ניתוח כריתת אונה בריאה: תאונת דרכים

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת שרון אלקיים ונציגי הציבור יוסף לוין ומשה רוזנבלום; ב"ל (ת"א) 1413-02-13 מיום 2.8.2015) אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בתאונת הדרכים מיום 12.4.2011 כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

שאלות ההבהרה ותשובותיו של ד"ר בשוראי הן אלה: [1] על סמך מימצאי בדיקת מפוי העצמות שנערכה לתובעת לאחר התאונה נשוא התביעה, כפי שצוטטו על ידך בחוות דעתך כ"ממצאים המתאימים לחבלות בע"ש צוארי" – האם הנך מאשר כי בתאונה נשוא התביעה נגרמה לתובעת, בין היתר, גם פגיעה בצואר? תשובת ד"ר בשוראי: "ייתכן שניגרם נזק לצואר. נזק זה הוא תת קליני בהיעדר כאבי צואר. ברצף ממושך של רישומים רפואיים קשה להתייחס לרישום בודד של רופא המציין טפול פיזיקאלי לצואר כאבחנתי. (אין מולי רישום של מכון הפיזיותרפיה) אציין גם כי הדגשת היתר ברקמות רכות המתוארת בתשובת המיפוי יכולה גם להתאים למצב שלאחר הניתוח בצואר שעברה ב-2008. בדיקת מפוי העצמות היא בדיקה רגישה מאד ולעיתים קרובות ישנם ממצאים שאין להם חשיבות או משמעות קלינית". [2] האם מצאת בתיקה הרפואי של התובעת, אשר הועבר אליך, רישומים הקשורים לפגיעת צואר לפני מועד התאונה, 12.4.2011? אם כן – אנא פרט הרישומים.

תשובת ד"ר בשוראי: "רישומים הקשורים לבעיית צואר: בין השנים 2008-2002 טופלה עקב גוש בצואר שמקורו בבלוטת התירואיד. ב-2008 עברה ניתוח לכריתת אונה של התירואיד.

...

קביעת הוועדה הרפואית: דין טענות המערערת בנוגע לקביעת הוועדה הרפואית להידחות.

מטעם זה אין בדעתנו להיעתר לבקשת המערערת להפנות לוועדה הרפואית שאלת הבהרה שתבהיר את כוונתה.

סוף דבר – לנוכח האמור לעיל הערעור נדחה.

במסגרת החלטת הועדה בעיניין זה נקבע כי לתובעת 10% נכות צמיתה, בנכוי 5% "בשל פגיעה קודמת". ביום 1.1.14 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע מיום 12.4.11 בו אירעה תאונת דרכים לטענת התובעת על דרך של "צליפת שוט". לאור הסכמה זו, מינה בית הדין, בהחלטה מיום 17.2.14 את ד"ר רון בשוראי, כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: המומחה או ד"ר בשוראי), אשר יחווה דעתו בדבר פגיעתה של התובעת.

כמו כן, בעוד שבציטוט תשובת מפוי העצמות רשם הוא כי הפגיעה ברקמות "מתאימה לחבלה", קבע בהמשך כי פגיעה זו יכולה להתאים גם למצב שלאחר ניתוח כריתת אונה של התירואיד אשר בוצע בתובעת, חרף שלא צוין על ידו כי מצא בתיקה הרפואי של התובעת תלונה או רישום הקשור ל"בעיית צואר" בשל אותו ניתוח מאז שנת 2008 ועד לשנת 2011.

...

לדאבוננו, משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה וברי כי לא ניתן לבקש לתקן את כתב התביעה במסגרת הסיכומים והתובעת אף לא הצביעה על כל טעם משפטי או מקור נורמטיבי מדוע יותר לה לעשות כן. כללם של דברים, במקרה הנדון, עיון בתשובות המומחים הרפואיים בכללותן ומשקלן המצטבר, מביא למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שעברה התובעת לבין מצבה הרפואי.

אשר על כן, נוכח האמור, נדחית תביעתה של התובעת להכיר בנזק שנגרם לה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

יוער לסיום, כי משהוחלט לדחות את התביעה מתייתר הצורך לקבוע כי מניין הימים שבין הודעת הדחייה למתן פסק הדין לא ייחשב לצורך הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות בקשר עם אירוע זה. סוף דבר התביעה נדחית.

