ניתוק מירוץ ההתיישנות בעבירות מעשי סדום

קורבנות לעבירות מין מתקשים לחשוף ולתאר את המעשים המבזים שנעשו בגופם, ומנסים להיתמודד עם הטראומה והחרדה הנלווים אליהם באמצעות הפעלת מנגנוני הגנה שונים, כגון הכחשה, הדחקה, ראציונאליזציה או נתוק (דיסוציאציה) (לימור עציוני גילוי עריות 157-158(2009) (להלן: עציוני); Koverola Catherine & Foy David, Post-tr Sexually Abused Children: Implications for Legal Proceedings, 2 ;Journal of Child Sexual Abuse 28-119 (1993);Neville J. et al ,Sexually Abused Children Suffering From Posttraumatic Stress Disorder: Assessment and Treatment Strategies, 32 Cogn Behav Ther.

סיכומם של דברים, יש לראות בפתיחת חקירת מעשיו המיניים של המערער בשתי בנותיו, ביום 3.6.2007, כארוע הקוטע את מרוץ ההתיישנות בנוגע לכלל העבירות שנחשפו במהלך החקירה, ובכללן גם עבירת מעשה הסדום (לדיעה דומה שהביע השופט נ' סולברג בשבתו בבית המשפט המחוזי, ראו ת"פ (י-ם) 960/05 מדינת ישראל נ' מרגלית , פסקה 6 (לא פורסם, 11.04.2006)(.

...

אף אני סבור, כי גזר הדין הולם את חומרת מעשיו של המערער, כפי שפורטו בהכרעת הדין בעניינו.

עמדה על כך השופטת ע' ארבל בע"פ 2480/09 פדלון נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 10.03.2008): "על החומרה שיש בעבירות מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות האמון, חוסר האונים ואי היכולת להתנגד באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות - כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים. הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הינה אינטרס חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון ולציבור העבריינים בכוח" המסקנה, כי יש לנקוט יד קשה עם עברייני מין, מקבלת משנה תוקף עת מדובר באב, אשר מעל באמון שנתנו בו שתי בנותיו, וניצל את תמימותן, כדי לתת דרור ליצריו המיניים המעוותים.

סוף דבר אם תשמע דעתי, ידחה הערעור על הכרעת הדין, בכפוף לאמור בפסקה 40 לעיל, ויתקבל הערעור על גזר הדין, באופן שיופחתו שלוש שנים מתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים.

מדובר בעוולה נמשכת ועל כן מירוץ ההתיישנות מתחיל רק מעת שחדל המעשה ו/או המחדל.

דרישה זו מהוה אינדיקאציה נוספת כי אין המדובר בעבירה נמשכת שאינה מתיישנת.

גם את טענות התובעת כי מצבה הפסיכיאטרי מנתק את מירוץ ההתיישנות, בהתאם לסעיף 11(8) לחוק ההתיישנות וכי הנתבעת רימתה את התובעת וניצלה את מצוקתה האישית, ולכן יש להחיל את סעיף 7 לחוק ההתיישנות לפיו תקופת ההתיישנות תחל ביום בו נודעה התרמית או ההונאה - אין בידינו לקבל.

...

לטענת התובעת, דין הבקשה להידחות הסיבות דלהלן: מצבה הפסיכיאטרי מנתק את מרוץ ההתיישנות, בהתאם לסעיף 11(8) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

מן הכלל אל הפרט בענייננו, לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים, אנו סבורים שיישום הוראות החוק והפסיקה על המקרה דנן מוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות.

גם את טענות התובעת כי מצבה הפסיכיאטרי מנתק את מרוץ ההתיישנות, בהתאם לסעיף 11(8) לחוק ההתיישנות וכי הנתבעת רימתה את התובעת וניצלה את מצוקתה האישית, ולכן יש להחיל את סעיף 7 לחוק ההתיישנות לפיו תקופת ההתיישנות תחל ביום בו נודעה התרמית או ההונאה - אין בידינו לקבל.

סוף דבר: בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות - מתקבלת.

סעיף 354(ג)(1) לחוק העונשין, הרלוואנטי לענייננו, קובע ביחס לעבירות המנויות בו, ובכללן מעשה סדום ומעשה מגונה – את הוראת ההתיישנות הבאה: "בעבירות המנויות בסעיף קטן זה, שנעברו בקטין, בידי מי שמלאו לו חמש עשרה שנים, והוא אינו האחראי על הקטין כאמור בהגדרה "אחראי על קטין או חסר ישע" שבסעיף קטן (א)(2), או בן מישפחה בהגדרתו באותו סעיף קטן, יחל מנין תקופת ההתיישנות ביום שמלאו לקטין שמונה עשרה שנים; ואולם אם חלפו עשר שנים מיום ביצוע העבירה – לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה".

המתלונן מסר הודעה במישטרה בתאריך 18.04.2010 – פעולה המהוה "ארוע מנתק", אשר "מאתחלת" מחדש את מרוץ ההתיישנות, כאמור בסעיף 9(ג) לחסד"פ. במועד פתיחת החקירה, שבית המשפט המחוזי הנכבד "קיבע" אותה בתאריך 18.04.2010 – המתלונן היה אפוא בן 19 שנים וארבעה חודשים והמערער היה בן 24 שנים ושלושה חודשים.

