מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ניתוח מידת הסכנה למושא התקיפה

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה: סעיף 379 לחוק העונשין מגדיר תקיפה כ "הפעלת כוח" כלפי גופו של אדם – תקיפה באה לכלל ביטוי בהכאת אדם ונגיעה בו, דחיפתו או הפעלת כוח בדרך אחרת על גופו, במישרין או בעקיפין וזאת בלא הסכמתו, או בהסכמתו שהושגה בתרמית.
(ראו: עניין עזיזיאן  והפניית כב' השופט אילן לע"פ (ת"א) 1720/95 מדינת ישראל נ' יוסף (21.7.99), כב' השופט י. גרוס בניתוח ההגנה על פי סעיף 34 יז' לחוק העונשין).
יחד עם זאת, גם אם נתעלם מהתנהלותה הנטענת המטרידה של הנאשמת המפורטת בהודעת המתלוננת והשכנה לאורך התקופה שקדמה לארוע מושא כתב האישום, יש טעם רב בטענת ב"כ המאשימה לפיה בנסיבות בהן הגיעה הנאשמת באופן יזום לדירת המתלוננת, אחזה בחולצתה בחוזקה תוך שהיא מקללת אותה ולאחר שהמתלוננת נמלטה לאחור וסגרה את הדלת, המשיכה לידפוק בחוזקה על הדלת, לא נכון יהיה לקבוע כי לא מתקיימת ולו מידה מינימאלית של סכנה לערך החברתי המוגן.
...
עוד נתתי דעתי לדוגמאות אותן הציג ב"כ הנאשמת בטיעוניו, למקרים בהם מצא בית המשפט להחיל את הסייג, אינני מוצאת שהן דומות לעניינו.
כאמור, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו ובמקרה דנן מסקנתי היא שאין המדובר בזוטי דברים.
אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

כגורמי סיכון להישנות עבירות, צוינו: פער בין הודאת הנאשם להיעדר תחושת אשמה; נטיית הנאשם לנהוג באימפולסיבית וקושי לגבש דפוסי היתמודדות חלופיים; צימצום חומרת המעשים ואחיזה בדפוסי חשיבה נוקשים; השלכת אחריות על המתלונן וקושי לגלות אמפתיה לקשייו; חזרה להיתנהגות אלימה על אף המנעות מפלילים לאורך שנים רבות באופן המצביע על האפשרות שהשינוי שערך בחייו אינו יציב דיו.
הנאשם חתם את דבריו במשפט: "ה' יודע מה אני עשיתי באותו יום וכמה אני אשם בכל הסיפור הזה". דיון והכרעה קביעת מיתחם העונש ההולם כידוע, העקרון המנחה בקביעת העונש הוא עקרון ההלימה, דהיינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו (להלן: "העקרון המנחה").
חמישה ימים לאחר בדיקת ה- MRI ארעה התקיפה מושא התיק דנא.
דומני שאם ידעה המאשימה בעת שגיבשה את הסדר הטיעון על הפגיעה הקשה והמשמעותית במתלונן לרבות ידיעה על ניתוח שעבר כתוצאה מתקיפתו ועל הליך שקום ארוך, היה מקום לתת ביטוי מפורש לעובדות אלה במסגרת העובדות המוסכמות.
...
העונש המתאים - סיכום לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולשיקול ההרתעה האישית, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם בתחום השליש התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות בצד מאסר על תנאי ופיצוי לנפגע העבירה.
סוף דבר בטרם אחתום את גזר דינו של הנאשם מצאתי להפנות לדברי שלמה המלך החכם באדם אשר לימדנו בקהלת כך: "טובה חכמה מכלי קרב - וחוטא אחד יאבד טובה הרבה" (קוהלת ט, יח).
לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שישה חודשים שאותו יישא הנאשם בעבודות שירות, זאת על פי קביעת הממונה על עבודות שירות בשב"ס. הנאשם שובץ לעבודות שירות במעון נכים גילה- איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים), בימים ובשעות שנקבעו בחוות הדעת.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ציינה כי הנאשם נעדר עבר פלילי והפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן, שהיתקבל בעיניינו ולעניין סיכון להישנות ביצוע עבירות מצד הנאשם, בשים לב שהלה שלל צורך טפולי.
דיון והכרעה על פי תיקון 113 לחוק העונשין, העקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, אשר מכוון ליצירת יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.
יכול אני להסכים עם הניתוח העובדתי, שהציע הסניגור המלומד, אשר לחלקו הראשון של הארוע, כארוע שנסוב על "ריב בין שיכורים", כאשר הן הנאשם והן המתלונן שהו במקום הארוע ושתו לשוכרה, ובהמשך התפתח ריב על תשלום החשבון, המתלונן אחז בידו של הנאשם וזה בתגובה הניף בקבוק בירה.
הערכים המוגנים שבבסיס העבירות מושא תיקנו הנם ערכים של ביטחון האדם, שלמות הגוף והחיים, מבחינת ניסיונות התקיפה, ובאשר להחזקת הסכין כבר נקבע כי יש בכך מעין מעגל שני של הגנה על ערכי שלמות הגוף ומניעת הפגיעה בנפש, חישוק וביצור נוספים מפני עבירות שעניינן מעשי אלימות ממש כאשר המחוקק עמד על פוטנציאל האלימות בנוכחות הברזל החד – ראו בין היתר ע"פ 2047/07 הנוק נ' מדינת ישראל (14.5.07).
...
לאחר ששמעתי ברוב קשב טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים ופוטנציאל הנזק, כמו גם נתתי דעתי למדיניות הפסיקה הנוהגת – מצאתי לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין מאסר היכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל – כעונש עיקרי, לצד ענישה נלווית כגון מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
לאחר שבחנתי כלל הטעמים שאינם קשורים ביצוע העבירות, לרבות נתוניו של הנאשם, נסיבותיו, מצבו הנפשי ובעיקר העובדה כי שהה תקופה במעצר ולאחריה תקופה ניכרת בתנאים מגבילים ושמר עליהם, קלה כחמורה, מבלי שנפתחו כנגדו תיקים חדשים, כמו גם האמור בתסקיר שירות המבחן, מצאתי למקם את הנאשם במחציתו של מתחם העונש ההולם.
סוף דבר אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות השירות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

כוח סביר מוגדר כך: "הכוח הסביר המינימאלי להשגת המטרה. מידתו של הכוח הסביר תלוי בנסיבות העניין והנה פועל יוצא למידת ההיתנגדות שמפעיל האסיר ו/או האדם, ושל מידת הסיכון הנשקפת ממנו." עוד נקבע בפקודה האמורה כי השמוש בכוח הסביר יעשה כאמצעי אחרון ככל ולא ניתן לבצע את התפקיד ללא הפעלתו.
נכותו מושא התביעה ודאי אינה מונעת הישתלבות כזו מעיקרא (והרי הוא נבדק על ידי הוועדה על כל מגבלותיו הידועות), ומאז ארוע חלפו למעלה מ 7 שנים, בהן הועסק התובע על ידי בני משפחתו לפרק זמן של שנה וחצי (למצער הונפקו לו על ידם תלושים לתקופה זו).
לא מדובר על שווי רעיוני של כל העזרה, שכן הצורך בניתוח נבע כאמור לא רק מהתקיפה אלא מהצטברות גורמים , בחלקם הארי לא עוולתי.
...
טעם כזה לא נמצא לי. הצדדים לא ביקשו לזמן המומחים לחקירה ולא נסתרה חוות דעתם, המקובלת עלי לגופה.
בנתונים אלה, אין מנוס מחלוקה שווה של הנכות בין השלבים, שלב ראשון כגורם לא עוולתי, ושלב שני כגורם עוולתי בר פיצוי.
לסיכום: אני מקבל התביעה ומחייב הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים במצטבר, בתוך 30 יום: 58,000 ₪ .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפרשת מרכז רפואי בני ציון לעיל נפסק עוד כי: "אם נפעיל את מבחן הצפיות נאמר כי איש לא היה יכול לצפות שאם לא יבוצע ניתוח קיסרי תהיה תוצאת מוות עקב קשר אמיתי בחבל הטבור; גם לפי מבחן השכל הישר, אין קשר סיבתי בין אי-ביצוע פעולה שנועדה למנוע סכנה אחרת לבין תוצאת המוות. הניתוח הקיסרי גם לא נועד למנוע את הסיכון של קשר אמיתי בחבל הטבור. הניתוח הקיסרי גם לא נועד למנוע את הסיכון של קשר בחבל הטבור." האם במקרה, מושא התביעה, מתקיימים שלושת מבחני הקשר הסיבתי-משפטי? האם סיבוך הדלף, שארע לתובעת ואשר הוביל, כמוצג בפרק העובדות, לשישה אשפוזים עד להחלמתה - נובע – כטענתה - מהעובדה שנותחה ברף BMI נמוך מ-40? האם זו הסיבה שחוללה את הנזק? אקדים ואומר – התשובה על כך היא שלילית.
עם זאת הובהר כי לא כל ניתוח אלקטיבי יצמיח בהכרח חובת גילוי מוגברת, וכי כל מקרה נבחן לגופו לפי מידת הסיכון שבטיפול (ע"א 718/06 סתחי נ' מדינת ישראל (2007)).
כב' השופטת שלומית יעקובוביץ קבעה כך: "על מנת להטיל על הנתבעים חבות בגין רשלנות/תקיפה לא די בקביעה לפי הפרו את "חובת הגילוי" באופן שההסכמה לניתוח ניתנה על ידי התובעת היתה שלא מדעת.
...
שני הנתבעים דוחים מכול וכול את טענות התובעת וטוענים כי דין התביעה כנגדם להידחות.
"בית המשפט הוסיף וקבע למעלה מן הצורך, כי גם אילו קבע כי הייתה רשלנות כלשהי מצד בית החולים ורופאיו - ובמקרה דנן לא נמצאה רשלנות - הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזקים להם טען הניזוק. התופעות עליהן מתלונן הניזוק הינן תוצאות ידועות וצפויות של ניתוח לקיצור קיבה שהוסברו הסבר היטב למערער לפני הניתוח ואין הן בהכרח נגרמות על-ידי מעשה או מחדל רשלני כלשהו." סוף דבר התובעת לא השכילה להוכיח את טענותיה לרשלנות כלפי מי מהנתבעים לדין תביעתה בעילה זו להידחות וכך אני מורה.
איני סבורה כי התובעת הוכיחה כי הניתוח בוצע שלא בהסכמתה מדעת ולפיכך טענה זו כמו גם טענתה לפגיעה באוטונומיה – דינן להידחות.
לאור האמור, דין התביעה כולה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו