כך שיש לליקויים אלה השפעה על כושר העבודה.

למען הסדר הטוב, אציין כי מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים עולה כי למערער נקבעו אחוזי נכות רפואית כדלקמן: - סוכרת עם סיבוכים – 65%.

לא זו אף זו, במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית הדין, ציין המערער כי הוא סובל מסוכרת לא מאוזנת ומליקוי ראיה שבגינם נקבעו לו אחוזי נכות.

...

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: תזמין את המערער שהינו כאמור בן 64 בפניה, תעיין ברשימת הליקויים שבגינם נקבעו לו אחוזי נכות ולאחר מכן תתייחס לטענת המערער אשר לפיה אין ביכולתו לעבוד מעבר ל- 4 שעות אותם הוא עובד כמורה נהיגה, כך שלכאורה ההצעות שהועלו על ידי הוועדה אינן רלוונטיות.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הועדה תתייחס לטענותיו של המערער בנוגע לפגיעה הנוירולוגית והנפשית כנובעות מהתאונה נשוא העירעור וגם לאור קביעת פקיד התביעות בדבר החמרה במחלת הסכרת.

ביום 21.10.2018 היתכנסה הועדה מושא ערעור זה. בסעיף סיכום ומסקנות נכתב – "הועדה היתכנסה מתוקף פס"ד מיום 4.6.18 והתבקשה לקבוע אם שעור הנכות בעיניין הסוכרת בהתאם להילכת מרגוליס באשר לנכוי מצב קודם. הועדה התבקשה להתייחס לחוו"ד פרופ' רפפורט. הועדה תתייחס לטענותיו של המערער בעיניין הבעיה הנוירולוגית והנפשית. לעניין נכותו של התובע מדובר בתובע אשר סבל מסוכרת עובר לתאונה אך היות ולא קיבל כל טפול נכותו היתה בשעור 0% לפי 4 (א) מותאם. נכותו בגין מחלת הסוכרת המטופלת באינסולין בשיעור 20% לפי 4 (ג) לפי האמור בחוו"ד של פרופ' רפפורט מיום 2.7.17 שולל אירועים משמעותיים סימפטומטים של תת סוכר. בחוו"ד של פרופ' רפפורט מיום 21.7.16 בדיון בסעיף 1 רמת ההמוגלובין 7.8% בהגיעו למיון לאחר הארוע מצביע על כך שרמות הסוכר היו גבוהות עוד טרם התאונה. לכן אין ספק שמחלת הסוכרת קדמה לתאונה. לגבי סיבוכי הסוכרת נוירופטיה ומחלת לב איסכמית ואין אונות מדובר בתובע הסובל מסוכרת מסוג 2 המטופלת באינסולין. לאביו היתה סוכרת וכפי שמופיע בחוו"ד פרופ' רפפורט התובע סובל מעודף משקל. יתר ל.ד. ויתר שומנים. אין כל ספק שסוכרת המלווה בגורמים נוספים אלו היא הסוכרת אשר הסובל ממנה יפתח סיבוכי. לכן אין לייחס את התפתחות הסיבוכים לתאונה הנדונה, אלא למהלך טבעי של מחלת הסוכרת בתובע. לגבי הנכות הנפשית התובע מיתמקד בתלונות שלו סביב הפרעות גופניות שיש לו גם היום. דיבר שקשה לו לראות אנשים עם סיבוכים מסוכרת מתאר שבארוע הנידון איבד את הכרתו והיה מונשם. אין לתובע תלונות אופייניות למצב בתר חבלתי. הועדה מתרשמת שאכן מדובר בהפרעה הסתגלותית למצבו הגופני, למחלת הסוכרת עם סיבוכים כאשר התלונות הנפשיות לא קשורות לארוע הנידון, אלא להפרעות גופניות". על בסיס כך, נדחה עררו של המערער, ומכאן העירעור שלפניי.

הועדה לא מצאה מקום לקבוע למערער אחוזי נכות בגין מחלת הסוכרת מקום שלא נטענה טענת חוסר איזון סוכרתי.

...

בוועדה לא ישב רופא המתמחה במחלת הסוכרת והוועדה אף לא התייעצה עם יועץ רפואי המומחה בתחום זה, וזאת על אף שהמערער הציג חוות דעת של מומחה פנימאי המתמחה בתחום זה. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מאלה הנימוקים: הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר: הוועדה העמידה את שיעור הניכוי בגין מצב קודם על שיעור של 0% נכות; הוועדה קיימה דיון בחוות הדעת של פרופ' רפפורט אך לא מצאה קשר סיבתי בין מצבו הנפשי והנוירולוגי לבין הפגימה.