בנסיבות אלו נוצר מרווח זמנים מספק – בן כשמונה חודשים בין המועד שיוחס להתחלת החקירה המשטרתית – 18.04.2000 (ואיתחול מחדש של מרוץ ההתיישנות) – לבין התקופה שבגינה יוחסו למערער מעשי העבירה ואשר בהם הגיע המתלונן, לטענתו, לגיל של 10 שנים (30.12.2000).

...

אודה, כי ביני לביני התלבטתי רבות בשאלה זו. על פני הדברים, הן האינטרס הציבורי להצמיד את מועד ההרשעה והעונש אל מועד ביצוע העבירה, והן האינטרס הפרטי של הנאשם לסיום מהיר של ההליכים הפליליים נגדו, מחייבים את המסקנה כי אין להעמיד דרישות נוספות אשר יש בהן כדי להאריך את ההליך, ללא הצדקה מיוחדת.

ואולם, לאחר שהפכתי והפכתי בסוגיה, סבורני, כי באותם מקרים גבוליים – שבהם התיקון אינו עולה כדי אחת מאמות המידה האמורות אך הוא יותר מאשר תיקון טכני גרידא – יש מקום להבאת התיקון לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה, כדעת חברי השופט ח' מלצר, וזאת לאור ייחודה של ההעמדה לדין לפי סעיף 14 לחוק הנוער והזהירות הנדרשת בעניין זה. המחוקק קבע הסדר מיוחד לפיו העמדה לדין של מי שביצע עבירה בהיותו קטין אם עברה למעלה משנה מיום ביצועה תהיה נתונה להסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, ולא בכדי.

סבורני, כי הוספת דרישה לאישור מחודש של היועץ המשפטי לממשלה בכל תיקון שאינו טכני של כתב אישום שהוגש כאמור, כפי שמציע חברי השופט ח' מלצר, תהווה מנגנון ביקורת חשוב אשר יש בו כדי לספק מענה לחששותיי, וכדי להגשים הן את האינטרס הציבורי והן האינטרס הפרטי בבחינה מדוקדקת של עניינים אלו.

בהתאם לאמות מידה אלה קבע בית המשפט, כי חקירה המתייחסת לעבירה הנובעת ממסכת עובדתית מסוימת אינה "ארוע מנתק" להתיישנות עבירה הנובעת ממסכת עובדתית שונה בתכלית, ובלשונו (פסקה 8): "אין ניתן 'לייבא' חומר חקירה מתיק אחר - גם חומר רלבאנטי - כדי להתגבר על טענת היתיישנות ... אין מדובר בדקדוקי-עניות פורמאליים. בזמן אמת וגם בתקופה שלאחריו ראתה המאשימה את פרשת רשתות השיווק כפרשה שונה לחלוטין. מדובר בתיק אחר, בחקירה אחרת, שנעשתה כשעוד לא נולד חשד כלשהוא בעיניין הירקות המוקפאים. מכיוון שהחיפוש לא נועד לחקירת פרשת הירקות המוקפאים אין ניתן לראות בתפיסת מסמכים אלה משום פעולת חקירה בקשר לכתב האישום דנן. " בהנתן הפערים המהותיים בין עובדות האישום הראשון והשני, קביעותיו של כב' השופט סולברג מובילות למסקנה, כי אין לראות בחקירת העבירה מושא האישום השני משום "ארוע מנתק". בעיניין פלוני נבחנה השאלה האם חקירת מעשים מיניים שביצע אב בבנותיו מהוה "ארוע מנתק" למרוץ ההתיישנות של עבירת מעשה סדום שביצע אב זה בבנותיו.

...

נוכח החלטתי בדבר התיישנות העבירה מושא האישום הראשון מתייתר הצורך בהחלטה בטענה זו. למעלה מן הצורך אבהיר, כי טענה מקדמית זו כרוכה בטענות עובדה שראוי לבררן קודם להכרעה בהן.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן: הבקשה בעניין התיישנות העבירה מושא האישום הראשון מתקבלת, ובהתאם אני מורה על ביטולו של האישום הראשון.

יתר טענות הנאשמים נדחות.

התובע טוען כי עסקיו של הנתבע 1 נגועים בפלילים והוא אף הורשע בעבירות שונות ברומניה והנו בגדר עבריין נימלט.

הבקשות לסילוק על הסף מתבססות בעיקרן על אלה: השתק שפוטי והעלאת טענות סותרות; קיום הליכים מקבילים בדרום אפריקה; היתיישנות; המדובר בתובענה לקבלת שכר עבור ביצוע מעשים לא חוקיים; פורום לא נאות.

שנית, התמלילים שהוצגו הנם משנים 2014-2015 כך שאם הם כוללים הודאה, הם עוצרים את מירוץ ההתיישנות וממילא התביעה לא היתיישנה, בהנתן הגשתה בשנת 2020.

המועד להתיישנות התביעה כלפיהם, במנותק ממנו, הוא 7 שנים ממועד העילה כלפיהם, דהיינו נימנה ממועד קבלתם את חובו עליהם, בשנים 2015-2016, לפי הטענה.

...

אין זה המקרה החריג שבו יש להיעתר לבקשה מעין זו. ראשית, התובע טוען כי לא שימש כעו"ד הנתבע 1 ורישיונו הוקפא עוד בשנת 2008 וכי הדברים הכלולים בתביעה ונספחיה אינם חלק ממו"מ. יש לבחון טענות אלה במסגרת ההוכחות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪.