]השופט י' עמית:
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות) מיום 28.12.2010, בגדריו חויבו המערערים והמשיבים שכנגד (להלן: המערערים) בפצוי המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה) בגין נזק שניגרם לה בעקבות ניתוח לייזר בעיניה להסרת משקפיים.
בכרטיס הבדיקה של המשיבה, כתב פרופ' בלומנטל המנוח כי המשיבה "רוצה ומודעת לפעולת lasik, הסברתי אספקט סובייקטיבי לגבי תוצאות. מודעת לאפשרות של סיבוכים כפי שתוארו". נקבע, כי המדובר בנסוח חסר ותמציתי שלא מבהיר מה באמת ובתמים הוסבר למשיבה; כי לא ברור אם הוסבר לה מה הפרוצידורה של ניתוח lasik ובמה פרוצידורה זו עדיפה על פרוצדורת PRK; כי לא הוסבר למשיבה כי קרניות עיניה דקות מהרגיל ובשל כך תיוותר מיטה שארתית דקה מאוד ומה המשמעות של עובדה זו, ולא תוארו בפניה הסיבוכים האפשריים כתוצאה מהניתוח.
...
על דרך העקרון, אני סבור כי אין לפסוק כל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, מקום בו נפסק לניזוק פיצוי בעילה של התרשלות בטיפול או בשל היעדר הסכמה מדעת.
סוף דבר
דין הערעור להתקבל במובן זה שמסכום הפיצוי יופחתו תגמולי המל"ל. דין הערעור שכנגד להתקבל במובן זה שהפיצוי הכולל יגדל בסכום של 100,000 ₪ נכון ליום פסק דינו של בית משפט קמא.
אשר על כן, במקום סעיף 19 לפסק הדין ייכתב כלהלן (שינויים ותוספות הודגשו – י"ע):
סוף דבר, ניתן בזאת פסק דין על סך 1,069,795 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, בניכוי תגמולי המל"ל בסך של 456,119 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30.6.2008, ובתוספת הוצאות אגרה, בתוספת שכ"ט מומחים וכן בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ כחוק מסכום הפיצוי לאחר ניכוי המל"ל.
לאור התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות.