ניתוח היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירות ניסיון שוד

בהיתחשב בסתירות המפורטות ובסתירות נוספות גם בקשר לנסיבות הנילוות לארוע, ייקבעו אומנם הממצאים העובדתיים גם על יסוד ניתוח עדויות מוג'אהד והנאשם, אך במידה רבה גם על יסוד עדותם של שני הפועלים הצעירים שהיו עדי ראייה לארוע ועל עדויות המומחים (הממצאים בזירה ומשמעותם וחוות הדעת הפתולוגיות).

עבירת הרצח תוך כדי ביצוע העבירה של ניסיון שוד: בנוגע לנאשם, אני מציעה לחבריי לקבוע כי לא הוכח היסוד העובדתי שגרימת מותו של המנוח הייתה תוך כדי ביצוע עבירת שוד או ניסיון לשוד.

השאלה הקשה באמת היא בדבר היסוד הנפשי של הנאשם ביחס לעבירת ניסיון השוד – כלום היה הנאשם מודע לכך, שחברו מוג'אהד מנסה לשדוד את הנאשם? וכלום היה הנאשם מודע לכך, שהוא עצמו מישתתף עם מוג'אהד גם בניסיון השוד (ולא רק בתקיפתו של המנוח)? ובעניין זה שוכנעתי, כמו חברתי השופטת ברודי, שלא הוכחה כנדרש כל ידיעה, ואפילו לא עצימת עיניים, מצד הנאשם לעניין עבירת השוד.

...

לסיכום – הוכח כי הנאשם היה שותף ביודעין עם מוג'אהד בגרימת מותו של המנוח; ולא הוכח כי הנאשם היה מודע לכך, שהדבר נעשה תוך כדי עבירת שוד (בין בידי מוג'אהד לבדו, ובין בידי שניהם יחדיו).

כך, אף שבסופו של דבר הוכח לנו, שהנאשם דנן לא רצח אלא הרג את המנוח, וכי לפי העובדות שהוכחו בסופו של דבר לא ניתן היה, לדעתי, להרשיעו ברצח גם לפי החלופה האחרת.

רמי אמיר, שופט התוצאה היא כקבוע בסעיף 378 לחוות דעתה של השופטת ליאורה ברודי.

בבאר שבע מיום 15.6.99 בת"פ 8004/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' יפה-כץ תאריך הישיבה: ג' באייר תש"ס (8.5.00) בשם המערער: עו"ד ש' אלדר בשם המשיבה: עו"ד א' אינפלד בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשורה של עבירות: שדול וסרסרות למעשה זנות, סחיטה בכח, נסיון שוד, תקיפה סתם ומעשה מגונה אשר בוצעו כולן במתלוננת.

מאחר שהעבירה על פי מרכיביה מרחיבה ביותר את היסוד העובדתי, מחייב הדבר קביעת גבולות ברורים ומוגדרים ליסוד הנפשי בעבירה, ויסוד זה מחייב הוכחת קיומה של מטרה ממש ואין די בקיומה של צפיות במובן של קיום מודעות בדרגה גבוהה של היסתברות כי המטרה הפסולה אכן תושג.

" הנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק הן: "שלא בהסכמתה החופשית, עקב שימוש בכח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האישה או כלפי זולתה." ניתוח יסודות העבירה מביא למסקנות הבאות: (א) עבירת המעשה המגונה הנה מסוג עבירות ההיתנהגות ששולב בהן יסוד של מטרה מיוחדת אשר המעשה נועד להשיג.

...

בשלב מסוים חשד המערער במתלוננת כי היא מסתירה מפניו חלק מהכנסותיה, ואז נהג בה בדרך המתוארת בכתב האישום כך: "משחשד הנאשם במתלוננת שהיא מסתירה ממנו חלק מרווחיה באבר מינה, הנאשם הפשיט אותה והחדיר את ידו לאבר מינה על מנת לחפש כסף, וזאת עשה בניגוד לרצונה ועקב התנגדותה שלוש פעמים... במעשים המתוארים בסעיף 5 לעיל, ביצע הנאשם במתלוננת מעשה מגונה שלא בהסכמתה החופשית ועקב שימוש בכח וזאת עשה לשם ביזוי מיני של המתלוננת." ][] [ בית משפט קמא בחן את העדויות, ועל יסודן הגיע למסקנה כי פרטי העובדות שצויינו בכתב האישום הוכחו.

נתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע להרשעת המערער בעבירה של מעשה מגונה.

הרי תשתית ההנמקה למסקנה האמורה: מוכרת האבחנה בין "עבירות תוצאה" ל"עבירות התנהגות" שנכלל בהן יסוד המטרה.

הרשעתם זו אושרה על-ידי בית- משפט זה. פדרו הורשע בעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- החוק), עבירת החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין,לפי סעיף 144(א) +(ב) רישא לחוק, עבירת ניסיון לשוד, לפי סעיף 403 סיפא לחוק, עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק ועבירת פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק.

השופט א' מצא ניתח את ההבחנה על- ידי ניתוח לשון החוק: "מלשון החוק עולה, כי המבצע בצוותא נבדל מן המסייע הן במהות עשייתו והן ביחסו הנפשי לבצוע העבירה. אפיון חלקו של המשתתף בעשייה הפלילית, כמעשה- ביצוע או כמעשה- סיוע, במקרים גבוליים, אינו פשוט. הגדרת השוני ביסוד הנפשי היא, לכאורה פשוטה: אלא שאפיון היסוד הנפשי נלמד, במקרים רבים, מהיתנהגות העושה ומאופי תרומתו לבצוע העבירה" (ראו דנ"פ 1294/96, 1365/96 עוזי משלם נ' מדינת ישראל, פד"י נב(5) 1, בעמ' 20 (להלן- פרשת משולם) .

בתמיכתו במבחן זה ציין השופט גולדברג: "המבחן המשולב כמוהו כמקבילית כוחות. ככל שהיסוד הנפשי של עושה העבירה (מבחינת מידת העניין שלו בביצועה) רב יותר, יש מקום להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד העובדתי... ולהיפך, ככל שמידתו של היסוד העובדתי אצל עושה העבירה, מבחינת איכות תרומתו לביצועה, רבה יותר, כך ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד הנפשי" (ראו פרשת מרקדו בעמ' 549).

...

מאחר והגעתי למסקנה, כי המערער הינו מבצע בצוותא לעניין עבירת ניסיון השוד וכן לעניין עבירת החזקת ונשיאת נשק שלא כדין, הרי שיש להשאיר על כנה את קביעת בית-המשפט המחוזי, לפיה יש להרשיעו בעבירת רצח כעבירה נוספת שבוצעה תוך כדי עבירת ניסיון שוד, זאת מכח סעיף 34א(א)(1) לחוק.

מסכים,אני, עם גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר התחשב בכל האמור לעיל והפחית שלוש שנות מאסר מעונשו של המערער ביחס לעונשם של עומר ו****.

סוף דבר, אני מציע לחברי לדחות את הערעורים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

את היסוד העובדתי מצא בית המשפט קמא בהצטברות מהלך האירועים ומעשי הנאשמים החל מתחילת אירוע השוד וכלה בנסיונותיהם החוזרים ונשנים להשליכו מהצוק בעודו כפות, תוך דקירתו בסכין ותוך השלכת אבן גדולה לכיוון ראשו בהיותו שרוע למרגלות הצוק.

עיקרי הנתונים והראיות שפורטו לעיל מאששים כדבעי את מסקנת בית המשפט קמא, לפיה התקיימו במרינה, כבשני המערערים הנוספים, הן מרכיבי היסוד העובדתי והן מרכיבי היסוד הנפשי של עבירת ניסיון הרצח.

לטענתה, הותירה אחריה בארצה את בנה הקטן הזקוק באופן דחוף לניתוח להצלת מאור עיניו, וביצעה ותכננה את מעשה השוד כדי לממן ניתוח זה לבנה.

...

בעיניינה של מרינה מצא בית המשפט קמא את הראיות להתקיימות אותה כוונת קטילה בשותפותה המלאה והמודעת לשני המערערים בהצטבר האירועים והמעשים של קשירת הקשר לביצוע השוד, ביצוע השוד עצמו על סדרת מעשי האלימות הקשה שנלוותה לו, כליאת המתלונן בדירה שעות ארוכות לאחר השוד, הוצאתו מהדירה ב-01:00 למכוניתו של מוסא, הצטרפותה יחדיו לאותה הנסיעה מדירתה לצוק המבודד שלשפת הים ולהמתנתה במכונית עד שישובו באדר ומוסא מבצוע זממם.

המסקנה היחידה המתבקשת ממכלול הדברים הנה, כי החזקת המתלונן הכפות בדירתה עד לאחר חצות וגרירתו לצוק לשפת הים נעשו אמנם מתוך הכוונה לגרום למותו במקום מבודד על מנת למנוע ממנו את הסגרתם למישטרה.

על אף כל אלה, מצא בית המשפט קמא שלא למצות עם המערערים את הדין, ושקל לקולת עונשם את כל שטענו סניגוריהם לזכותם.

לעניין היסוד העובדתי נטען, כי בעבירת ניסיון השוד יש צורך במעשה "תקיפה" כמעשה הכנה לשוד, גם אם אין בכך כדי להוות "מעשה גלוי", כאמור בעבירת הניסיון הכללית הקבועה בסעיף 25 לחוק.

לעניין היסוד הנפשי נטען, כי בעבירת ניסיון השוד אין צורך בתחילת ביצוע הגניבה, ודי בכך שמעשה התקיפה נעשה בכוונה לבצע שוד, כאשר כוונת השוד חייבת ללוות את מעשה התקיפה.

למעשה, נראה כי גם ב"כ הנאשם מקבל ניתוח זה של העבירות, אך טוען שיש לפרש את עובדות כתב האישום באופן בו יש לראות בהכנסת ידו של הנאשם לכיסו של המתלונן כנקיטת אלימות שעולה כדי תקיפה, המקימה את עבירת התקיפה כדי לגנוב או, לחלופין, את העבירה הספציפית של ניסיון שוד.

...

אשר לעבירה של תקיפה כדי לגנוב לפי סעיף 381(א)(2) לחוק- טענה ב"כ המאשימה כי זו דורשת שתעשה תקיפה לפני פעולת הגניבה ואף אם בסופו של דבר לא נגנב דבר, שכן די בתקיפה שתכליתה לאפשר גניבה.

אין בידי לקבל טענה זו. תיאור המעשה בכתב האישום הוא של הכנסת היד לכיס על מנת לשדוד, ודומה כי אלמלא התנגד המתלונן, הנאשם היה מצליח לשלוף את הכסף מכיסו מבלי לגעת כלל בגופו.

לסיכום, מקובלת עליי עמדת ב"כ המאשימה לפיה על מנת להרשיע בעבירה של תקיפה כדי לגנוב או בעבירה הספציפית של ניסיון שוד, נדרש שקודם לניסיון לגנוב תבוא תקיפה.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של ניסיון לשוד לפי סעיף 402(א) לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק.