נכות בגובה 91% נקבעה על ידי הוועדה הרפואית לעררים

זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (לפי פקודת מס הכנסה) מיום 9.1.2018 , אשר קבעה למערער דרגת נכות רפואית בשיעור כולל של 85.92 % החל מיום 1.10.2016 ובשיעורים נמוכים יותר קודם לכך (להלן: "הועדה").

ד. לעניין סרטן העור, הועדה חייבת לאמץ את שעורי הנכות מעבודה שקבעה ועדה רפואית מיום 28/10/13 בגין מחלת סרטן עור שהוכרה ע"י המוסד כפגיעה בעבודה, מכוח סעיף 9(5)(א)(א) לפקודה אשר קובע כי במידה ונקבעו לנכה אחוזי נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף, תחול הקביעה גם לגבי הוראות סעיף זה. טענות המשיבה בתמצית: א. טענות המערער הן במישור הרפואי שאינן ברות ערעור.

בבדיקה מ- 10.1.16 נרשמו 40 הפסקות נשימה חלקיות בצפיפות של 8 הפסקות נשימה לשעה וירידה באחוז החמצן עד 91% .

המערער לא המציא מיסמך רפואי או חוות דעת רפואית שמציינים דרגת חומרה גבוהה יותר, לכן קביעת הועדה מתיישבת עם המסמכים העומדים לפניה ולמדרג בטיעוני המערער לפיו דרגת חומרה קשה מצדיקה נכות בשיעור 40%, ובכן לא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת דרגת נכות), תש"ם- 1979 (להלן: "התקנות"), קובעת כי נכה שאחוז נכותו לא נקבע על פי אחד החוקים המנויים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה ייקבע אחוז נכותו על יד ועדה אשר תיבחר על ידי רופא מוסמך.

...

תימוכין למסקנה אליה הגעתי ניתן למצוא בטופס הבקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממסים אשר הוצג בדיון ע"י המערער.

לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה בנושא סרטן העור, ודין טענות המערער בנושא זה להידחות.

סוף דבר: דין הערעור להידחות, אין צו להוצאות.

התובע אינו חולק על קביעה זו. לטענתו, נכותו המשוקללת הכוללת לפי קביעת הוועדה הרפואית לעררים הנה 91%, אך חלקה מנופה בהתאם להוראת התקנות.

בפסק דין קנטרוביץ נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי להעמיד את התובע לבדיקה רפואית על ידי ועדה רפואית לעררים בעקבות ערר שהגיש, גם אם הנכות הרפואית שנקבעה לו מזכה אותו במלוא ההטבות מכח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") וזאת כדי שלא תמנענה ממנו הטבות אחרות מגופים אחרים.

התובע עותר לכך כי פקיד התביעות יצהיר כי נכותו של התובע הנה גבוהה מזו שנקבעה לצורך נכות כללית.

...

הנתבע מוסיף כי לעניין קבלת פטור ממס הכנסה נערכות ועדות נפרדות שאינן קשורות לועדה זו. ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר, התביעה נדחית.

הועדה לא נימקה מדוע לדעתה אחוזי הנכות שנקבעו פחותים מאלה שנקבעו על ידי הועדה הקודמת.

קולות לב צלולים סדירים, תיפקודי ריאה מ- 07/12: מרפאות RFEVA ערך מנופה 75% ביחס FEV/FVC 91% כאשר הסטורציה הייתה 97%.

באותו מיסמך מתואר מצב של "הפרעה חסימתית עם תגובה ברורה למרחיבי סימפונות... אירועים פיתאומיים של תגובה אלרגית סיסטמית מלווה בפריחה וקוצר נשימה מצב מסכן חיים...התלקחויות חוזרות הדורשות טפול בסטרואידים ואנטיביוטיקה...לסכום: מספר רב של גורמי סיכון הגורמים מיגבלה/נכות נשימתית משמעותית וקבועה, כולל הפרעה תפקודית במאמץ קל. בנוסף לגורמים סיכון להחמרות פתאומיות מסכנות חיים". אומנם אין מדובר בחוות דעת מומחה, אך ללא ספק מדובר במסמך רפואי הכולל היתייחסות למצבה הרפואי של המערערת המצדיק, לכאורה, הפעלת שיקול דעת, ומשכך מחייב הוא ולו היתייחסות עניינית של הועדה לתוכנו, במיוחד כשהממצאים שצוינו בגדריו עלולים להשליך על גובה הנכות שאמורה להיות מוקנית למערערת (ראה לעניין זה פריט 5 לרשימת המבחנים העוסק ב"מחלות הסימפונות והריאה שאינן שחפתיות").

אשר לטענת ב"כ המערערת ככל שהיא נוגעת להסתמכות הועדה בקביעתה על בדיקות הריאה המאוחרות שעמדו לפניה, הרי שמדובר בשקול דעת רפואי שאין בית הדין הכלים והסמכות להתערב בו. סיכומו של דבר עניינה של המערערת מוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: תזמין את המערערת לדיון על מנת שתתייחס מחדש לתלונותיה בעיניין הריאות.

...

אשר לטענת ב"כ המערערת ככל שהיא נוגעת להסתמכות הוועדה בקביעתה על בדיקות הריאה המאוחרות שעמדו לפניה, הרי שמדובר בשיקול דעת רפואי שאין בית הדין הכלים והסמכות להתערב בו. סיכומו של דבר עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: תזמין את המערערת לדיון על מנת שתתייחס מחדש לתלונותיה בעניין הריאות.

ככל שהוועדה תגיע שוב למסקנה לפיה יש להפחית מדרגת הנכות כפי שנקבעה בעבר, תאפשר למערערת להשמיע טיעוניה בעניין זה, לרבות בדרך של הגשת מסמכים המבססים טענותיה.

תאריך הפגיעה כמצוין בפרוטוקול ההחלטה הוא: "4.6.17". ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 29.5.19 נכות יציבה בשיעור 5.91%, החל מיום 5.6.17.

עוד הקשיבה הועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו כדלקמן: "מבקשים לערר על גובה הנכות, מבקשים לאמץ את מסקנות ד"ר משיח שהוגשה גם לדרג ראשון.

הועדה הרפואית לעררים מוסמכת לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין נכות המבוטח ואת שיעור הנכות, ככל שקיים קשר סיבתי כאמור.

גם בעיניין פלוני הובהר כי הילכת סואעד לא קבעה הלכה חדשה ביחס לנכוי מצב קודם, ולא שינתה מהילכת מרגוליס, אלא חידדה את ההבחנה בין קביעת קשר סיבתי רפואי על ידי הועדה ובין ניכוי מצב קודם שיש לערוך בהתאם להילכת מרגוליס (עב"ל (ארצי) 9716-05-12 המוסד לביטוח לאומי - פלוני (24.11.13)).

בהקשר זה אוסיף, כי חוות הדעת שהוגשו מטעם המערער מאת ד"ר אברהם משיח מיום 9.10.18 וד"ר גיל סווירי מיום 23.7.19 (צורפו לנימוקי העירעור) אינן כוללות דיון בהשפעת העישון על הנכות הכוללת שנקבעה, כאשר למעשה הועדה קיבלה את הערכת הנכות שהומלצה על ידי ד"ר סווירי, אולם ייחסה כאמור רק מחצית הנכות לתנאי העבודה; במצב דברים זה, הרי שאין בהשבת הדיון לועדה על מנת שתתייחס בהרחבה לחוות הדעת מטעם המערער כדי לסייע בידו.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות, בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכן מנימוקים נוספים אלה: בניגוד לטענת המערער, הוועדה לא ניכתה בגין מצב קודם אלא ייחסה מחצית מהנכות הנוירולוגית והאורתופדית להשפעת העישון, קרי להשפעת גורמי סיכון חיצוניים וזאת בהתאם לכללים שנוסחו בהלכת יונס סואעד.

למקרא פרוטוקול ההחלטה למדים, כי הוועדה קיימה דיון בהשפעת כלל הגורמים על הנכות שנותרה והגיעה למסקנה, כי קיים גורם סיכון ברור בדמות עישון ממושך כ- 40 שנה ומשכך לדעת הוועדה, קיימת חפיפה בין הגורמים התעסוקתיים לבין גורמי הסביבה התחלואתיים שאינם קשורים בעבודה, אשר השפעתם עולה כדי 50% - אותה ניכתה הוועדה מהנכות הכוללת שנקבעה למערער.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

הוועדה תבהיר קביעתה זו לגבי מועדי התחולה ופיצול הנכויות ומדוע קבעה את הנכות בשיעור 5% מיום 5.6.17 ואת הנכות בשיעור 14.5% מיום 28.8.17? מה היה בין 5.6.17 לבין 28.8.17? המשיב ישלם את הוצאות המערער בסך 2,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

בפסק הדין המחזיר, נכתב, בין היתר כי "על אף שהחלטת הועדה לעררים (אי כושר) היא החלטה סבירה, אשר מקיימת את הוראות פסק הדין המחזיר, הרי שלכאורה לא ניתן להיתעלם מההקשר הכולל של התיק בו קיבל המערער דרגת אי כושר של 100 אחוז משנת 2014 והחל מיולי 2017 אף לצמיתות, בשעה שאחוזי הנכות שלו והליקויים הרפואיים שלו דומים בסך הכל לאורך התקופה ועומדים על 91 אחוז או יותר. כל זאת למעט התקופה נשוא העירעור בה נקבעה דרגת אי הכושר שלו על אפס אחוז. לכאורה בלבד, הועדה גם כאשר מדובר בנכות זמנית, אינה פועלת בחלל ריק ונראה לומר שהחלטות אחרות בתיק אמורות להשפיע על עמדתה". בהתאם לכך, הסכימו הצדדים להשיב את עניינו של המערער לועדה על מנת שזו "תשקול את ההקשר הכולל של התיק ותאבחן באופן ברור יותר את התקופה נושא העירעור (1.1.2015 עד 13.6.2016) מהתקופות האחרות בהם הוכר כאמור אי כושר מלא". בהחלטתה מושא הליך זה , קבעה הועדה לעררים, בין היתר כי: "... התובע ביוני 2016 סבל משבר חוזר בפרק הירך ומאחר ואחוזי הנכות הכללית היו גבוהים כפי שצויין לעיל בגין 14 נכויות שונות, אך במקביל צויין שאין בהם לפגוע בתפקודו (באופן גס), השבר גרם לעלייה קלה באחוזי הנכות המצטברים אבל כן פגע בכושרו להישתכר ולכן נקבע לו אובדן כושר הישתכרות בשיעור מלא שנה נוספת. בשלב זה היתה ועדה נוספת שהורידה את האחוזים הרפואיים בגין השבר, אך קבעה אובדן כושר הישתכרות של 60% מאחר ומדובר בשבר חוזר. התובע ערער על כך, הרופאים לא קבעו אובדן כושר הישתכרות שונה, אך הוועדה לאי כושר הישתכרות (ערר) הלכה לשיטת בית הלל ולפנים משורת הדין קבעה אובדן כושר הישתכרות מלא גם אם בפועל אחוזי הנכות המצטברים בפועל לא היו שונים. נראה כי העובדה שמדובר בשבר חוזר בצואר הירך היא שהשפיעה על חברי הועדה (מיום 11.9.17). לאור כל האמור לעיל סבורה הוועדה כי כלל לא היתה מנותקת מהוועדות השונות, סבורה גם עתה כי קביעתה היתה מנומקת היטב, נכונה ולאור כל האמור אינה משנה את קביעתה מיום 26.7.17". על פי הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה המקדמית, שנשמעה לפני כב' הרשם עמי רוטמן, ינתן פסק הדין על יסוד כל החומר המצוי בתיק ובכלל זה סיכומי הצדדים לפניו.

בנוסף, מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 12.6.17 אשר צורף לתיק על ידי המשיב, ושבמסגרתו נקבעה דרגת נכותו של המערער על 91% החל מיום 1.7.17 (בדומה לדרגת נכותו בתקופה הרלוואנטית), עולה כי לא נכלל בו סעיף ליקוי בגין שבר בעצם הירך או שבר אחר כלשהוא.

...

בנסיבות אלה טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור נראה כי הוועדה לעררים לא מילאה את הוראות פסק הדין ולא נימקה את החלטה כנדרש, הן לגבי התקופה שלפני התקופה הרלוונטית והן לגבי התקופה שלאחריה, ומשכך דין הערעור להתקבל.

בכל הנוגע לטענת המערער לפיה יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר, הרי שמשעניינו הוחזר לוועדה לעררים פעמיים ונוכח העובדה שמקריאת פרוטוקול הוועדה עולה חשש מוחשי כי הוועדה נעולה בעמדתה, מצאתי לנכון לקבל את טענת המערער גם בעניין זה. סוף דבר הערעור מתקבל.