משהוועדה בענייננו לא עשתה כן, אין מנוס מלהחזיר את התיק לפתחה על מנת שתדון בטענות המערער בנוגע לנכותו בגין מחלת הסוכרת, הן בהיבט הנוירולוגי והן בהיבט הנפשי, ותקבע את שיעור הנכות בהתאם לפגימות הנטענות.

לאור כל האמור, הואיל ובהחלטת הוועדה נפל פגם משפטי באי ציותה להוראה מתוך פסק הדין המחזיר, הערעור מתקבל, על פי הפרוט שלהלן: עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תקבע דרגת נכות להחמרה במחלת הסוכרת של המערער, הן בהיבט הנוירולוגי והן בהיבט הנפשי, וזאת על בסיס טענות המערער והחומר הרפואי שמונח לפניה, לרבות חוות הדעת של פרופ' רפפורט.

שאלת החבות סבורני כי התובע הוכיח את ארוע התאונה מעבר למאזן ההסתברויות.

בסיכום חוות דעתו ציין דר' רוזנטל: "מר שמעון אוהד נפגע בתאונת דרכים בתאריך 11.08.2009, כנהג רכב פרטי, במנגנון פגיעה אחורי. ניחבל בשלד המרכזי. טופל אמבולטורית במרפאות אורטופדיה ונוירולוגיה, שוקם במכון פיזיוטראפיה ונטל משככי כאב.

אני מעריך את שיעור נכותו הנובע מפגיעתו בתאונה הנידונה ב-5% נכות וזאת עקב "מהלך המחלה" המתועד ובו תאור של "כאב וסבל" מתמשך ובהיתחשב בעובדה כי קיים צפי להמשך כאב וסבל עתידי.

כמו כן צוין על ידי המומחה בעמ' 6 לפרוטוקול, ש' 26 – 32: "ת. בראיה הרפואית שלי, אני רואה פה את התמונה הכוללת. אני לא חושב שניתן להפריד בין הצואר לבין הגב בראיה הרפואית. זו אותה תיסמונת של כאב שמתבססת על סבל שהוא סובייקטיבי כי לא היתה לנו לא תמיכה בדימות ולא בבדיקות פיזיקליות שנעשו על ידי ועל ידי רופאים אחרים שנתיים אחרי התאונה לקיומה של נכות. והמכלול הוא בעצם אותה תחושה שלי, אותה הבעת אמון בסבל של התובע, שהתבססה בין השאר על אותה אמינות בהצהרה ובהתייחסות לרקע הרפואי. אני לא יכול לבוא היום ולפצל את זה בראיה שלי, למרות שאולי מבחינה משפטית, ההיגיון המשפטי יכול להיות שונה. בהיגיון הרפואי שלי זו אותה תיסמונת. זה מכלול אחד." המומחה הוסיף וציין במהלך עדותו (עמ' 7 לפרוטוקול, ש ' 5 – 13): "ת. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להעניש אותו. אני לא ורצה לסבך את התמונה. כי ניתן עוד לסבך אותה ולפנות גם לקטע המקצועי שלא הופיע בתלונה שלו בכאב בצואר ושהוא צריך להתכופף וכל מיני תנועות נוחות, לא נוחות, וכך הלאה. אני חייב להגיד שאני פשוט אולי אפילו ברמה האישית משוחד, שוב – ניסיתי לפשט את ההליכים והאמנתי לתובע וקבעתי מה שקבעתי ועשיתי את זה בלב שלם וכשהגיע החומר הנוסף, באיזה מקום זה שמט את כל הבסיס מהפגיעה.

מנגד נטען על ידי ב"כ הנתבעת כי, יש לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה, שכן, יש להעדיף את דעתו המקצועית של המומחה שנכתבה במשרדו, מתוך שיקול דעת ובהסתמכו על תעוד רפואי אובייקטיבי, על פני תשובה שניתנה בחקירה נגדית תחת לחץ וללא שיקול דעת.

...

כאב וסבל בנסיבות העניין, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין כאב וסבל סכום גלובלי של 5,000 ₪.

הוצאות ועזרת הזולת בשים לב לאופי פגיעתו של התובע ולכך שלא נגרמה לו נכות, ולקבלות שהציג, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת הזולת, סכום גלובלי על סך 2,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.6% והחזר אגרה.

כך, על אף שהתובעת הצהירה במפורש בכתב התביעה ובתצהירה שהיא סבלה מאפילפסיה החל מגיל 22, לא הגישו הנתבעים חוות דעת נוירולוגית מטעמם כדי לנסות ולהוכיח איזו נכות יש לשייך למצבה הקודם.

פרופ' פרוינד ציין בחוות דעתו כי כלי הדם המספקים את בלוטות יותרת התריס "עדינים ודקים ביותר ועשויים להפגע בקלות. לא תמיד יכול המנתח לדעת בעת הניתוח אם נגרמה פגיעה לאספקת הדם השברירית של הבלוטה". הסיבוך של פגיעה בכל הבלוטות גם יחד מגיע עד לכדי 5% מניתוחי כריתה שלמה של בלוטת התריס, ולא ניתן למונעו.

הנזק הנכות המומחה מטעם התובעת, פרופ' שילוני, קבע שלתובעת נכות בשיעור 50% לפי סעיף 3(ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות) בשל מחלת בלוטות במסגרתה "קיימים סימנים קליניים ומעבדתיים המעידים על הפרעה קשה כשכושר העבודה מוגבל בצורה ניכרת". כן קבע לתובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 71(1)(א) לתוספת לתקנות בגין צרידות קלה, ונכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(6)(ב) לתקנות בשל הגבלת התנועות בעמוד השידרה הגבי.

בתצהירה טענה התובעת כי היא נוטלת תרופות "ובעזרתן המחלה נשלטת בצורה טובה. במהלך השנים נזקקתי לאשפוזים, בדרך כלל קצרים מאוד בשל התקפי פירכוס. לאחר איזון תרופתי שוחררתי במצב טוב" (סעיף 2 בעמ' 1 לתצהיר; ההדגשה במקור – ר.ו).

...

עזרת צד ג' על רקע הקביעות שנעשו לעיל בנוגע למגבלה התפקודית ממנה סובלת התובעת בעקבות הניתוחים, כמו גם לנוכח סקירת מצבה הרפואי של התובעת ללא קשר לאירועים מושא התביעה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאמוד את נזקיה בגין הצורך בעזרה בשכר בסכום כולל של 150,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.

מכל מקום, לנוכח הפגיעה באיכות חייה של התובעת כתוצאה מההיפוקלצמיה והשימוש הקבוע במשאבה, ולנוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז האירועים מושא התביעה ועד היום, שיש בה כדי להשפיע על הסכום הנפסק בהיבט של שיערוך סכום זה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להעמיד את הפיצוי בגין הכאב והסבל שנגרמו לתובעת על סכום של 400,000 ₪.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל ישלמו הנתבעים לתובעת סכום של 552,500 ₪ (הסכום נכון ליום מתן פסק-הדין וכולל הפרשי הצמדה וריבית בגין כל נזקי העבר).

התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה ביום 16.6.2016 נכות בשיעור 19% בתחולה מיום 1.2.2015, כאשר שיעור נכות זו מחולק: 10% בגין פגיעה בצואר ו-10% בגין פגיעה נוירולוגית.

קרנית עותרת למינוי מומחה כדי להעריך את מצבו הרפואי של התובע שאינו קשור לתאונה, בכלל זה סוגיית תוחלת החיים בהנתן מצב זה. מנגד, תוהה התובע על עתוי הגשת הבקשה (שהוגשה רק בשלב לאחר הגשת תחשיב הנזק) וכן נטען כי הבקשה אינה מצדיקה מינוי מומחה כמבוקש שכן אין אינדיקאציות אשר מעידות על סכרת לא מאוזנת או סיבוכים שעלולים חלילה לפגוע בתוחלת חייו.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז), כבוד השופט א' ריבלין, כתב בספרו: "מינוי מומחה עשוי להתבקש על ידי הנתבע מקום בו מבקש הוא להוכיח כי התובע סבל קודם לתאונה ממחלות שהייתה להן השפעה אפשרית על תוחלת חייו או שיש להן השפעה על בריאותו ואופן תיפקודו ובילבד שיצביע על ראשית ראיה לכך. המינוי יבוא על פי ההליך הקבוע בסעיף 6א לחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו על פיו" [א' ריבלין, תאונות דרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, 2012), עמוד 702] 9) כפי שניתן להתרשם מהחומר שהוצג, מדובר בתעוד רפואי משמעותי אשר מתייחס לטווח הזמנים של שנתיים לפני התאונה.

...

דיון והכרעה 6) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשות להתקבל.

10) על-יסוד זאת, מתקבלת הבקשה למינוי מומחה רפואי ברפואת פנים (סכרת).