נכות בגין הפרעות פסיכונוירוטיות

  בית הדין הארצי קיבל פה אחד את הערעורים, וכב' השופט רבינוביץ, בהתייחסו לשני הערעורים וביתר דווקנות למקרה של גב' טייגרמן, הדגיש את המורכבות של המקרה, אך הבהיר מדוע בכל זאת קמה לדעתו לרופא המוסמך הזכות, ואולי אף החובה, לזמן את המערערת שם לדיון מחודש בעיניינה: "4. המצב מורכב יותר בערעורה של גב' טרייגרמן (עב"ל 480/06), בו העניקה הועדה מדרג ראשון דרגת נכות בשל הפרעות פסיכונוירוטיות על פי סעיף 34(ב) למבחנים, בהסבה מסעיף 29(11) למבחנים. על החלטת הועדה מדרג ראשון לא ערער המוסד, ומבחינה זו היא הפכה להחלטה חלוטה לגבי אותו חלק לגביו לא הוגש ערעור על ידי המוסד.

...

במסגרת פסק הדין, נדחה ערעורו של התובע על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין תחולת הנכות, מהנימוק כי הוועדה פעלה כדין בקביעת תחולת הנכות וכי מדובר למעשה "בערעור נטול בסיס משפטי". אשר לתביעה, ניתנה לנתבע ארכה להגשת כתב הגנה לעניינה תוך שהוא מתייחס לטענות התובע (עליהן נעמוד גם בהמשך), ותוך שהוא מתייחס לחישוב ופירוט החוב המיוחס לתובע, והנתבע גם התבקש להתייחס לבקשת התובע להמשיך בעיכוב הליכי הגבייה של החוב.

אשר לטענת התובע, כי הנתבע הפעיל סמכותו האמורה, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת על הכוונה להשית עליו חיוב זה, נאמר שמצאנו ממש בטענה לפיה ככלל, במקרה בו מגיע הנתבע למסקנה לפיה קמה סמכותו לפי סעיף 315 לחוק לתביעה רטרואקטיבית מן המבוטח להחזרת הגמלאות ששולמו שלא כדין או בטעות, מן הדין שיקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו, וייתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב, ניכויו מגמלה קיימת, או חיוב החזר כספי של החוב כולו או בחלקו (עבל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.06.08; עבל 45446-07-12 צבי יוזיוק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.01.15).

יחד עם זאת, מששוכנענו כאמור, כי התובע הוא זה שגרם ליצירת החוב מלכתחילה, וזאת על דרך הסחבת המתמשכת והניסיונות הרבים שעשה לצורך הימנעות מבדיקת מצבו הרפואי העדכני דרך ההתחמקויות הרבות בהן נקט מהופעה בפני הוועדות הרפואיות אליהן הוזמן – הרי שאין לומר כי הנתבע נהג בו בחוסר הגינות, כנטען על ידיו (סעיף 13 לסיכומי התובע).

לסיכום, אנו דוחים את התביעה וקובעים שלא טעה הנתבע בהחלטה לחייב את התובע להשיב לו את כספי גמלת הנכות ששולמה לו ביתר החל מהיום שבו הועמדה נכותו בשיעור של 0%, רטרואקטיבית מיום 12.2.09, ועד ליום הפסקתה של הגמלה, ביום 31.10.12.

עקב התלות בסם הוא סובל מנכות בגין הפרעות פסיכונוירוטיות בת 20%.

...

לאחר בחינת כלל השיקולים וטענות הצדדים, אני מקבלת את קביעתו המעודכנת של המומחה.

המסקנה העולה מכלל הנתונים והראיות היא כי התאונה הראשונה לא גרמה החמרה של ממש במצב התובע וכי ההחמרה המשמעותית החלה בשנת 2007, ללא קשר לתאונה הראשונה.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

הנבדק מתאים לאבחנה של POST CONCUSSION SYNDOME " ג.המומחית מצאה להעניק לתובע נכות בגין "הפרעות פסיכונוירוטיות" (סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956) בשיעור של 10% למשך שנתיים מיום התאונה ו-5% (מותאם) לצמיתות.

...

א.הפסד שכר לעתיד על פי ההלכה השולטת בכיפה "הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההישתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאלולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק", כש"הנחה זו נדחית בפני נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר, או נמוך יותר, מהשכר הממוצע במשק" (ראה: ע"א 1433/98 סועד חמד ואח' נ' גנאיים אחלם ואח' וכן ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח ואח' נ' רים אבו חנא ואח') בשים לב למכלול הראיות שבאו בפני דומני כי יש לחשב את אבדן כושר ההשתכרות של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק, זאת משלא הוצגו "נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר או נמוך יותר". אין בידי לקבל טענת הנתבעת בסיכומיה ולפיה "גם לולא התאונה לא היה התובע מגיע לשכר ממוצע במשק לאור ידיעת השפה הדלה שלו, שלא השתפרה גם כיום, וניתן לראות כדוגמא את הכנסותיה הזעומות של אמו" (סעיף 5.1 לסיכומי הנתבעת).

מטעם זה, מורה אני על דחיית התביעה לפיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד.

משכך סבורה אני כי לא הונחה התשתית לקבוע כי התובע אומנם זקוק לאותם טיפולים ומורה אני על דחיית התביעה בראש נזק זה. ו.כאב וסבל בהתאם לגילו של התובע (יליד 1990), שיעור נכותו הרפואית המשוקללת (26.48%) ומשך תקופת האשפוז (18) עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 54,232 ₪ נכון למועד פסיקתי.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל בנכוי התשלום התכוף בסך של 21,872 ₪, אשר שולם ביום 14.5.04, כשהוא משוערך בדרך של הצמדה בלבד.

סעיף 34 לרשימת הליקויים שכותרתו: "הפרעות פסיכו-נוירוטיות", כולל בחובו 7 סעיפי משנה הנבדלים זה מזה בעוצמת הסימנים הקליניים המלמדים על חוסר התאמה סוציאלית או הגבלה בכושר העבודה, כאשר תפקיד הועדה - עת שהיא קובעת את שיעור הנכות בגין הפרעות פסיכו-נוירוטיות הוא – לעמוד על סימנים אלה על יסוד בדיקת המבוטח והמסמכים הרפואיים שבפניה ואף לנמק מדוע הותאם סעיף ליקוי מסוים ולא - אחר.

...

הכרעה אשר לדעתי יאמר תחילה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן: סעיף 34ג לרשימת הליקויים קובע 20% נכות למקרה בו ישנם סימנים אובייקטים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.

המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ש"ח, תוך 30 יום מהמועד בו פסק-דין זה יומצא אליו.

המערערת ביקשה לקבוע את נכותה, וועדה רפואית מדרג ראשון, אשר היתכנסה ביום 02.03.11, קבעה כי נכותה בגין הארוע הנה 15% (10% נכות בגין "הפרעות פסיכונוירוטיות", בהתאם לפריט 34ב למבחני הנכות, ו - 5% נכות מותאמת בגין "צלקות הפנים והצוואר" - צלקת במצח, בהתאם לפריט 72(2) א-ב למבחני הנכות (צ.ל 75(2)א-ב, א.י), בתחולה מיום 18.04.05.

...

על רקע האמור והמודגש לעיל בעניין ההפחתה המשמעותית בכושר ההשתכרות וההפחתה ב"מטלות לימודיות ותעסוקתיות לטובת טיפול עצמי", הרי שגם לא מובנת קביעת הוועדה ככל שהיא נוגעת להימנעותה מהפעלת תקנה 15 לתקנות בעניינה של המערערת.

מאחר ולא שוכנעתי שעניינה של המערערת נופל בגדר חריג זה, הרי שלא מצאתי שיש מקום לסטות מדרך המלך בענין.

לסיכום לנוכח האמור לעיל ,הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שתפעל כפי שיפורט להלן: תזמין את המערערת ותתייחס מחדש למצבה הרפואי בתחום הנפשי ובכלל זה תתייחס לסיכום הערכה פסיכודיאגנוסטית מיום 24.07.11, ותסביר הכיצד האמור בו (כפי שצוטט לעיל בסעיף 6(ח) לפסק דין זה) מתיישב עם קביעתה לעניין דרגת הנכות שהוקנתה למערערת, כשבעניין זה תביא לתשומת לבה את דרגת הנכות בשיעור של 20% כפי שהוערכה על ידי ד"ר וייל בחוות דעתו מיום 01.12.10.