ביום 1.4.14 הודיעו הצדדים כי הם מוכנים למינוי מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע מיום 12.4.11 בו אירעה תאונת דרכים לטענת התובעת על דרך של "צליפת שוט". לאור הסכמה זו, מינה בית הדין, בהחלטה מיום 17.2.14 מומחה, יועץ רפואי, אשר יחווה דעתו בדבר פגיעתה של התובעת.

לשאלה זו השיב המומחה כי "בין השנים 2002-2008 טופלה עקב גוש בצואר שמקורו בבלוטת התירואיד. ב 2008 עברה ניתוח לכריתת אונה של התירואיד. פרט לכך אין ציון של בעיית צואר טרם התאונה. אין רישום של פגיעה אך כאמור- לצורך בדיקת מפוי העצמות- הניתוח יכול להתפרש כפגיעה (ברקמות רכות)". האם הנך מעריך שישנו קשר סיבתי בין התאונה מיום 12/4/11 לבין פגיעת צואר, בנוסף לאמור בחוות דעתך לפיה "אני מעריך כי ישנה סבירות לקשר סיבתי בין התאונה לבין בעיית הגב"? לשאלה זו השיב המומחה כי "יתכן שיש קשר כנשאל ברמה התת קלינית. הסבירות לכך שיש פגיעת צואר היא נמוכה בהיעדר כאבי צואר" (הדגשות ש.א).

...

לסיכום: העובדות התומכות בקשר הסיבתי היא שלא היו כאבי גב טרם התאונה וממצאי המיפוי.

הנתבעת טענה, עפ"י מסמכים רפואיים ולאור האמור בחוות דעתו של פרופ' סודרי, כי התובעת סובלת ממחלה תורשתית בכלי הדם, עוד מילדות, כאשר מחלה זו גורמת לדימומים חוזרים ונישנים והיא אף עברה ניתוח לכריתת האונה התחתונה של הריאה השמאלית בגין אותה מחלה, כך שנכותה הכללית של התובעת הנה בשיעור של 100% וזאת ללא קשר לתאונה.

הנה כי כן לפנינו אשה צעירה, בת כ-23 שנים בעת ארוע התאונה, נשואה, אימא לשני ילדים (משני נישואין) והיא נמצאת בחודשי הריונה האחרונים עת נפגעה בתאונת דרכים ביום 27/9/01.

...

לאור הנאמר לעיל, אני קובע שאין בסיס למתן אחוזי נכות צמיתה בעקבות התאונה הנדונה".

לסיכום, הפיצויים המגיעים לתובעת הינם כדלקמן: א) 15,800 ₪-הפסד הכנסה בעבר.

כן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום אחרת ישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

האירוע האחד, הקשור בבעיות רפואיות, אירע בחודש יולי 2001, לאחר שבמהלך אשפוזה לשם טיפול בעקבות בעיות גניקולוגיות, נפלה התובעת ונחבלה, ולאחר מכן נאלצה לעבור ניתוח לכריתת האונה הימנית של הכבד, שבה התגלתה המנגיומה שנים לפני תאונת הדרכים; הארוע השני, פגיעתה ביום 21.3.02 באירוע חבלני ברחוב המלך ג'ורג'.

...

לפיכך אני קובעת ששיעור נכותה התפקודית של התובעת הינו בשיעור של 14.5%.

כך למשל נכתב בעמ' 5 של חוות דעתה הראשונה של ד"ר דורסט "שלושה חודשים לאחר התאונה חזרה לעבודה מלאה. לדבריה בתקופה שנעדרה מהעבודה חלו שינויים במקום העבודה (שהחלו עוד קודם לכן), הצוות התחלף ואסי הועברה מהסניף במעוז, בתחילה למעלות דפנה ולאחר מכן לסניף ברמות. רואה בשינויים במקום העבודה ירידה במעמד ותולה בתאונה את אי יכולתה להיסתגל לשינויים שחלו במקום העבודה ולחלופה של אנשי הצוות, אם כי ממשיכה למלא את תפקידה הנוכחי ביעילות ואיש בסביבת העבודה לא מבחין בקשייה הסובייקטיבים". לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפני מצאתי שהתובעת הוכיחה אבדן שכר באופן חלקי בלבד.

אשר על כן, אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי, וקובעת שבשל הפרת חובת תום הלב זכאיות המבטחות להשבת הסכומים ששולמו לצד השלישי, תוך 30 ימים, כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום ששולמו על ידי המבטחות.